"עזבי צרפת, בואי נדבר על איבגי"
ההתנהגות של יונתן ריגר ועודד בן-עמי לאלקבץ באמת הייתה יותר ממתנשאת. ניכר שהשאלות הראשונות שריגר שאל אותה על הסדרה (איך היא הגיעה לשחק בצרפת ומתי הסדרה משודרת) נשאלו רק כדי לצאת ידי חובה ובמטרה להגיע כבר לשאלה על איבגי. לריגר לא היו אפילו שום שאלות פולו-אפ ענייניות לתשובות שלה. הוא פשוט הפטיר "כל הכבוד" - וטס לשאול על איבגי. למעשה, נראה שאין לו כמעט מושג לגבי הסדרה של אלקבץ, כי שפת הגוף שלו הראתה שהוא מחכה בחוסר סבלנות שהיא תסיים לענות. מה שבעיקר חשף אותו הוא הקישור המלאכותי שעשה בסופו של דבר לאיבגי: צרפת זה נחמד, אמר - אבל אנחנו בישראל ולכן צריך לדבר על מה שקורה כאן.
השאלה על איבגי הייתה אמבוש על אלקבץ. בזמן שהיא הסבירה למה היא לא רוצה לענות על השאלה, שני המראיינים ישבו בפרצופים זחוחים וגיבו אחד את השני בבדיחות ובעקיצות, תוך התעלמות ממה שהיא אומרת. יותר מזה, כשאלקבץ אמרה שהיא לא יכולה לשתף פעולה עם השאלה, בן-עמי אמר לה "את יכולה לנסות", כאילו הייתה ילדה סוררת ולא אשה בוגרת שהרגע אמרה "לא". אירוני ששני גברים שואלים על תקיפות מיניות אבל לא מסכימים לקבל את המילה "לא". צורת הצילום, שבו היא נראתה בין שניהם, רק הגבירה את התחושה ששניהם סוגרים עליה.
לאחר שאלקבץ יצאה מהאולפן, השניים המשיכו לגחך ולזלזל בה, ובן-עמי אמר "ניקח אוויר, נשתה מעט מים", כלומר רמז שצריך להירגע. המסר כוון כלפי רונית והיה ניסיון להציג אותה כאשה היסטרית, שזה אגב אחד הסטריאוטיפים על נשים שמסרבות לשתף פעולה עם הממסד הגברי, ולכן מתויגות כמשוגעות. אבל, דווקא האלגנטיות של אלקבץ הבליטה את ההתנהלות המאצ'ואיסטית של שני הגברים, שהיו מבושמים מעצמם כאילו עשו איזה מעשה קונדס כמו למשוך לאלקבץ בצמות עד שגרמו לה לברוח בצווחות.
מותר לשאול על משה איבגי
אבל, וזה אבל גדול, להבדיל מכל ההתנהלות שלהם, עצם השאלה על משה איבגי היא לגיטימית. היא לגיטימית לאנשים שהם חלק מעולם התיאטרון והקולנוע והיא לגיטימית לרונית אלקבץ כאדם. היא לגיטימית לאנשי התעשייה כי אחת הטענות בפרשת משה איבגי היא ש"כולם ידעו". הרי, במשך שנים רצו שמועות על המעשים שלו, או אנשים הכירו מישהי שזה קרה לה. לכן, רק הגיוני ואפילו חובה לשאול אנשים מתוך העולם הזה אם הם ידעו. ואם הם ידעו – למה הם לא עשו כלום. אמנם לפי העדויות איבגי הוא זה התקיף והטריד, אבל מי ששתק ולא עשה דבר – שיתף עם זה פעולה ואפשר לזה להמשיך לקרות. ככל שהאדם היא יותר בכירה בתחום או עבדה איתו על הסט, כמו אלקבץ שביימה אותו ב"שבעה", ככה השאלה היא רלוונטית יותר.
יותר מזה, היא לגיטימית לרונית אלקבץ כאדם. אלקבץ היא נשיאת ארגון "אחותי", לקידום פמיניזם מזרחי ואת "נראותן של הנשים השקופות בחברה הישראלית" (מתוך אתר "אחותי"). כמו כן, היא מקדמת אג'נדה פמיניסטית בסרטים שלה – לפני פחות משנתיים יצא הסרט "גט" שהראה איך הממסד מחליש ומנצל נשים חלשות. מי הן חלק הנשים המותקפות לכאורה, אם לא הנשים המנוצלות בתפקידים מוחלשים? בגלל ההיסטוריה הפמיניסטית המפוארת ובעלת ההשפעה של אלקבץ, לא מופרך לשאול אותה שאלה על פמיניזם.
בגלל זה, אי אפשר להתחמק מהתחושה שהיציאה של אלקבץ מהאולפן לא הייתה רק כי ההתנהגות של המראיינים הייתה גועלית אלא משום שהיא פשוט לא מביעה סולידריות עם עשרות הנשים שהעידו שהן הותקפו על-ידי איבגי. ככה עולה מהתגובה שלה ל-mako תרבות אחרי שהפרשה התפוצצה: "עבדתי עם איבגי בכמה הזדמנויות, לפני לא מעט שנים, לבד וגם עם שלומי אחי. כאשר ביימנו אותו ב'שבעה', פגשנו אדם נדיב, עדין ומסור לעבודה, והיה לנו נהדר איתו," וככה עולה מהתגובה שלה ל-ynet אחרי שעזבה את האולפן: "הזמינו אותי לראיון איקס ועברו מייד לרכילות וואי".
רונית – איפה הסולידריות?
תקיפות והטרדות מיניות אינן עניין צהוב או רכילותי, שאמור להיות שמור לעמודים האחוריים של העיתונים. מדובר בעניין מהותי שמעצב את חייהן של נשים: יוצר טראומות, מונע התקדמות מקצועית, גורם להן להיות חשדניות ולהתבייש במיניות שלהן. כשרונית אומרת שתקיפות מיניות זה צהוב, היא מקטינה את המשמעות של התופעה ולוקחת חלק בנראטיב השגוי לפיו נשים שמדברות על תקיפות מיניות הן מגזימות והיסטריות (נשמע מוכר? ככה בדיוק בן-עמי עשה לה).
זה לא אומר שכל אשה מחויבת תמיד להגיב לכל מקרה של תקיפה מינית. אף אשה לא עובדת אצל טוקבקיסטים או מראיינים שמצפים ממנה לעצור את החיים שלה ולהגיב מיד לכל מה שמתרחש. אבל זה כן מאכזב שמישהי כמו רונית אלקבץ לא מביעה סולידריות עם נשים שמעידות שהן הותקפו מינית, בין אם בראיון הזה או בראיון אחר או אפילו בסטטוס בפייסבוק.
כל עוד היא לא עושה את זה, זה מסר בעייתי לנשים בכלל, וזה מסר בעייתי לנשים בעולם הבידור, במיוחד כשמנגד עומדים על מיני אלברט אילוזים ואריה מוסקונים שמהללים את הגבריות של איבגי. אלקבץ הייתה יכולה לתת לנשים המון כוח וגם להשפיע על היחס אליהן בעולם הקולנוע והתיאטרון. תמיד קשה להתמודד עם סוגיה של תקיפות מיניות כשזה מישהו שאנחנו מכירות ומעריכות. אבל זה לא אומר שזה לא קורה – גם אם נקום ונעזוב את האולפן.
צפו גם במונלוג הפתיחה של גורי אלפי (01:36 ואילך)