מי אני: רבקה קטעי (51), נשואה+4, גרה במושב דישון בגליל העליון, מזכירה במכון בדיקות שמיעה ומדריכה בקבוצות התמיכה של חלי ממן.
מי אני במספרים:
גובה: 170 ס"מ
משקל לפני הירידה: 115 קילו
משקל נוכחי: 74 קילו
כמה ירדתי: 40 קילו בשנתיים
שומרת על המשקל: במשך שנה.
"סוף סוף דאגתי לגוף שלי"
רבקה הייתה ילדה מאוד ספורטיבית ואנרגטית. "נראיתי טוב בכל תקופת הילדות. גם בתיכון הייתי בין החתיכות. אחרי החתונה נכנסתי להריון ושם זה נתקע. מעל ל-25 שנה נשארתי שמנה. מעולם לא עשיתי עם זה משהו, עד שיום אחד הגיעה אלי 'עזרה חיצונית'. חברה שלי נרשמה לקבוצת התמיכה של חלי ממן והתחילה להציק לי להצטרף אליה לפגישות. אחרי שסירבתי שוב ושוב, פתאום שאלתי את עצמי - למה לא, בעצם? למה שלא אשקיע בעצמי?".
רבקה הגיעה למפגש הראשון, וזו הייתה אהבה ממבט ראשון. "היה קליק מדהים ביני לבין הקבוצה וביני לבין המנחה, ממש כמו זוגיות. הרבה לא יודעים זאת אבל התהליך הנפשי לא פחות חשוב מהתהליך הפיזי. בין כל השגרה, הבית, הילדים והמשפחה - חיפשתי זמן לעצמי. שם קיבלתי כלים להעמיד את עצמי במרכז. סוף סוף דאגתי לגוף שלי".
מה היה הרגע או הרגעים הקשים ביותר בעת הדיאטה: "מצחיק אבל דווקא לקראת הסוף חשתי בקושי. כל הדרך הייתה לי יחסית קלה, אבל לקח לי המון זמן להגיע למשקל היעד הסופי. אחרי כמה חודשים הבנתי שהבעיה נובעת מהלחץ והחשש, מה זה משנה חצי קילו לפה או לשם? הרי זאת דרך חיים ולא דיאטה או מירוץ. בבסוף באמת הגעתי למשקל היעד, אבל בלי לחץ. היום אני ממשיכה להגיע למפגשים, למרות שאני כבר לא צריכה. זה חלק ממני".
מאז הירידה במשקל, רבקה נהנית לוותר על הדברים הקטנים שכל כך העיקו עליה כשהייתה במשקל עודף. "כשהייתי יוצאת להופעות או הצגות, הייתי מחפשת מקומות רחבים כדי להימנע ממבוכה. לכיסא רגיל לא היה פשוט להיכנס. אני גם לא צריכה להרחיב את חגורת הבטיחות במטוס, כי עכשיו אני כמו כולם".
התפריט היומי שלי:
בוקר - "נס קפה ושתי פרוסות לחם / קורנפלקס עם יוגורט.
צהריים - אני משתדלת לגוון. עוף בגריל / מוקפץ עם אורז / ירקות ואורז / פיתה עם חזה עוף / קוסקוס עם ירקות.
ערב - פשטידה וסלט ירקות / חביתה עם תוספות וסלט ירקות".
כיצד הגיבה הסביבה לשינוי? "כולם ממש פרגנו. המשפחה תומכת ומדרבנת, הם משמרים את התחושה הטובה של ההצלחה".
רבקה מספרת כי היא נהנית מהעובדה שאנשים לא מזהים אותה. "אני פשוט ממשיכה ללכת, וכשאני רוצה להשוויץ אני צועקת: 'הלו, זאת אני', וזה אפילו יותר כיף - כשהם מגלים. במימונה אצל חלי ממן, רקדתי ברחבה. פתאום מישהי צעקה לי: 'אני מכירה אותך, גדלת בבת גלים?'. מסתבר שהיא אחות של מישהי שלמדתי איתה בגיל 15, והיא זיהתה אותי בגיל 51. זאת המחמאה הכי גדולה שיכולתי לקבל, כנראה שאני דומה לעצמי בצעירותי. אם הייתי שמנה היא בטוח לא הייתה מזהה אותי".
טיפ למי שמעוניין לעבור שינוי: "תתחברו לרצון להרזות ותתמידו בדרך שאתם מחליטים עליה. אם זו קבוצת תמיכה, אל תבריזו אלא תשקיעו ותגיעו למפגשים. זה משתלם".
יש לך סיפור הצלחה משלך? נשמח לשמוע ממך. שלחי את פרטייך ל-women@mako.co.il
