כמעט שלושה חודשים ושמונה קילו פחות מתחילת התהליך, וזה הזמן לומר שנמאס לי. נמאס לי להיות בדיאטה, נמאס לי להגיד ״לא״ לכל אוכל שמציעים לי, נמאס לי שבכל פעם שמישהו מחמיא לי, אני לא יכולה לשמוח באוכל מפנק. נמאס לי שכולם יודעים כמה אני שוקלת. נמאס לי שמסתכלים לי בצלחת לראות מה לקחתי. נמאס לי להתאמן. פשוט נמאס לי.
כל מי שקרא את הטור הזה יודע שאני הראשונה שמתקשה ליישם, אבל עשיתי את זה. העובדה שאני כותבת על זה מאוד עזרה ועוזרת לי. ומה עכשיו? ובכן, אחרי החוויות שלי בקולינריה הגדולה שכללו ניקוי רעלים ודיקור אצל מטפל סיני, החלטתי לחזור לתזונה בריאה ונכונה, שמבוססת בעיקר על חלבונים וקטניות פירות וירקות - שיטה שהוכיחה את עצמה בתחילת הדרך.
בתקופה הזאת למדתי לא מעט. בזכות הדיאטה הזו למדתי לאהוב ולהעריך את עצמי מחדש. הבנתי שאנשים סביבי באמת רוצים בטובתי וגאים בי. התגברתי על שברון הלב, והכי חשוב - רזיתי. אגב, למדתי גם שלפעמים לכולנו נמאס מהתפריט ומהבישול הביתי - טעים וטרי ככל שיהיה. אז ההמלצה שלי היא להתפנק מדי פעם במסעדה. לשבת על סלט או מרק בבית הקפה שכונתי נותן תחושה שאתה לא בדיאטה, על אף שהמנות בהחלט עומדות בסטנדרט של "התזונה הנכונה".
אז כאן אני נפרדת לפחות לתקופה הקרובה. אני מאוד מקווה שהבלוגים שלי עזרו לכם כמו שהם עזרו לי. אני מבטיחה לעדכן מדי פעם מה איתי כאן ב-mako נשים. האם אחזיק מעמד?
לסיום, למי שעדיין לא נמאס לשמוע מהדיאטה שלי, אז התפריט היומי שלי כולל:
ארוחת בוקר - ביצה או גבינה עם ירקות חתוכים
ארוחת ביניים: מעדן 1%
ארוחת צהריים: סלט עם עדשים/ מרק שעועית/ ירקות מוקפצים עם טופו
ארוחת ביניים: תפוח ירוק עם אגוזי מלך או שקדים
ארוחת ערב: סלט עם גבינה או ביצה / מרק ירקות.
ארוחת לילה: במידה והרעב צץ שוב בלילה, מול הטלוויזיה, אני מכינה לי אדממה או מנשנשת ירקות חתוכים.
* להזכירכם אני צמחונית וכמובן שבמקום גבינה או ביצה תוכלו לאכול דגים או חזה עוף.
ומכיוון שעדיין אין אוסקר בקטגוריית "וואו מאיה איך רזית", זה הזמן גם להגיד תודה שקראתם, טיקבקתם, עודדתם וגם ירדתם. תודה לאמא שלי שהכינה לי כל שבת מזון דיאטטי אחר, תודה לחנן המאמן שלי מסווטשופ, תודה לפאולה רוזנברג שלימדה אותי שדגנים זה לא לציפורים, תודה לבועז ישעיהו שדקר אותי בהנאה מרובה, תודה למושיק גלאמין שעשה איתי את צום המייפל ואף ניצח אותי, תודה ללולו על המרקים הכי טעימים שיש, תודה למיכל נדל שהכריחה אותי לצעוד פעמיים ביומיים מחוות היען למלון שלנו ותודה לאלירז שדה שכל בוקר ראה אותי אוכלת קוואקר ברדיו והתאפק שלא להקיא.