מי אני: דינה פולק, בת 57 מכפר סבא. מנהלת מרפאת שיניים, נשואה, אם לבן וסבתא לנכד בן שנה וארבעה חודשים.
משקל לפני הירידה: 108 ק"ג.
כמה ירדתי: 19 ק"ג.
כמה זמן לקח לי לרדת: חצי שנה.
כמה זמן אני שומרת: חצי שנה.
"הבנתי שהגוף שלי הוא לא פח זבל"
"את ההחלטה לרזות לא קיבלתי בגלל בגד שלא נכנסתי אליו או הערה מרושעת", מספרת דינה. "זו הייתה החלטה בריאותית נטו, והמראה הוא רק בונוס. יש במשפחתי היסטוריה של סוכרת, ומדי שנה, כשעשיתי בדיקות דם תקופתיות, ראיתי איך המדדים עולים לאט אבל בטוח. אבל רק כשהרופא אמר לי חד משמעית שאם לא אעשה שינוי זו רק שאלה של זמן עד שאחלה בסוכרת בעצמי, הבנתי שאין לי ברירה ואני חייבת לקחת את עצמי בידיים, שהגוף שלי הוא לא פח זבל ואני חייבת לנהוג בו בכבוד".
בהתחלה שקלה דינה פתרון דרסטי, וניסתה לעבור ניתוח לקיצור קיבה. "כשהגעתי לייעוץ הרופאה אמרה שזה יהיה טירוף לעבור ניתוח במצבי, ושהירידה שאני זקוקה לה לא מספיק גדולה כדי להצדיק את הסיכונים שבניתוח. הבנתי שאין מנוס ואיאלץ לעשות דיאטה בעצמי, אבל כבר הייתי די סקפטית, אחרי שבאמת ניסיתי בחיי כמעט כל דיאטה שיש לעולם להציע. לקחתי כדורים, הייתי בשומרי משקל, עשיתי דיאטה של ארוחות מוכנות ששולחים הביתה וכמובן שלא דילגתי על דיאטת אטקינס ודיאטת הכרוב המפורסמת, אבל תמיד ירדתי ושמנתי בחזרה. הפעם עשיתי החלטה נכונה – שאני עד היום חושבת שהייתה בה יד מכוונת ששלחה אותי – והגעתי לקבוצה של אולגה רז. נכון שגם כאן בהתחלה לא הייתי בטוחה שזה יצליח, אבל כשבשבוע הראשון ירדתי 1.600 ק"ג, הבנתי שהפעם זה-זה. החיבור שלי לאולגה היה מיידי, ועד היום אני ממשיכה להגיע להרצאות, יושבת בשורה הראשונה ופשוט בולעת את התובנות המרתקות שלה. על הכרטיס שמתעד את הירידה שלי במשקל שבוע אחרי שבוע אני שומרת כמו ספר תורה, הוא תעודת גאווה שלי בעצמי. בפעם הראשונה בחיי אני שולטת באוכל ולא הוא בי".
יש רגע שאת זוכרת במיוחד בדיאטה?
"במהלך הירידה יצאתי להפלגה של 12 ימים. כל מי שהיה פעם בקרוז יודע בדיוק כמה אוכל יש שם, ובמיוחד כמויות עצומות של עוגות ומתוקים אחרים. חששתי מאוד, אבל אולגה אמרה לי שאני אחזור משם עם שני ק"ג פחות – וכך היה. ההחלטה שלי הייתה כל כך חזקה, והסיפוק שקיבלתי כשבשקילה הראשונה אחרי ההפלגה אכן ראו ירידה של שני ק"ג, היה שווה את הכל".
התפריט היומי שלי
4 כריכים, ארוחה חמה, 1 מעדן דיאט, פרי, 2 ארטיקים דיאט. בנוסף אני אוכלת ירקות באופן חופשי לכל אורך היום, ושותה 10-12 כוסות מים או מיץ דיאט.
עוד בערוץ הנשים:
"אז אכלתי גלידה ועוגה, לא נורא"
מה היה לך הכי קשה? "בכנות? כלום. אין ויתור שאני מרגישה שלא היה שווה לעשותו, ובגלל האופי של הדיאטה שלי (שהפכה לאורח חיים), שכוללת לא מעט לחם, אין לי את הצורך המטורף במתוק כמו פעם, כי הלחם מאזן את רמת הסוכר. בעבר הייתי משתוללת אם לא הייתי מקבלת שוקולד אחרי ארוחה. ממש חייתי על שוקולד, הייתי קונה אריזות משפחתיות של ארבע טבלאות והן היו נגמרות יותר מהר ממה שנעים לי להודות. נכון, עדיין בא לי מתוק לפעמים, אבל כשזה קורה אני מסתפקת בפרוסה עם ריבת דיאט או ממתיקה את הקפה קצת יותר. וגם אם יש נפילות קטנות, זה לא נורא. למשל, בסוף השבוע האחרון הייתי בים המלח ואכלתי שתי כפות גלידה ועוגה קטנה. כל עוד זה נעשה במודעות אני ממשיכה הלאה וזה מתאזן, לא צריך להיכנס למשברים מדברים כאלה".
איך המשפחה מקבלת את השינוי? "המשפחה שלי תמכה בי לאורך התהליך וממשיכה לתמוך בי, ואני מוקפת מחמאות וחיזוקים מכל עבר".
והסביבה? "אני גאה לומר שאני מושכת לא מעט אנשים אחריי. בעבודה כבר קוראים לי בצחוק 'דינה סנדוויץ'', כי תמיד יש איתי כריכים מלחם קל, כדי שלא אגיע לתחושת רעב ואטרוף בלי שליטה, ואנשים רבים בסביבתי התחילו לשמור גם הם על המשקל ולשים לב מה הם מכניסים לגוף".
מה הטיפ שלך למי שרוצה לרזות? "הגוף שלנו משרת אותנו, ואנחנו צריכים לדעת לטפל בו בחזרה. זו לא חוכמה לאכול כל מה שרוצים, ואז, בגיל מבוגר, לא להבין מאיפה מגיעות כל המחלות. זו לא משימה בלתי אפשרית, הכל עניין של החלטה, ואני מאמינה שההחלטה לרזות היא אחת החשובות בחיי".
רוצה גם להשוויץ בגזרה החדשה שלך? יאללה יאללה! women@mako.co.il