מי אני: ענבל עזרא, בת 35, נשואה ואמא לשניים. סוכנת ביטוח, מתגוררת במושב מנוחה.
מי אני במספרים?
גובה: 1.64 מטר.
משקל לפני הירידה: 80.5 ק"ג.
משקל נוכחי: 58.5 ק"ג.
כמה ירדתי: 22 ק"ג.
תקופת השינוי: 8 חודשים.
כמה זמן אני שומרת על המשקל: חודשיים
"בתור ילדה פשוט לא אהבתי לאכול"
בניגוד לחלק לא מבוטל מהמבוגרים שסובלים מעודף משקל, שמעידים כי היו תינוקות שמנים שהפכו לילדים שמנים ולמעשה נאבקו במשקל כל חייהם, המאבק של ענבל עזרא בקילוגרמים התחיל דווקא מהצד ההפוך. "בתקופת הילדות והנעורים, כמעט תמיד הייתי הבת הכי רזה וגבוהה. בגיל 5 הייתי כל כך רזה עד שאושפזתי בבית החולים עקב תת תזונה. פשוט לא אהבתי לאכול, והיו צריכים להאכיל אותי דרך תחבולות".
כמו כל כך הרבה ישראליות, את הנטייה החזקה של המחוג ימינה התחילה ענבל לראות בזמן שירותה הצבאי. "התגייסתי למחנה 80, וקיבלתי תפקיד של מ"כית. זה היה בסיס סגור, יצאתי הביתה אחת לשבועיים והייתי חוזרת לבסיס עם קופסאות עוגיות שאימא הכינה – בנוסף לכל המתוקים שקניתי בשק"ם. בנוסף, בתור מפקדת לא הייתי חייבת להיכנס לחדר האוכל, והעדפתי להזמין יחד עם המפקדות האחרות ג'אנק פוד מחוץ לבסיס. כשהשתחררתי הייתי עם 8 קילו יותר מיום הגיוס – אבל זו הייתה רק תחילת ההשמנה שלי".
שנתיים אחרי השחרור, החליטו ענבל והחבר שלה מהתיכון להינשא – וענבל קיבלה החלטה להגיע לחתונה רזה. "כחצי שנה לפני החתונה החלטתי להתחיל לרוץ ולהפסיק לאכול. חזרתי לדפוס שהביא אותי לתת תזונה כילדה, אבל הפעם השיטה לא עבדה. ביום החתונה הייתי בדיוק באותו המשקל כמו לפני ההחלטה, והייתי 'כלה כבדה'. אחר כך, בתור זוג צעיר, היינו מבלים הרבה ויוצאים למסעדות ובתי מלון. הבילויים שלנו הייתה מתרכזים סביב הרבה אוכל. היינו יוצאים פעמיים בשבוע למסעדה, ולפחות כל חודש היינו בבית מלון. בשלב הזה כבר שחררתי שליטה, והשלמתי עם העובדה שכבר אין חשיבות למשקל שלי".
"ידעתי שאני מתנהלת בצורה לא בריאה"
שנתיים אחרי החתונה, ענבל נכנסה להיריון הראשון שלה – והעלייה נמשכה. "אחרי הלידה החלטתי להתחיל ללכת הליכות ארוכות, ולהפחית כמויות אכילה לפי התחושה שלי. לא הרגשתי השפעה, התחלתי להיות כעוסה ובמקביל אכלתי יותר - מתוך מקום רגשי. ידעתי שאני מתנהלת בצורה לא בריאה, אבל עדיין לא החלטתי לעשות צעד אמיתי ולאמץ שינוי משמעותי. במשך ארבע שנים המשכתי לכעוס על עצמי על המשקל העודף, ואז נכנסתי להיריון שני, שאחריו עודף המשקל שלי גדל עוד יותר".
