1. לא בישלתי מספיק
שפים סלבס, תמונות של מנות באינסטגרם, מתכונים על גבי מתכונים ברשת: לכל מקום שאליו תפני - שם תמצאי אוכל. בלי גלוטן, בלי נתרן, צמחוני, טבעוני, רואו פוד - יו ניים איט. זה מה שאת חייבת לבשל, לאכול ולאהוב אם הבריאות שלך ושל הילדים שלך חשובה לך. אבל מול פנטזיית החיים הטובים, יש את החיים עצמם. בהם, מרוב עומס של עבודה, טיפול בבית וקצת חיים משל עצמך, הרבה פעמים את פשוט מסתפקת בשאריות פסטה של הילדים.
אחותי, הכל בסדר. אפשר להסתפק בשניצל קפוא, פתיתים ועגבניות חתוכות לצהריים, וחביתה וסלט בערב. אם את בכל זאת מחפשת לגוון, כאן וכאן יש שני אתרים מעולים שיש בהם מתכונים קלים, מגוונים ומהירים. בכל מקרה, לא קרה שום אסון אם את לא מבשלת כל יום ארוחה חדשה, אפשר לקנות לפי הצורך אוכל ביתי מוכן וגם להזמין פיצה לפעמים זה פתרון מעולה. כמו כן, מי אמר שזה רק התפקיד שלך להזין את הילדים? יש גם אבא, או עוד אמא, ואפשר גם לבקש עזרה מדודים או סבא-סבתא. כל עוד את שבעה והם שבעים, יור ג׳וב היר איז דן.
2. הבית שלי לא מספיק נקי
לפי נתוני ה-OECD נשים מקדישות 43 דקות ביום לניקיון הבית וגברים רק 10. הפער הזה לא נוצר בגלל איזו אובססיה נשית טבעית לניקיון, אלא כמו תמיד בגלל החינוך. מגיל צעיר ילדות לומדות שזה התפקיד שלהן בעולם, ובעוד את הבנים משחררים למשחקים, מהן מתבקשים לעזור עם הכלים.
אז נכון, בית נקי זה חשוב ונעים, אבל בעיקר בשבילך. ואם בתוך הטירוף את לא מצליחה להגיע לניקיונות, תעסיקי מישהו שינקה במקומך. יש לך בן זוג שמבקר אותך? שופט אותך? רומז לך שהבית מלא אבק? הוא מוזמן לקחת את המטאטא והסמרטוט ולהתחיל לעבוד. ושלא ישכח גם לעשות את הפאנלים.
3. לא נתתי לו מספיק סקס
אם את אוהבת סקס אבל כל הזמן יושב עלייך שאת צריכה להכין מצגת לעבודה, לאסוף את הילדים מהגן, לבשל אוכל בריא וכמה הבית לא נקי - אפשר להבין למה לא תגיעי להשקיע את הזמן והאנרגיות בסקס. איך אפשר להתמסר ולייצר אינטימיות בתוך כל הלחץ הזה? אבל זה לא אומר שסקס צריך להיות מטלה בצ׳קלסיט שלך. סקס זה לא משהו שאת צריכה להרגיש שאת נותנת, אלא משהו שאת עושה כי את רוצה. ואם לא בא לך, אז זה משהו שלא עושים.
אם זה מפריע לך שאת לא רוצה, אז כדאי להבין מה הבעיה. סיכוי סביר שהעומס של החיים עצמם נכנסו אליכם למיטה, ואת לא בקטע של שלישיות מהסוג הזה, אז שייקח גם הוא חלק בהורדת העומס. לא סתם זוגות שוויוניים עושים סקס יותר טוב. כשהוא לוקח חלק בטירוף את רוצה לקחת חלק באינטימיות והנאה איתו. אז תחליפי את רגשות האשם של ״לא נתתי מספיק סקס״ במחשבה של ״מה יגרום לי להרגיש יותר סקסית וחרמנית״.
4. לא רציתי לצאת איתו
כשאין לך בן זוג אנשים מצפים שתגידי כן לכל דייט, פוטנציאל לדייט, יציאה חברית שיכולה להוביל לדייט. אם תסרבי יגידו שיש לך סטנדרטים גבוהים מידי או שאת חייה באשליות על נסיך החלומות. עם כזאת גישה שלילית את באמת מצפה לא להפוך להיות רווקה בודדה וזקנה?
התפיסה שאשה צריכה גבר כדי להיות שווה משהו (לעומת גבר שעומד בפני עצמו כבן-אדם), הביאה למצב שנשים רווקות רבות בטוחות שמשהו לא בסדר איתן, בעוד שגברים סתם הופכים מרווקים ל"רווקים נחשקים". אז לא, זה לא שאת שלא בסדר. כל מה שאת עושה בחיים שווה המון גם כשאת לא בזוגיות. בכל מקרה את בטח לא לבד - יש לך חברות, משפחה, קהילה שתומכת. אפשר בהחלט לרצות וגם לעבוד בלמצוא זוגיות, אבל זה לא אומר שצריך להרגיש אשמה אם לא הסכמת להיכנס למצב אינטימי, פיזית ורגשית, עם כל מאצ׳ בטינדר.
