החוק בישראל קובע שלמעסיקים אסור להציג בראיון העבודה שאלות על מצבם המשפחתי של המועמדים. למשל, אסור לשאול על חתונה קרבה, על הריונות מתוכננים או אפילו לשאול 0.בת כמה את. ובכל זאת, נראה שמעסיקים רבים שמים על החוק הזה קצוץ. רבים מהם רואים בנשים שמגיעות אליהם כאיום: רחם שעוד רגע ישריץ או פמיניסטית מסוכנת. אם יש לך מזל, סתם יסתכלו עלייך כעל קישוט נאה. כדי להבין עד כמה התופעה חמורה ונפוצה, שאלתי נשים אילו משפטים שאלו אותן בראיון עבודה שלא היו שואלים גברים. התוצאות לא בדיוק מעידות על שוק עבודה שיווני.
מניקה וולדנית
מה שלא מספרים לך באגדות של דיסני, זה שבאזור גיל 28 את הופכת מאשה בשר ודם - לפצצה מתקתקת. מעסיקים מדמיינים אותך כחיית טרף שעוברת מבר לבר, מטינדר לאוקיי קיופיד, מדייט לדייט, כדי למצוא חתן פוטנציאלי. אז, מבחינתם, מתחיל הסיוט האמיתי. חופשת חתונה, חופשה לירח דבש ובסוף השוס האמיתי: חופשת לידה. הם בטוחים שתנצלי את ההריון כדי להתבטל בעבודה, ובהמשך תנצלי את הילד כדי לצאת מוקדם הביתה.
בגלל כלל החרדות האלה, ולמרות שזה ממש לא חוקי לשאול אותך על בן זוג, היריון וילדים, מעסיקים עושים את זה בלי למצמץ. זה קורה במשרדי עורכי דין, חברות נסיעות, משרדים ממשלתיים וארגונים חברתיים. בכל מקום, אשה מעצם היותה אשה היא מסומנת, ונמצאת בעמדת נחיתות להתקבל למקום העבודה אם יש גבר עם כישורים סבירים שמתחרה על אותה משרה מולה.
״את מתכוונת להיכנס להיריון בשנים הקרובות?״; ״את מתכננת עוד ילדים?״; ״את בזוגיות?״; ״כמה זמן את נשואה?״; ״מה התכניות שלך מבחינת הקמת משפחה?״ - לא משנה אם את רווקה, נשואה או עם כמה ילדים, השאלות האלו חוזרות על עצמן שוב ושוב ושוב. הגדילה ועשתה חברה אחת שרצתה לבטח את עצמה, ושאלה את אחת המרואיינות אם היא מוכנה להתחייב לא להיכנס להיריון בשנה הקרובה.
אבל גם אם כבר יש לך ילדים, את עדיין לא פטורה משאלות חודרניות ומפלות. מהרגע שסוף סוף עשית את המעשה הנורא שהמעסיקים ידעו שתעשי והבאת ילדים, עכשיו הם יגידו שאת לא תצליחי גם לעבוד וגם לטפל בילדים. נכון, ילדתי תינוק במשקל שלוש קילו שסחבתי תשעה חודשים ואני קמה כל שעתיים כדי להאכיל אותו, אבל וואלה, המצגת הזו באמת קצת גדולה על היכולת שלי.
״איך המשרה הזו מסתדרת עם הילדות שלך?״, ״מי יוציא את הילדים מהגן?״, ״איך תסעי שעה כל כיוון לעבודה אם יש לך ילדים קטנים?״, ״מה קורה עם הילד כשהוא חולה? איזו עזרה יש לך איתו?״, ״את מודעת לשעות העבודה? (ענתה - כן). איך זה מסתדר עם הילדים שלך?״
כן, נשים, והורים בכלל, צריכים סביבת עבודה שתאפשר להן גם להיות הורים. כי, ניוזפלאש, הם באמת הורים ועבודה היא לא כל החיים. אבל נשים שנדרשות לג'נגל בין משפחה לקריירה מוצאות פתרונות. הן נהיות הרבה יותר יעילות, חולקות מטלות עם בן הזוג, נעזרות במשפחה המורחבת או מוותרות לחלוטין על החיים האישיים. לחלופין, נשים רבות הופכות לעצמאיות, כי נמאס ממעסיקים שעושים פרצופים אם הן יוצאות מוקדם אבל מריעים לאבא שיוצא פעם בשבוע להוציא את הילדה מהגן.
