בסוף חודש יולי האחרון, עבר בקריאה טרומית "חוק איסור צריכת זנות, ומתן סיוע לשורדות זנות". הוא גם מכונה "החוק להפללת הלקוח" והאפשרות הממשית שייצא לפועל, מלהיטה מחדש את הרוחות סביב העיסוק בזנות ומעמד עובדות המין בישראל.
בתחילת השבוע, כחלק מהניסיון לקדם את החוק, שלח שופט בית המשפט העליון בדימוס, אליקים רובינשטיין, מכתב לשרת המשפטים איילת שקד. בחלק ממנו, הביע את הדחיפות בקידום החוק למען רווחתן של קורבנות תעשיית המין בישראל: "על המלחמה בזנות לכלול, כמובן, מנגנוני סיוע לשיקום העוסקות והעוסקים בזנות, אך עליה לבוא לדעתי בכפיפה אחת עם אמירה פלילית של המחוקק, המכוונת כנגד צריכת הזנות עצמה. האכיפה נגד צרכני זנות צריך שתהא הדרגתית, בוודאי מקום שבו קוראים תיגר על "מוסד" רב שנים, ואולם צרכני הזנות צריך שתידלק למולם נורית אדומה מזה. איני משלה עצמי שעסקינן במסע קל, אך ניסיון מדינות אחרות (כמו בסקנדינביה) נושא הבטחה. על כן ראוי לדעתי ליתן יד למהלך הכולל ולקדם את החקיקה".
כצפוי, לא מעט טענות בעד ונגד החוק נזרקו לאוויר – כשלא לגמרי ברור מה הוא בכלל אומר. אז איפה הוא עומד כרגע? מה יעלה בגורלן של עובדות תעשיית המין? הזנאים והסרסורים? החלטנו לעשות לכן סדר באחד החוקים החשובים וההיסטוריים שעומדים לצאת לפועל במדינת ישראל.
מדובר למעשה בשתי הצעות חוק נפרדות וכמעט חופפות עליהן חתומות וחתומים שורה של חברות וחברי כנסת. הצעות החוק עברו בקריאה טרומית ב-19/07/2017 וכרגע עברו לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה ראשונה. עוד לא ברור מתי זה יקרה.
אם וכאשר ייכנס החוק לתוקף, צריכת זנות תהפוך לעבירה פלילית. שדינה קנס או שנת מאסר אחת למי שצרך זנות מבגיר או שבע שנות מאסר למי שצרך מקטין.
ההנחה היא שאין לפגוע בפרנסתן של הנשים בזנות מבלי לסייע להן לצאת ממעגל הזנות ולספק להן אלטרנטיבות. לשם כך, תקים המדינה וועדה בין משרדית, שתכלול נציגים מהמשרד לביטחון פנים, משרד הפנים, משרד המשפטים, משרד העבודה, משרד הרווחה, משרד הבריאות, נציגי מוסדות ועמותות מתאימים ועוד. הוודעה תהיה אחראית על הקמת מערך סיוע לשורדות זנות שיסייע להן בתחומי התעסוקה, לרבות לרבות שירותי שיקום והכשרה מקצועיים, סיוע בהשמה בעבודה וליווי ותמיכה תעסוקתיים, סיוע בתחום הדיור, שכר הדירה, דיור ציבורי או רכישת דירה, סיוע בתחום הבריאות - קופות חולים, מחלות מין ועוד, פוריות, גמילה מסמים ואלכוהול ועוד, סיוע משפטי ומחיקת חובות, דיני משפחה וכיוצא בזה.
מה יקרה לנשים ביום בו הוא ייושם?
החוק לא ייושם מיד ובבת אחת. ראשית, הממשלה תקים ועדה בין-משרדית שתסייע לשורדות הזנות שיימצאו את עצמן ללא הכנסה, עם כניסת החוק לתוקף. כל זאת כחלק מתוכנית לאומית למאבק בזנות, שזכתה לתמיכת הממשלה כבר ב-2006. הטיפול יהיה רב מימדי ובאמצעות שיתוף פעולה של משרדי הממשלה וגופי האכיפה השונים.
מה יקרה ללקוחות ביום בו הוא ייושם?
בשלב הבא תחל האכיפה כלפי הלקוחות, אבל גם במקרה הזה - אף אחד לא ייזרק לכלא מיד. האכיפה תהיה דומה לדיני תעבורה. כלומר: העבירה הראשונה תסתכם בקנס של כ-1250 שקל, שיוכפל במידה ויהיה מדובר בעבירה חוזרת. את הקנס יוכלו להמיר העבריינים בקורס מיוחד שיועבר על ידי שורדות זנות – כל זאת מתוך אמונה שרק חינוך יהווה פתרון יעיל וראוי להתמודד עם צריכת זנות לטווח הרחוק. בקורס ילמדו המשתתפים על תופעת הזנות, נזקיה והשלכותיה. ההשתפות בקורס תעלה כמחצית מגובה הקנס ומי שיסיים אותו במלואו – לא יוגש כתב אישום בגין צריכת שירותי מין. לקוח שנעצר פעם נוספת, לא יוכל לקחת חלק בתוכנית וייענש בקנס מוגדל או מאסר.
