"מה האישה אומרת על זה שיצאת לפה?",
"וואלה, התעצבנה קצת, אבל עבר לה".
(מתוך הכתבה ב"אולפן שישי")
מה באמת הייתי אומרת, איך הייתי מגיבה, אם בן הזוג שלי היה אחד כזה שנוסע למסיבות רווקים בבוקרשט או אמסטרדם? האם הייתי בוכה? מתרגזת? אני רוצה להאמין שהייתי עושה הכל כדי לשכנע אותו לא לנסוע, לא להשתתף בחגיגה של אלימות השפלה וניצול. אבל אני לא לגמרי בטוחה. יכול להיות שגם אני הייתי מעלימה עין ומתייחסת לחוויה המפוקפקת הזאת כאל משהו שגברים עושים מתוך אינפנטיליות, שעשועים של בנים, ולא מעשה שמקורו ברוע וטיפשות. יכול להיות שגם אני הייתי רוצה להגן על עצמי.
ניב שטנדל: "ריקוד על עמוד, לאפ-דאנס, מסתבר שזה כבר לא מספיק כדי לרצות את הישראלי"
לפי הגישה הרווחת, גברים ממש לא רוצים להתחתן. הם אלה שקונים את הטבעת, מציעים ושוברים את הכוס - אבל זו פעולה של כניעה, משהו שהם עושים כדי לרצות את בת הזוג שלהם. נישואים, ילדים, מונוגמיה ומשכנתא נתפסים בעיניהם כסוג של עול שהם שנכפה עליהם, כאילו שאין להם שום זכות בחירה. התפיסה הזאת מושרשת כל כך חזק שחלק מהנשים אומרות לעצמן, יאללה נו - עוד רגע הוא באמת נכנס לכלא, אז שייסע לבלות קצת לפני שהחיים נגמרים.
אף אחת לא רוצה לגלם את תפקיד האישה המסרסת. כזאת שמונעת מבן הזוג של לבלות עם החבר'ה שלו, מעצבנת, קרציה, קלישאה של אישה שהיא סוהרת. אנחנו רוצות להרגיש מוערכות, רצויות, אהובות ואת זה משיגים בהסכמה שבשתיקה. אם תעצמי עיניים, תעצרי את הנשימה לשבוע בלבד, הגל המכוער הזה יעבור ושניכם תוכלו להמשיך בחיים שלכם. אם תגידי לו משהו, לעומת זאת, תנסי לעצור אותו - סביר להניח שתיתפסי כמו שאר הנשים הנודניקיות. אלה שמנסות לשלוט בבני הזוג שלהן, שבגללן הן מלכתחילה בורחים לבוקרשט.
"יש פה בחורות אחי, וכשאני אומר בחורות - זה בחורות"
"פה הן יותר פתוחות, יותר זורמות אחי. אתה יודע, נותנות לך תחושה יותר טובה" (מתוך הכתבה)
אף אחת גם לא רוצה לראות בעצמה קורבן. לא הנשים הצעירות שמלוות בלימוזינה חבורה של גברים גדולים ושיכורים, ולא הנשים שנשארות בבית. אף אחת לא רוצה להאמין שבן הזוג שלה, שלפני יומיים כרע ברך על רקע זרי ורדים והבטיח שיאהב ויכבד אותה לנצח, דוחף שטרות לחוטיני של חשפנית וממשיך איתה לחדר פרטי. כדי לפתור את הדיסוננס הזה את יכולה כמובן להתעמת איתו, לדרוש שלא ייסע, לאיים עליו אפילו בביטול החתונה, או שאת יכולה לשקר לעצמך. הוא לא בוגד בי - הוא מבלה עם החברים שלו. הוא לא צורך זנות - הוא בסך הכל עושה קצת שטויות, משתחרר. ההכחשה קלה מההתמודדות עם האמת, במיוחד כשכבר שילמתם על השמלה והאולם.
נשים לא אשמות שבני הזוג שלהן בוחרים לציין את סוף הרווקות שלהם בטיולי זנות או בביקורים במועדוני חשפנות, הן לא אמורות להיות הבייביסיטריות, שומרות המוסר, השוטרות של בני הזוג. הן לא אמורות לנסות לשכנע את הגברים שלא לנסוע כדי להשפיל אחרות, לצרוך את הגוף שלהן תמורת כסף, כשם שהן לא צריכות לעשות להן שיחת "אל תרצח" או "אל תגנוב" בחו"ל. האחריות היא אך ורק עליהם. אבל אם אתן חושבות שאין קשר בין מה שקורה בבוקרשט לזוגיות שלכן, אתן טועות.
הכל קשור בכל. הציפייה שתהיי אישה מגניבה, זורמת, תומכת, לא ביקורתית מגיעה מאותו מקום אפל וחשוך שממנו נובעת צריכת הזנות. אישה שמרגישה שהיא לא יכולה להביע את דעתה, את ההתנגדות שלה, מול בן הזוג היא גם אישה מנוצלת ומוחלשת. אז מהצעירה ברומניה הוא דורש מין תמורת תשלום, מהקולגה שאיתו במשרד הוא ידרוש שתעבוד יותר ותרוויח פחות, ממך הוא ידרוש שתטפלי בבית, שתפנקי אותו ושלא תתנגדי לכלום לעולם. הבהמיות לא יודעות מעל איזו אדמה היא טסה, וכך גם האלימות. גבר שחושב שהוא יכול לקנות אישה מעבר לים, מאמין שגם לך, כבת הזוג שלו, יש בסופו של יום ערך כספי.