גם מקומות ממשלתיים מתייחסים ככה לנשים, וזה עוד יותר חמור כי מדובר במקומות שאמורים לקדם שוויון וגיוון. בראיון עבודה במשרד האוצר שאלו את ליטל (שם בדוי) אם יש לה בן זוג. כשהיא שאלה למה זו שאלה רלוונטית ותהתה אם השאלה חוקית, ענו לה שהיא יכולה לבחור אם לענות ולכן זה חוקי. מעבר לעובדה שזה לא חוקי, ברור שיהיה קשה להתנגד לשאלה כזו, כי התנגדות מפחיתה את הסיכוי שיקבלו אותך לעבודה.
כך עשתה מוריה קור, כיום עורכת mako יהדות, שהתראיינה לפני חמש שנים לתפקיד מנהלת המחלקה לתרבות יהודים ברשות השידור. במהלך הראיון המנכ״ל שאלה אותה אם יש לה ילדים, וכשענתה שארבעה, שאלה איך אמא לארבעה ילדים יכולה למלא תפקיד כל-כך תובעני. מוריה הסבירה שבעלה מגדל את הילדים, והמנכ״ל שאל - ״אז את מהנשים שמשתמשות בבעלים שלהן?״ מוריה לא אמרה שום דבר כדי שלא ייפגעו הסיכויים שלה לקבל את התפקיד, שהיא אכן קיבלה. כנראה שהמנכ״ל העדיף אשה שמנצלת גברים אומללים כדי לנצנץ בתפקיד שלה כאם, על פני אשה שתזרוק על העבודה שלה בכל מקום שהילד שלה יקבל שריטה בברך.
הפתרון, אגב, הוא חופשת לידה שוויונית לאבות, שחובה עליהם לצאת אליה, וחלוקת גידול הילדים וניהול משק הבית בין אימהות לאבות. כי אז זו נהיית גם בעיה של גברים, ובאורח פלא כשדברים נהיים בעיה של גברים נמצא להם פתרון. קסם שכזה.
קישוט או כלי לסיפוק צרכים מיניים
ילדים הם אולי הסכנה הגדולה ביותר של האשה העובדת, אבל ממש לא היחידה. ״בעל זה לא קיר״, כך אמר לגלי שותף במשרד עורכי דין, בזמן שהתראיינה למשרה אצלו. הפנינה הזו הגיעה אחרי שהוא אמר לה שחשוב לו שהעובדות יהיו יפות. בשביל הלקוחות כמובן. אז פעם בשבוע ברוב נדיבותו, הוא מממן להן לק על חשבון עבודה. כשהיא אמרה שהיא נשואה ולא מחפשת קשר רומנטי עם לקוחות, הוא הסביר לה שבעצם היא באה להיות זונה.
יש גם מקרים עדינים יותר שמעבירים בסופו של דבר את אותו המסר. ״אז נמשיך לפרלטט?״ שאל את יובל מראיין שיצא לרגע מהראיון וחזר. ״את בטוחה שאת לסבית?״ שאלו את רוני בתחקיר הביטחוני שלה לפני הצבא. כי כל אשה שנכנסת לרדאר היא אוטומטית פוטנציאל זיון או קישוט. לכן, יש מעסיקים שמבקשים מחברות השמה להביא להן לראיונות רק נשים נאות, ובלי אתיופיות בבקשה.
לא מפתיע שמשפטים כאלה עולים גם בפגישות ראשוניות עם לקוחות ומנהלים, שהן לא בדיוק ראיון עבודה אבל כן פגישות היכרות לתחילת עבודה. ״תמיד מביאים לי את המזכירות הכי יפות״, אמר לליאת לקוח שלא הבין שהיא עורכת הדין שמנהלת את המשא ומתן עבורו במהלך פגישת עבודה ראשונה. גם מחפיץ וגם מזלזל מקצועית - ממש לקוח שהוא גם מתנה שלא מפסיקה לתת. ״נראה לי שהייתי זוכר אם היינו נפגשים,״ אמר לרוני בכיר חדש של החברה, אחרי שבחן אותה מלמעלה למטה. הבוס הישיר שלה, כמובן שלא אמר דבר.
