פוסט אחד שהעלתה בפייסבוק גרם לליאורה חיים להחליט שהיא תכתוב ספר על חינוך מתבגרים. חיים, מאמנת להורים ומשפחות, סיפרה בפוסט על סבתא שלה, שגדלה בפרס ונאלצה להינשא בגיל 14. זה נחשב אז גיל מאוחר לנישואים, ולכן כאות קלון חותנה הנערה עם אלמן בן 35, אב לשני מתבגרים, והפכה לאם חורגת לילדה בת 12 וילד בן עשר – לפני שהביאה לעולם עוד שבעה ילדים משלה. "זה סיפור פרימיטיבי ולא נתפס היום", אומרת חיים בשיחה עם mako. אחרי התגובות הנרעשות היא הבינה שיש לה משהו חשוב ביד, והחליטה ליצור מהסיפור המשפחתי האישי שלה, בתוספת המקרים שהיא פוגשת בקליניקה, את הספר "ג'ונאם" על מתבגרות ומתבגרים בעידן החדש.
היא עצמה ילידת הארץ, אבל גדלה בבית מאוד מסורתי וזה בהחלט עיצב את איך שנראה גיל ההתבגרות שלה. "בתקופתי הייתה חולצת ריטה, ולא הרשו לי ללכת עם מיני ועם חולצות בטן. הייתי מורידה את האיפור בחדר המדרגות", אומרת חיים. "הרבה פעמים כשאני יושבת עם הורים בקליניקה אני רואה את אבא שלי. הורים מספרים איך הבנות לבושות, זורקים הערות הומופוביות, מדברים על זה שהילדים שלהם מעשנים וחסרי כבוד. אבא אחד אמר לי שהבת שלו מתלבשת כמו שרמוטה. מצד אחד זה החזיר אותי לסיטואציה בילדות שלי, מצד שני אני רואה את הכאב שלו, את הפחד עליה. זה תסכול עצום להורים וגומר את הילדים".
ג'ונאם, נשמה שלי בפרסית, עוסק בנושאים כמו מיניות, שיימינג, מסכים, חינוך לכבוד ועוד, ומנסה לשאוב מסיפורי העבר ולערוך השוואה להווה. "בעקבות הסיפור על סבתא שלי קיבלתי המון תגובות", כותבת חיים בספר. "לצד הקולות הקשים, הזעזוע והאימה, שהיו גם חלק ממחשבותיי, עלו לא מעט קולות של בני הדור ההוא שהסבירו שחיתון נשים בגיל צעיר נבע מהצורך לשמור על הבנות, בעיקר מפני הגויים בארצות הגולה. ניתן לשפוט את ההחלטות הללו, ואני בוחרת לבדוק דווקא מה היה שם נכון ומה ניתן לקחת משם לעולמנו שלנו, למקום שבו אנחנו מגדלים ילדים בתפקיד הורי מורכב".
מה למשל אפשר לקחת משם?
"עם כל כמה שהדבר הזה היה נורא ואיום, כשאני מתסכלת על סבא וסבתא שלי הדבר הכי מדהים זה שהיה לו המון כבוד אליה, היה כבוד הדדי ביניהם. בנות 14 היום עושות דברים הרבה יותר גרועים מלקיים יחסי מין. הן מחפיצות את עצמן כדי להרגיש שייכות. הן מדברות בצורה מינית, שולחות תמונות מיניות ומתעסקות מאוד במיניות בצורה שהיא לא מותאמת. זה לא באמת בשביל מין, הן מתנהגות ככה כי זו התרבות".
סקס עושים עם מישהו, לא עם גוף של מישהו
גם הפער בין הורים וילדים גדול יותר היום, לטענתה. אם פעם הורים וילדים היו מדברים בערך 120 דקות ביום, היום הורה מבלה אולי 15 דקות ביום עם המתבגר או המתבגרת שלו. "הורים מחשיבים התכתבות בוואטצאפ בתור שיחה עם הילדים", אומרת חיים. "החשיפה הבלתי מוגבלת למסכים ולרשתות החברתיות הופכת לשטיפת מוח. הרצון להיכנס למידה הנכונה במכנסיים ולעמוד בקודי ה'אושר' ברשתות גוררים השלכות הרסניות. בטרפת עידן השפע אנחנו, ההורים, מצויים במרדף אחרי קריירה והצלחה אישית – אבל השיח עם המתבגרים שלנו מתפוגג ואנחנו - שאמורים להיות העוגנים שלהם - מתרוצצים רדופי תחושות אשם".
כשהיא יושבת עם הורים בקליניקה, ההשוואה בין מתבגרים של היום ושל פעם היא בלתי נמנעת עבורה. יש לה לא מעט דוגמאות מטרידות. "כשאני גדלתי הייתה שתיקה איומה לגבי חינוך מיני, היה ואקום. הוריי שתקו, הייתה בושה הסתרה ומבוכה. היום קשה לשמוע איך נערים ונערות מדברים על מיניות", היא אומרת. "ילד בן 15 בקליניקה יכול להגיד לי משפט כמו 'בנות צריכות זין גדול ולי יש זין קטן'. זאת החוויה שלהם היום. זה מגיע מזה שילדים צופים היום בפורנו מגיל 8, יש להם תפיסת מיניות אלימה ומעוותת. בדור הקודם שתקו והנזק היה מידתי, היום שותקים אבל הנזק רחוק ממידתי. הרשתות החברתיות הפכו למחנכות, ובטיק טוק מלמדים על BDSM. ילדים חשופים לזה, אלה הדיונים שלהם. אני מנסה להעביר להורים שהם צריכים להגיע לנפש המתבגרת לפני שהאינטרנט מגיע אליה".
אפשר למצוא בספר טקסט לדוגמא, הכולל מסרים מעצימים על מיניות בריאה שמעבירה אמא לבתה ושכדאי לכל הורה לאמץ: "יחסי מין עושים עם מישהו שאוהבים ולא עם גוף של מישהו. יחסי מין עושים מתוך רגש ורצון לענג ולא כי 'מסכימים'. יחסי מין מגיעים בשלב מתקדם במערכת יחסים. כשהם מגיעים עם בשלות רגשית, אהבה כנה, אכפתיות ותקשורת בריאה הם מייצרים עונג, חיבור רגשי עמוק ומחזקים את הקשר. זו החוויה שאני מאחלת לך, חוויה שתהיה צרובה בליבך תמיד כחוויה טובה, נעימה ובעיקר מרגשת.
"תאהבי את עצמך כמו שאת, את יצירת טבע חד־פעמית ואין עוד אחת כמוך. את לא צריכה להיות דומה לאף אחת אחרת, את צריכה להיות את עצמך ואת מדהימה. וזכרי שאני פה תמיד לכל שאלה, סיוע, הצעה וגם סתם להקשבה. ממני אלייך, אימא".