5. לא עשיתי מספיק פילאטיס ו-TRX
כל הזמן מוכרים לנו שהספורט הוא בשביל הבריאות אבל בתכל׳ס חלק גדול מהעניין הוא ללחוץ עלינו להרזות. אפילו השיעורים הופכים להיות תצוגת אופנה של מאמנים חתיכים, ותחושה כללית שאם השמנת אולי עדיף שתלכי לעשות קצת ספורט לפני שאת הולכת לאימון.
אבל בואו נשנה את התפיסה: אם הצלחת ללכת אז כל הכבוד שקמת והגעת, ואם הספורט הוא סבל בשבילך, אולי זה פשוט לא סוג הספורט שמגניב ומלהיב אותך. נשמע שהבעיה היא בהם ושהגיע הזמן לנסות סוגים חדשים של ספורט - שחייה, ריקוד, אגרוף, הליכות, יוגה, ריצה או כל דבר אחר שתמציאי לעצמך.
6. אכלתי יותר מידי
גם אם את עושה מלא ספורט (וגם אם לא) כל פתיחה של המקרר או ביס בארוחת צהריים מלווה ברגשות אשם ובמו״מ על האם הביס הזה שווה את תחושת הכבדות בירכיים והתחושה שהג׳ינס לוחצים טיפונת יותר ממה שהם לחצו לפני כן. כי הגוף שלך, לפי מה שאומרים לך, משמש קודם כל כקישוט ועומד לתצוגה, ולא כדרך עבורך לחשוב הנאה או כדי לאפשר לך לעשות דברים, כמו שהוא אמור.
בפודקאסט The Guilty Feminist מספרת אחת הנשים על ניסוי שהיא ערכה - היא הלכה לקונדיטוריה והזמינה פרוסת עוגה מטורפת עם תוספות ועשירה. המוכרת התלהבה בטירוף מההזמנה שלה. למה את כל-כך מתלהבת? שאלה הקונה את המוכרת, והיא ענתה שנשים תמיד מתחבטות וחשות אשמה לפני כל עוגה שהן מזמינות. עכשיו לכי תיהני ככה באמת מהעוגה.
למרות ההצלחה הכבירה שלה, תרבות הפודיז עדיין לא הצליח לסדוק את הקליפה של הדרישה שנהיה קודם כל רזות ויפות, ושמה שאנחנו מכניסות לגוף צריך לעבור אישור חברתי. אז שיקפצו, תאכלי ותיהני. כי כשאת מגבילה את עצמך העניין הוא לא רק הטעם של הבורקס או השוקולד, אלא את שמגבילה לעצמך את החיות והתשוקה מהחיים. בתיאבון.
7. אני לא פמיניסטית מספיק
את כן. קיים איזשהו פחד של נשים שהן לא עומדות באיזשהם סטנדרטים של פמיניזם. אז אין ״פמיניזם״ יש פמיניזמים שונים, ויש גם הרבה דעות שונות בתוך הקהילה הפמיניסטית על מה הדרך הנכונה לפעול.
בשורה תחתונה, אם את מזהה שקיימת התייחסות שונה לנשים לעומת גברים ולדעתך צריך לשנות את זה, מהממת, את פמיניסטית. את פועלת למען השינוי הזה? מזל טוב, את גם אקטיביסטית. יותר מזה - את עוסקת בשאלות שקשורות לחיים של נשים? את אולי לא מגדירה את עצמך ככזו, אבל את עושה פעילות שהיא פמיניסטית. מה דעתך בדיוק על הסוגיה של נישואין או חזקת הגיל הרך או אפילו הטרדות מיניות - אלה כבר הגוונים של הורוד.
8. אני פלרטטנית מידי ובגלל זה מטרידים אותי
חד משמעית לא אשמתך. האחריות היא עליו, נקודה סוף. אין שום זכות להטריד או לתקוף מינית אף אחת, ואם מישהו חושב שסגנון לבוש או דיבור או התנהגות נותנים לגיטימציה לתקיפה, הוא זה שצריך להתחיל להרגיש אשמה.
9. אני לא אמא מספיק טובה
האם בכלל קיימת אימהות בלי רגשות אשמה? כנראה שלא. את לא שרה להן מספיק שירים, לא קוראת להן מספיק סיפורים, לא מלבישה אותן מספיק טוב, לא נותנת להן צעצועים שיפתחו להן את המוח, לא מניקה מספיק זמן, לא מקדישה מספיק זמן כדי לשמוע מה שלומן, לא מבשלת להן אוכל מספיק מזין, לא גומלת אותן מספיק מהר, והרשימה לא נגמרת.
