לפני מספר שנים הייתי שותפה בארגון מסיבת רווקות לחברה. חיפשתי באינטרנט רעיונות למשחקים שיאפשרו למשתתפות להכיר אחת את השנייה (כי לא כולנו היינו חברות לפני כן) והגעתי לאתר שהציע שאלות למשחק של ״חבילה עוברת״. לצד השאלות המתבקשות על ניסיון מיני, פדיחות מהילדות וחיה אהובה, הופיעה באתר עוד שאלה - ״אם היית יכולה לשנות משהו בגוף שלך, מה היית משנה?״
את השאלה הזו כולנו מכירות היטב. אנחנו מתוכנתות לחשוב אותה ולענות עליה מגיל צעיר, וכל הזמן מודעות למה טוב ומה רע בגוף שלנו ומה היינו משנות בעצמנו. אל המקום הזה נכנסות כידוע כל הפרסומות שמנגנות על הפחדים שלנו ומוכרות לנו בגדים, איפור, הסרת שיער, דיאטות, וגם – בוטוקס, חומרי מילוי לקמטים (פילרים) וניתוחים פלסטיים.
אין באמת דרך לחמוק מהידיעה שיש לך אפשרות שיזריקו לך או ינתחו אותך כדי ״לתקן״ אותך. הפרסומות והכתבות נמצאות בכל מקום, ויש אפילו גרופונים של בוטוקוס. בזמן שעשיתי את התחקיר לטור הזה, גוגל ופייסבוק הבינו שאני מחפשת מידע - ובאורח פלא פרסומות לניתוחים פלסטיים החלו להופיע לי בפיד ובאימייל. הטקטיקה עובדת להם: נראה שיש עלייה מתמדת במספר הנשים שעושות בוטוקס וניתוחים פלסטיים - וירידה בגיל שבו מתחילים.
אבל למרות שהנושא נמצא בכל מקום, אנחנו כמעט ולא נחשפות לדיון ציבורי אותנטי שבו נשים מספרות על הטיפולים שהן בחרו לעבור. למעשה, התגובות של נשים שקיבלתי כששאלתי על הזרקות וניתוחים הייתה דומה רק לתגובות שקיבלתי כשכתבתי בעבר על הפלות, הרבה מהן מוכנות לדבר - אבל כמעט רק בעילום שם. המקום היחיד בו מתקיים דיון הוא בפורומים ובטוקבקים, אבל שם הוא מתרחש מאחורי יוזרים ולא בגלוי, ומתמקד בעיקר בסוגיות רפואיות כמו מה כדאי, האם ההחלמה מתבצעת כראוי ושיתוף של סיפורי כאבים שאחרי הניתוח. הסיבה להסתרה היא כנראה אותה סיבה כמו במקרה של הפלות – תחושת בושה שהגוף לא תפקד כמו שהוא אמור באופן טבעי.
בשורה התחתונה, התוצאה היא דיון ציבורי שעוסק בעיקר בלחץ להתנתח או להזריק, בסוגיות רפואיות כמו מה ואיך כדאי ובאזהרות, בתיאורים של היקף התופעה (שהיא ברובה הגדול נשית), והדובדבן שבקצפת – ניחושים מי עשתה בוטוקס ואז ירידות עליהן. בדיון כזה הנפגעות הן הנשים. מצד אחד מוכרים להן באגרסיביות התערבויות אגרסיביות בגוף, מצד שני יורדים עליהן כשהן עושות את זה. אם נוסיף לזה שחלק מהביקורת הפמיניסטית מביישת נשים שעשו טיפולים, נגלה שהן במצב של lose-lose-lose. אז הנה 10 נקודות שמנסות להכניס קצת יותר גוונים של אפור לדיון:
1. זו תעשייה שמגלגלת המון כסף
המון. רק בארה״ב ב-2014 אמריקאים הוציאו כמעט 13 מיליארד דולר על ניתוחים קוסמטיים, וארה״ב מהווה רק 20% מסך הניתוחים הפלסטיים בעולם (עוד בראש – ברזיל, יפן ודרום קוריאה). כמו עם תעשיות אחרות, מלבד הרווח יש בה גם פוטנציאל ניצול של נשים ודחיפה של מוצרים וניתוחים, אבל מה שמיוחד כאן זה שהמוכרים הם גם רופאים ויש להם אינטרסים סותרים - מצד אחד לשמור על בריאות הנשים. מצד שני להרוויח כמה שיותר.