התומכים בחוק תופסים את הנשים בזנות כקורבן, לא כבעלות מקצוע. לפי גישה זו, זנות היא אחת מצורות הדיכוי, ההכפפה והשעבוד של נשים – ומהאכזריים שבהם. נשים מידרדרות לזנות כמוצא הישרדותי, כורח של נסיבות חיים קשות ומעטים הם המקרים שבהם נשים בוחרות בזנות. וגם במקרים אלו, הנזקים של הזנות גדולים מנשוא ועלינו כחברה מוטלת החובה למנוע זאת. ביחס לצרכני הזנות, טוענים המצדדים בחוק, כי צריכת זנות אינה מוסרית. היא הפעלת ניצול ואלימות כלפי הנשים. פרט להיבט החוקי, התומכים בחוק רואים בו גם הכרעה ערכית ומוסרית נגד צריכת זנות.
למתנגדים לחוק מספר טענות מרכזיות הנשענות כולן על תפיסת הזנות כמקצוע או עבודה לגיטימיים. לטענתם, אי אפשר למגר את הזנות, זה המקצוע העתיק בעולם ויישום החוק רק יפגע בנשים הבוחרות בזנות מסיבותיהן, הן מבחינת פרנסתן והן מבחינת חופש הבחירה והעיסוק שלהן. החוק יפגע בנשים בכך שיקטין את הכנסתן, יגרום ללקוחות לפחד להגיע אליהן ולמעשה יפגע בהן יותר מאשר יסייע להן. טענה נוספת היא כי הפגיעה באזרחים נורמטיביים הצורכים זנות היא חסרת פרופורציה ביחס לעבירה שהם יבצעו וכי מדובר בעסקה חוקית בין שני בגירים שאין למדינה זכות להתערב בה.
הצעות החוק הנוכחיות מתבססות על מודל החקיקה של הפללת לקוחות זנות, אשר נחקק לראשונה בשבדיה בשנת 1999. כעשור לאחר מכן הוא אומץ גם בנורבגיה ובאיסלנד ומכאן כינויו: "המודל הנורדי". הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו של שולחן הכנסת החל מהכנסת ה-17 ועד ה-20. בכמה מהמקרים ההצעה עברה בקריאה טרומית אך מעולם לא הגיעה לשלב הקריאות השנייה והשלישית. הציפייה היא שהפעם, בגלל התמיכה הרחבה והיות הצעת החוק שיתוף פעולה של מפלגות וחברות כנסת מכל קצוות הקשת הפוליטית, ההצעה תסיים את הליך החקיקה.
שבדיה הייתה הראשונה לאמץ את המודל בשנת 1999. לפי נתונים של הממשלה השבדית, ההשפעה הראשונית והמיידית של החוק הייתה הפחתת זנות הרחוב במדינה בכ-50%. על פי דו"חות נוספים שפורסמו לאורך השנים מטעם ממשלת שבדיה, לא חל גידול בהקפי הזנות ואף ניכר צמצום משמעותי של התופעה. בעוד שמדינות שכנות כגון דנמרק, חלה בתקופה מקבילה – עלייה של עד פי שלוש בהיקף תופעת הזנות.
ראוי להתייחס לעובדה – שלמעלה מ-70% מהציבור השבדי ובקרב הצעירים בפרט, ישנה תמיכה באיסור הפלילי על צריכת שירותי מין. כך שהחוק מהווה גם חלק משמעותי ביצירת שינוי תודעתי המוציא צריכת זנות אל מחוץ לנורמה. כיום שבדיה, נורבגיה, איסלנד, קנדה, אירלנד, צרפת ודנמרק הן היחידות שחוקקו חוקים המפלילים את לקוחות הזנות. גם שם מספר הנשים בזנות הצטמצם משמעותית. החל מזנות רחוב ועד מכוני ליווי ודעת הקהל עברה שינוי בכל הנוגע לסחר בבני אדם למטרות מין.
:
מדובר בשני מודלים נפרדים אך די דומים. שניהם מאמינים במתן אפשרות לנשים בזנות להירשם במקצוען באופן מסודר תוך אי הפללה של העוסקים בתעשיית המין, פרט למקרים של קטינים. על פי גישה זו הזנות מתנהלת לפי כללים קבועים בחוק, בפיקוח המדינה, תוך רישום הנשים העוסקות בזנות, פיקוח, מתן רשיונות והיתרים, דאגה לרווחת הנשים בזנות על ידי הרשויות וכו'. עם זאת, מדובר במודלים שמשאירים את הנשים כפופות לסרסורים וניצול מיני.
גם בהולנד, שהייתה מחלוצות מיסוד הזנות, מתקיימים היום הליכים לאימוץ חקיקה חדשה להסדרת הזנות. החל מהעלאת גיל המינימום של עובדת זנות מ-18 ל-21, אימוץ הוראות מחמירות לגבי ניהול מרשם של נשים בזנות, שמשמעותן היא – שכל צורך זנות מאישה שאינה רשומה במרשם – נחשב כעבירה פלילית. ועם זאת, מימדי צריכת הזנות בהולנד בעשור האחרון גדלו משמעותית ואזור חלונות האדומים הפך למוקד של סרסרות ופשע מאורגן.