בן זוגה של ילנה יצחקבייב שב לביתם מעבודתו כמאבטח במוסד חינוכי. היא חיכתה לו, ואמרה שהיא רוצה להיפרד. זעמו גבר עליו, הוא שלף את נשקו וירה. היא הייתה בת 57. תמר לב מערד נרצחה בגיל 31. בעלה, שממנו נפרדה לאחר מערכת יחסים אלימה, ירה בה באמצעות אקדח שקיבל בנו שעבד כמאבטח. כל סיפור על חיים שנגדעו היה אמור להסתיים אחרת. ילנה הייתה צריכה לקחת את ילדיה לגן. תמר אולי הייתה מקבלת קידום בעבודה. הן כבר לא יזכו להגשים את חלומותיהן.
סוף השבוע האחרון שבר את לבו של כל אחד. שבעה ישראלים חפים מפשע נרצחו בפיגוע מחריד, שלאחריו התכנס הקבינט המדיני-ביטחוני. בין החלטות הקבינט נקבע להרחיב את מתן הרישיונות לנשיאת כלי נשק, וזירוז הבקשות לרישיון. עוד לפני תום הישיבה נרשמה עליה דרמטית בבקשות לרישיון נשק. המניע ברור - מי שמרגיש שחייו וחיי משפחתו מאוימים, יבקש להגן עליהם בכל דרך. אבל האם אחזקת נשק מעצימה את הביטחון, או דווקא מגבירה את הסכנה?
"מדינת ישראל מקלה בהענקת האפשרות לנשיאת נשק. החל משנת 2018 נקבע שכל מי שהוכשר בצה"ל כרובאי 07, וכן החל מדרגת רס"ר, יזכה לרישיון נשיאת נשק. הענקת הרישיון מותנית באישור רופא משפחה", אומרת רלה מזלי, רכזת קואליציית "האקדח על שולחן המטבח", בשיחה עם mako. "התנאי הוא מגוחך. יש רופאים שלא מוכנים לחתום על האישור, כי הם לא יודעים מספיק על המטופל. המדינה מבקשת את האישור כדי לדעת אם הדורש התאשפז בעבר במוסד פסיכיאטרי, וחוץ מזה אין לכך שום משמעות. זה לצאת מידי חובה".
על פי נתונים של העמותה, סיכול פיגוע בידי בעלי רישיון לנשק שאינם בתפקיד הוא לא כל כך נפוץ. מתוך 264 פיגועי חבלה שהתרחשו בין 2018-2020, ב-13 השתתף בעל נשק לא בתפקיד בסיכול הפיגוע. "נשק בבית מעלה את הסיכון לרצח" מציינת מזלי, "41 נשים וגברים נרצחו על לא עוול בכפם באמצעות נשק אבטחה של אזרח שאינו במשמרת. נוכחות כלי נשק חם בבית פוגעת קודם כל באחת האוכלוסיות המוחלשות והמושתקות ביותר בחברה, בנשים המוכות. האם את יכולה לדמיין מערכת יחסים בריאה כשלבן זוגך יש גישה ישירה לכלי רצחני? האם האקדח שמוסתר בשידת הלילה יגרום לך להרגיש יותר בטוחה או יותר בסכנה? האם נוכל להבטיח שהרובה תמיד יופנה לאדם הראוי? אין דרך לעשות את זה. האיום התמידי מעל ראשן של הנשים הסובלות מאלימות תכופה יהפוך לממשי יותר, משתק ומשתיק יותר. וכל זאת עוד לפני שציינו עד כמה אחזקת נשק בבית מעלה את הסיכון להתאבדות".
ואכן, תקנות כלי הירייה משנת 2018 גבו את חייהן של לא מעט נשים. לטענתה, בין 2019 ל-2021 הוכפל מספר הנשים שנרצחו בנשק חם. "ההבחנה בין רצח באמצעות נשק ברישיון לבין נשק לא חוקי אינה עומדת, מכיוון שכ-200 נשקים חוקיים נגנבים בכל שנה". לדברי מזלי, ההחלטה לקיצור תהליך הוצאת הרישיון נובעת "מטעות תפיסתית שנשק נותן ביטחון".
ועדיין, חייהם של רבים ניצלו בזכות העובדה שהם או אדם אחר נשאו נשק
"לכן חשוב להסתכל על מגמות ולא על מקרים פרטיים. יש להבחין בין תחושות לבין מציאות. עוד נשק ברחובות מכרסם בביטחון ולא מגביר אותו. זה עולה מנתונים שמצטברים בארץ וממחקרים ברחבי העולם. הציבור היהודי בישראל עוד לא מורגל במעקב אחרי המגמות האלה כי המדיניות הייתה זהירה ושמרנית יותר בעבר, עד 2018, ומשום שאנחנו רגילים לראות נשק של כוחות הביטחון ברחוב. אבל גם נשק ביטחוני מעורב בטעויות קטלניות ומשמש לפשעים".
לדבריה, אפשר להפחית את הסיכון בנשיאת נשק באמצעות בדיקות מקיפות יותר: "קוליאציית האקדח על שולחן המטבח הגישה לכנסת ב-2017 הצעות לתיקון החקיקה הקיימת. בין ההצעות שעלו היו לכלול בחוק התייחסות לאלימות במשפחה ולחובת התייעצות עם רשויות הרווחה. בנוסף חיוב איסוף נתונים על עבירות בנשק ועל אוכלוסיות נפגעות, וכן ביטול החסינות לארגונים חמושים ולמדינה במקרים של שימוש לרעה בכלי ירייה בידי אדם שנושא נשק ברישיון". כמו כן, הן העלו הצעה לחובת ביטוח צד ג' לכל כלי ירייה כמו חובת הביטוח לכל כלי רכב.
בינתיים, היא אומרת, תהליך החקיקה הושעה. "ב-2018 השר לביטחון פנים שינה תקנות ללא קיום של דיון מעמיק בשינוי החוק. הקואליציה עתרה לבג"ץ נגד המדיניות. בג"ץ קיבל את הטענה שלנו, והממשלה התחייבה לקיים דיון בנושאים אלה בוועדת הפנים. מאז לא התקיים דיון".
חוות דעתה של הקואליציה היא כי יש לעצור בהקדם את תהליך החימוש האזרחי. "יש לצמצם את מספר כלי הנשק בחברה כולה, וכך להקטין משמעותית את אירועי האלימות. אפשרות זו הוכחה בין השנים 2014-2016 כשנאכף החוק האוסר על מאבטחים לאפסן את נשקם בביתם. אז, בפעם הראשונה מזה שנים רבות, לא נהרג אף גבר או אישה בבית על ידי מאבטח באמצעות נשקו. סיכול אירועים ביטחוניים מתרחש כמעט תמיד בידי בעלי תפקיד מיומנים, והנזק בנשיאה מחוץ לתפקיד עולה על התועלת. אסור לנו להילחם באש עם אש, כי אקדח שמופיע במערכה הראשונה, יורה במערכה השלישית".