2. יש נשים שמתחרטות על ההזרקות והניתוחים ויש כאלו ששמחות מהם מאוד
האינטרנט מלא בסיפורי זוועה על ניתוחים והזרקות שלא הצליחו ויצרו עיוותים גופניים, ולצידם סיפורי הערצה ואהבה של מטופלות שהטיפולים שינו להן את החיים. גם בקרב הנשים שדיברתי איתן חלק שמחות על המראה החדש שגורם להן לאהוב את עצמן, וחלק מספרות שעברו טיפולים בגלל לחץ של הסביבה והיום מתחרטות שנגעו בגוף שלהן. מה המסקנה מכל זה? במציאות שאנחנו חיות בה היום אין דרך אחת שמתאימה לכולן. בסוף הבחירה שלך, אז רק תוודאי שהיא באמת שלך ושהיא מגיעה מהמקום הנכון, ואם אפשר קחי גם ליווי מקצועי לא רפואי כמו קואצ׳רית או פסיכולוגית, כי התהליך הוא לא רק רפואי.
3. ויתרנו על הרגשות שלנו
בהזרקות בוטוקס מזריקים לנו רעלן שמשתק את שרירי הפנים שלנו. התוצאה – חלקים בפרצוף שלנו לא זזים. זה אולי מעלים ומונע קמטים, ואפילו גורם לנו למלא את הדרישה שנחייך כל הזמן במקום להיות עצבניות, כועסות ועצובות, אבל המחיר הוא מאוד גבוה. בלי הבעת רגשות דרך הפנים שלנו אנחנו פוגעות באינטראקציה שלנו עם הסביבה. אם תרצו, אנחנו משלמות בחלק מהאנושיות שלנו.
4. אסור לספר שעשית ניתוח או בוטוקס
נשיות מקושרת לטבע והגוף של נשים אמור לפעול באופן טבעי. אנחנו אמורות ללדת, להניק, לטפל בילדים, להכיל רגשית וגם להיות יפות, והכל באופן טבעי ובלי מאמץ (אבל חלילה שתשאירי את השערות ברגליים שגדלו לך באופן טבעי). אם תראי שעבדת בשביל המראה שלך, או אם ייראה שהגוף בגד ולא התנהג באופן טבעי כמו שהוא אמור, את תהיי פגומה כאשה.
מצד שני יש גם כמה תרבויות ואזורים שבהם מתגאים בכמויות הניתוחים, כמו בסדרת הריאליטי טראש המופלאה Mob Wives. במקרים האלה זה יכול להיות מדד לכמה כסף יש לך, לבעלך או כמה את לוקחת שליטה על הגוף שלך. עם זאת מקנן בי החשד שזה נכון באופן מסוים גם לכיוון השני, כלפי גברים שעושים ניתוחים. אנחנו כולנו חרדים לשלמות הגוף.
5. אנחנו באובססיית נעורים
הניתוחים הפלסטיים, הפילרים והבוטוקוס לא נועדו רק כדי שתראי כמו שאידאל היופי דורש, אלא שתמשיכי להיראות צעירה. ברור למה נשים מחפשות להיראות צעירות: נשים מעל גיל 40 מועלמות כמעט לחלוטין מהסביבה שלנו. יש להן פחות תפקידים בקולנוע ובטלוויזיה; הן נמצאות פחות בעמדות הנהלה בולטות - ויותר בבית עם הילדים, אם הן כבר כן מוצגות, הן הנודניקיות או המורתיות שבעלים רשאים להחליף בדגם צעיר יותר. בקיצור, אם את לא צעירה אין לך זכות קיום.