הרגע שבו הבינה ענבל שהיא חייבת לעשות שינוי היה אחרי הלידה השנייה שלה. "שלושה חודשים אחרי הלידה, הלכתי לקניות בסופר ואדם שהיה לפני בתור נתן לי להקדים אותו כי חשב שאני בהיריון. התגובה מאוד העליבה אותי, למרות שזו כמובן לא הייתה הכוונה שלו, אבל זה כנראה בדיוק מה שהייתי צריכה. באותו הערב החלטתי להירשם לקבוצת שומרי משקל במושב סמוך, בהתבסס על סיפורי הצלחה במשפחה ומהעיתונים. בדיעבד, אני מבינה שנכנסתי לתוכנית מבלי שהייתי בשלה לשנות את ההרגלים שלי. עניינה אותי רק המטרה - לרדת במשקל. לא הפנמתי את החשיבות של פעילות גופנית, ורק התמקדתי באכילה לפי טבלה. ואכן, ירדתי מהר ואז פיתחתי סוג של אדישות, פשוט הנחתי שההרזייה תמשיך לקרות מעצמה – מה שכמובן לא קרה. למזלי תפסתי את עצמי מהר וחזרתי לתלם, התחלתי לעשות פעילות גופנית והבנתי את חשיבותה של התמדה (בדרך הקשה)".
"הפסקתי לאכול מאפים ואוכל מהיר, כמו קרואסון ופיצה, מהם הייתי אוכלת הרבה. הפסקתי לאפות ולבשל בשביל לרצות את כולם, והתחלתי לבשל אוכל המתאים לי. הכנסתי לתפריט יותר ירקות, וכל קינוח שהייתי מכינה היה כולל גם גרסה עם פחות שומן וסוכר. בנוסף, אני יוצאת להליכות של שעה מדי יום, ובמקביל משתתפת בחוגי זומבה וקיקבוקסינג פעם בשבוע. הפעילות הגופנית מלאה אותי במצב רוח טוב, ותחושות חיוביות לגבי התהליך כולו".
התפריט היומי שלי
בוקר: פרי עם מעדן מתוק (0% שומן) וכוס דגנים עתירי סובין עם סילאן.
צהריים: ירק מבושל עם חזה עוף, סטייק סינטה או דג ומנת אורז מלא או עדשים.
ארוחת ארבע: נס קפה עם פרוסת לחם שיפון מרוחה בריבה או דבש.
ערב: אני אוכלת חביתה או ביצה קשה עם סלט ירקות המכיל קוביות בולגרית וטונה או טחינה.
כאמא לשני ילדים, אפשר לשער שהתגובה שלהם לשינוי תהיה משמעותית ביותר עבור ענבל. "המשפחה נמצאת בעננים. הילדים שמחים לגלות אימא בריאה, הם מאושרים כי אני גם מצטרפת אליהם למשחקים, למשל כדורגל עם הבן שלי על הדשא. בעלי לא התערב לאורך כל הדרך, אבל הוא מפרגן מאוד לי ולשינוי שעברתי. הפרגון מגיע גם מאנשים שמכירים אותי הרבה שנים, ואומרים שאני נראית בדיוק כמו בתקופת התיכון. מישהו אמר לי כי הירידה ביותר מעשרים קילו גרמו להראות גם צעירה יותר בכ-20 שנים, והתגובות האלו גורמות לי להיות מאושרת ומחזקות אותי".
טיפים למי שמעוניין לעבור שינוי
"לעבור שינוי לטובת עצמך. גם אם את צריכה לרדת במשקל, את לא הופכת לאימא או אישה פחות טובה. במקביל, חשוב להקדיש זמן לתהליך מבלי שזה ישפיע על המשפחה. אפשר לדאוג לכל הקרובים אליך ועדיין להשקיע בעצמך. בנוסף, חשוב לשתף אדם קרוב בתהליך. פעילות גופנית ושינוי הרגלים יחד עם אדם נוסף עוזרת להתמיד ומקלה על ההתמודדות הרגשית. בלי מעטפת מתאימה אפשר לאבד כיוון ולפעול בצורה עצמאית, אשר לרוב לא מועילה ואפילו עלולה להזיק".