רגשות האשמה מוטמעים בנו כי מצד אחד אימהות אמורה להיות משהו טבעי עבור נשים, אבל כשאת נהיית אמא את מבינה שזה לא בדיוק עובד ככה, שיש דברים שאת לא מצליחה לעשות באופן ״טבעי״, כמו להניק נגיד, ואז כל ההערות שכל העולם מרשה לעצמו להעיר לך, יושבים על הפחד שהם יחשפו שאין לך בדיוק מושג מה את עושה. נוסיף על כל זה שאת אמורה להצליח להיות אמא מושלמת תוך כדי המשך הקריירה והפיתוח האישי שלך, וכנראה שמתפוצץ בתוכך הר געש של אשמה.
שעות העבודה הנדרשות כדי להצליח בקריירה וכדי להשקיע בילדים שצריך וכדי לישון באופן שיאפשר לך לשמור על שפיות מגיעות ביחד ל-36. ביום יש, כידוע, 24, ובכלל עוד לא דיברנו על זמן לזוגיות שלך, לסקס, לספורט, ונגיד, זמן לעצמך לראות סרט, לשתות קפה או בירה או לקרוא עיתון או ספר.
נוצר מצב שכל החלטה שלך היא לא נכונה. חזרת לעבוד אחרי חופשת לידה? תפספסי את הגידול של הילדה. לא חזרת לעבוד? איזו מין דוגמה הילדה שלך תראה, של אשה שנשארה בבית ולא מממשת את עצמה. יצאת ב-16:00 להביא את הילדה מהגן? מה הפלא שמקדמים את הגברים שעובדים איתך. לא יצאת? את לא מעורבת מספיק בחיים של הילדה שלך.
הגיע הזמן לשחרר - הבעיה היא לא בך, היא במבנה של שוק העבודה. אז שגרי את רגשות האשם אל עבר הכנסת, שיצטברו שם עד שיעשו שינוי. כמו כן, זה הזמן לדרוש שהאבא ייקח חלק שווה, ולא רק ייצא פעם בשבוע להוציא את הילד מהגן או יעזור בבישולים או בהשכבות לישון, אלא גם במשימות הפחות כיפיות של ההורות.
10. אני לא עובדת מספיק טובה
הצד השני של המטבע של האימהות הלא מספיק טובה, היא שאת לא עובדת מספיק טובה. את הרי אמורה להיות וונדרוומן: להתקדם מטאורית בעבודה ולחזור הביתה כדי לשאוב את השטיח על עקבים. אבל זה לא עובד ככה, ועד שיימצא הפתרון המערכתי צריך למצוא את הפתרון שמתאים לך. לקחת משרת אם, לוותר על פרוייקטים, לקחת מטפלת לילדה, שהאב יישאר בבית לגדל את הילדים - כל אלה פתרונות לגיטימיים.
לצד זה חשוב לזכור משהו מאוד חשוב: אימהות צעירות הן העובדות הכי יעילות. הן מתקתקות יותר עבודה בפחות שעות כי הן צריכות להספיק להוציא את הילדים מהגן, להכין להם ולעזור בהכנת שיעורי בית. לכן, את בהחלט יכולה להיפטר מסעיף האשמה הזה ולהתחיל לשווק את עצמך כראוי. אחרי הכל, גם הבחירה שלא להשוויץ בעבודה שאת עושה מגיעה ממקום מגדרי. תשוויצי כמה שצריך.
11. אמרתי ״לא״ להזדמנות עסקית
הפחד שאת מפספסת משהו (FOMO) יחד עם הדחיפה של נשים להצליח כמו גברים - לעשות נטוורקינג, לקפוץ על פרויקטים לקדם את הקריירה שלנו, מביאה למצב בלתי אפשרי שבו דורשים ממך כל הזמן עוד ועוד, ומה לעשות שהזמן שלך ביום הוא מוגבל, וכן, יש לך גם חיים (בשאיפה). זה בעיקר לא הוגן כי להרבה גברים שלוקחים על עצמם פרוייקטים חדשים - יש נשים סביבם שיארגנו עבורם את מטלות החיים. הרבה מהסופרים הגדולים סינג׳רו את הנשים שלהן להדפיס את הספרים והמחקרים שלהם, ולעתים אפילו לעשות מחקר בעצמן.
את צריכה להחליט איך לחלק את המשאבים שלך. ברור שיש דברים שאת חייבת לעשות, אבל מעבר לזה זה בסדר להגיד ׳לא׳ לדברים שלא ישרתו אותך, או פשוט כי את צריכה אוויר לנשימה וזמן לעצמך. את יכולה להחליט שיש פרויקטים או סוגיות שעליהן את מתאבדת, אבל כל השאר - שיחכה. פתרון נוסף הוא להבין מראש מה את מקבלת מכל הצעה כזו - שכר, קרדיט, מינוף. אם תדרשי לדעת מראש מה ייצא לך מזה, תוכלי גם לנהל מו״מ על מה שתקבלי, וככה גם לשפר את מצבך.
תודה לנטע עמית על העזרה בהכנת הטור.