לא מפתיע אם ככה שסקר של האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית ואסתטית גילה שאחת מהסיבות שבגללן נשים עושות בוטוקס וניתוחים היא כדי למצוא עבודה או להתקדם בה. לצד זה כמובן ההזרקות והניתוחים מאפשרים להן להיראות כמו הנשים שאנחנו כן רואות סביבנו, הצעירות יותר שאצלן הכל עומד ואין קמטים (למרות שלא מופרך שגם אצל הצעירות זה בוטוקוס – היום כבר משווקים אותו מגיל 30 כטיפול מניעתי לקמטים ויש כבר צעירות יותר שמתחילות). האובססיה הזו מחלחלת גם ביחס לגברים לעצמם (ולא רק ביחס שלהם לנשים), שגם מספר הטיפולים שהם עושים עולה, כחלק מתהליכי ההחפצה שגברים עוברים בשנים האחרונות.
6. יש לחץ מהסביבה לעשות ניתוחים והזרקות
על פרסומות, מודלים בלתי אפשריים ופחד להזדקן דיברנו, ולתוך זה צריך להכניס גם את קללת הפוטושופ שלא משאירה קפל אחד בבטן לרפואה, לחץ לפני חתונות להיראות מושלמת ושיווק מתוחכם שמציג את הטיפולים כפינוק והשקעה בעצמך. כל אלה גורמים לנו להוציא אלפי ועשרות אלפי שקלים על טיפולים, שאגב הולכים בעיקר לגברים שמנתחים. אבל גורם נוסף שיוצר לחץ ללכת לעשות ניתוח או הזרקות הוא הסביבה. זוכרות שאמרנו שאין ממש דיון ציבורי על ניתוחים והזרקות? אז בין חברות ובתוך המשפחה דווקא יש. כולל מסיבות בוטוקס של חברות, העברת שמות של מנתח בין חברות או לחץ של המשפחה ללכת לנתח.
באופן כללי המושג ״בחירה״ הוא מושג מורכב, כי אנחנו מושפעים מאוד מהנורמות שסביבנו. לא סתם יש תופעות של קבוצות של חברים שמתארסות ומתחתנות באותו זמן, אופנות בגדים שתופסות למרות שבתחילת העונה זה היה נראה מזעזע, ושכונות פשע שמגדלות פושעים. כשהסביבה הקרובה מעודדת או לוחצת לשנות את הגוף, זה מה שאנחנו עושות. או במילים אחרות – אם נשנה את הסביבה, אולי נשים יעשו פחות ניתוחים.
7. זו דרך לקחת שליטה על היחס של הסביבה אלייך ולייצור בעצמך נוחות עם הגוף שלך
מצד שני, אי אפשר להתעלם מהבחירה של נשים לשנות את הגוף. בעולם שבו יש לחצים אינסופיים להיראות צעירה, רזה, יפה, מטופחת (מילה מכובסת ליפה וכוסית) ועדיין להחזיק קריירה מצליחה ולגדל ילדים – הבוטוקס והניתוחים הם דרך להשתמש במשאבים שלך כדי להצליח. למעשה, ככה את בעצם משאירה את עצמך במשחק אחרי שכבר היית אמורה להיות מוחלפת בדגם צעיר יותר. נכון, המשחק לא הוגן, אבל לפחות את משחקת עם הקלפים שנתנו לך (בגלל זה, אין לי שום טיפת ביקורת כלפי נשים שעושות בוטוקס או ניתוח).
אבל אפילו יותר מזה, ניתוחים ובוטוקס מאפשרים לנשים להפוך לנשים שהן היו רוצות להיות ולקחת שליטה על הגוף שלהן. רגע, זה לא סותר את מה שכתבתי קודם על הפקרת הגוף אצל גברים? כן, אבל כאן בדיוק נכנסים ההבדלים בין נשים. עבור אחת מדובר בתהליך שנעשה ממקום של דיכוי, עבור אחרת ממקום של העצמה. או כמו שאמרה גלית גוטמן: ״אני את הקמטים שלי לא מרוויחה ביושר – את הכסף שלי אני מרוויחה ביושר, ואז משקיעה אותו בבוטוקס וקרמים.״ נשאיר לנשים את המרחב להחליט איך הן נהנות מהגוף שלהן.
8. רגע, למה בעצם אנחנו עוקבים באובססיה אחרי הגוף של סלבריטאיות?