יצור חמוד ולא מאיים
בנוסף לרחם המשריץ או הכוס המהלך שחושבים שאנחנו, קיימת בעיני מעסיקים גם קטגוריה של נשים חמודות, מתוקות, חייכניות ומקסימות שלא מזיקות. אפשר לקבל אותן לעבודה, אבל הן תמיד יהיו בתפקידים שלא דורשים התמודדות עם מצבי לחץ או מתח, ניהול פרוייקטים או חשיבה אסטרטגית. לפעמים הם לא צריכים להגיד כלום או לשאול משהו, אפשר לראות את זה במבט שלהם. ואפשר להבין את זה כשכבר בחודש הראשון בעבודה יבקשו מהן לארגן ארוחת ערב של החברה וגם איזו פעילות חברתית קטנה, כי היא בטח ממש טובה בזה.
מה זה הדבר הזה נשים דתיות?
מסתובבות להן בשוק העבודה נשים שגם רוצות לעבודה וגם מקיימות אורח חיים דתי. אכן, יצור כלאיים תמוה ומוזר. טובי האנתרופולוגים עוד לא הצליחו להתחקות אחרי מנהגיו ומחשבותיו. אבל אל דאגה, המעסיקים כאן כדי להושיט יד.
״למה את לובשת מכנסיים אם כתוב בקורות חיים שלמדת באולפנא?״ שאל את נופר מראיין כשחיפשה התמחות (מה קורה במשרדי עורכי דין לעזאזל?), ואז ביקש ממנה לעמוד כדי לוודא שהיא לובשת מכנסיים. לראיון השני הגיעה בחצאית, והמראיין העיר לה שהיום היא החליטה להיות דוסית.
גם כאן הרבה ממה שקורה בראיונות הוא לא במה שנשאל, אלא באווירה. אשה חרדית ונשואה שהגיעה למקומות עבודה שונים סורבה. אבל כשהורידה את כיסוי הראש והסתירה את הדת היא בהחלט פתאום התקבלה. מדובר באשה ברוכת כישורים ויכולות לשוק העבודה החילוני, ברוך השם.
יוצא שגם אפליית נשים דתיות היא לא ממש מוסתרת. מראיינים אומרים בקבוצות סגורות ובגלוי שהם יעדיפו אשה לא דתייה וישתמשו בתירוצים כמו השתלבות חברתית. כשבעצם, הם חוששים שיזיזו את הגבינה שלהם במקרר (כדי שלא תהיה באותו המדף של הבשר).
הצילו! פמיניסטיות!
המעסיקים חוששים מכל נשים ממורמרות לכאורה, שממרידות את כוח העבודה היפה להפסיק לגלח שיערות בבית שחי, להפסיק עם הבדיחות הסקסיסטיות וגם מעזות להתמקח על השכר שלהן. הצילו! החביאו את הילדים!
״מה זה אומר שאת מגדירה את עצמך כפמיניסטית?״ שאלה מראיינת בזלזול את יעל. ונשים אחרות נוהגות להסתיר את העניין הזה, כדי לא להיתפס כבעייתית. אפילו למוריה, מהדוגמה שלמעלה, נרמז שיש משהו לא בסדר בעובדה שהיא מקיימת שוויון בבית שלה כי בעלה מגדל את הילדים.
מעסיקים יקרים, מעבר לזה שזה ראוי ונכון לתת לנשים נגישות למקומות עבודה כמו הגברים, גיוון במקום העבודה גם משפר את ביצועי מקום העבודה, מוריד מתחים ולחצים בעבודה (מרחב שהוא בעיקר גברים הוא מרחב קשה ואגרסיבי) ואימהות צעירות הן העובדות הכי יעילות שיש. חוץ מזה שזה פשוט לא חוקי.
להגשת תלונה על הפרת חוקי עבודה, לחצו כאן (אבל רק באקספלורר, כי כמו המעסיקים גם הממשלה צריכה להתקדם אל עבר העתיד במקום לשהות בעבר).