חיחיחי, ראיתן את רנה זלוויגר? היא בטוח עשתה הרמת עפעפיים. או מיי גאד, כמה בוטוקס יש לניקול קידמן. האם סנדי בר עושה בוטוקס? למה לעזאזל כל-כך מעניין אותנו מי עשתה מה? בהרצאת טד מאוד מעניינת, איליין לואי מראה איך הרכילות משקפת את הערכים שלנו כחברה. כשהרכילות מרגילה אותנו לנתח, לבחון ולשפוט את המראה של נשים (דרך הנשים שהכי מסמלות נשיות – הסלבס), היא עושה שני דברים. ראשית, היא מלמדת אותנו שזה לגיטימי לבחון נשים כי התפקיד שלהן הוא להציג את הגוף שלהן לראווה, ושנית: היא מלמדת נשים שהן תמיד יישפטו לפי המראה שלהן.
אבל יש כאן עניין נוסף, והוא שאין אשה שלא מצליחה לחמוק מלהיענש, בין אם כי הן הסתירו את הניתוחים והבוטוקס ובין אם כי הן מזדקנות. או במילים אחרות, לא משנה מי את, זמנך קצוב, ובקרוב נחליף אותך בדגם אחר.
9. יש עוד אספקטים של ניתוחים ובוטוקס
כמו שחזור שד אחרי כריתה, שיקום מתאונות והתאמה מגדרית לטרנסג׳נדריות.ים. לא בהכרח בשונה מטיפולים נטו אסתטיים, כאן יש פער בין ה״אני״ לגוף (ממגוון סיבות) שיכול להיות מגושר על-ידי שינוי חיצוני. במקרים של כריתת שד בגלל חשד לסרטן, לדוגמה, הניתוח הפלסטי לשחזור השד מאפשר לחלק מהנשים לא להגיע למצב שבו הן מתעוררות ורואות את עצמן בלי שדיים, אלא להצמיד את שני הניתוחים וככה להישאר כמה שיותר עצמן. עם זאת, לא מדובר בתהליך שקוף. נדרש תהליך של חיבור לגוף, העצמה ושיקום נפשי ופיזי. (לפרטים נוספים אפשר לפנות לעמותת ברכה). דוגמאות נוספות הן הקטנת חזה שמכביד וטיפול בזיעת יתר בבוטוקס – שני הליכים שמאפשרים לנשים להרגיש הרבה יותר בנוח במרחב, ולא ממקום של רצון לשנות את המראה שלהן כדי להיראות יפות או צעירות.
10. אז בוטוקס ופמיניזם הולכים ביחד?
בפרק הראשון של הסדרה ״פליבג״ (Fleabag), הגיבורה ואחותה הולכות להרצאה פמיניסטית. ״מי כאן הייתה מוכנה לוותר על חמש שנים מהחיים שלה בשביל הגוף המושלם?״ שואלת המרצה. שתיהן אוטומטית מרימות יד, וכשהן מגלות שהן היחידות הן מורידות אותן במהרה. ״אנחנו פמיניסטיות רעות,״ אומרת הגיבורה. ברור שהן לא פמיניסטיות רעות. אלא אחד הדיונים בתוך התנועה הפמיניסטית הוא האם כל מה שמריח כמו אידיאל היופי הוא רע ומדכא, או שכל מה שאשה עושה הוא מעצים כי זו ההחלטה שלה.
אז בין שני הקצוות האלה - זה לא שבוטוקס זה כמו לצאת להפגנה נגד אזלת היד במניעת רצח נשים, אבל זה לא שבוטוקס ופמיניזם לא לא הולכים ביחד - אם את עושה בוטוקס זה לא הופך אותך למקולקלת מבחינה פמיניסטית ולכושלת במאבק נגד הפטריארכיה. אבל בכל מקרה זו לא השאלה. השאלה היא מה קורה בחברה שלנו שדוחף יותר ויותר נשים להוציא הרבה מאוד כסף על המראה שלהן, בין אם לצורך אהבה עצמית, קבלת תגובות חיוביות מהסביבה או אפילו לגיטימציה להיות במרחב, ואילו כלים הפמיניזם נותן לנשים כדי לנטרל השפעות סביבתיות אבל עדיין לאפשר לאלו שרוצות לנתח ולהזריק, לעשות את זה. בואו נתחיל מלדבר על זה.