פעם להיות גרושה היה אות קלון. נשים שלא הצליחו לשמור על הזוגיות שלהן נתפסו ככאלה שנכשלו בתפקיד הכי בסיסי שלהן, ולכן נחשבו פגומות. אבל במציאות שבה אחד מכל שלושה זוגות בישראל מתגרש וגיל הגירושים הולך ויורד, נוצר פלח חדש של נשים באוכלוסייה שכבר אי אפשר לבטל אותן לחלוטין כקבוצה של חרמניות מבוגרות עם אודם אדום, בגד ים מנומר וסיגריות טיים. מצד שני, עדיין צריך לקטלג את הקבוצה החדשה הזו איכשהו, אחרת איך גברים ידעו איך להתייחס אליהן? 

החלוקה הבסיסית של נשים בעולם פטריארכלי היא של נשים טובות ורעות. חלוקה זו לא פוסחת גם על הגרושות הצעירות. בעוד הגרושות הרעות הן נשים מניפולטיביות, שרק מחפשות כסף מהאקס או מגבר חדש, ומעלילות תלונות שווא, הגרושות הטובות הן התגשמות הפנטזיה הגברית: נשים מיניות שרוצות סקס אבל לא רוצות מחויבות מטורפת או ילדים, כי הן כבר עברו את כל זה.

אין תמונה
"הזין של אסף אמר הכל". טלמון ב"מחוברים"

גרושה מסרט פורנו

"עשר דקות איתה הם כמו שעה של משחקים עם השאר, היא אישה אמיתית שלא מתביישת, היא יודעת לגמור ויודעת מה היא צריכה בשביל זה, והיא יודעת לעשות אותך גבר אמיתי," מספר לנו תומר ממיה, במאמר שהופיע במאקו גברים לפני שנה שבו הוא משווק לגברים למה כדאי להם לצאת עם גרושות. שלחתי לאחת הגרושות הצעירות ששוחחתי איתן את המאמר. "הוא חי בסרט פורנוגרפי," היא אמרה לי, והוא לא היחיד.

טל טלמון, שמקוטלגת בעונה הנוכחית של מחוברים כשחקנית גרושה פעמיים שמחפשת קשר זוגי חדש, משתתפת בסרט של דובר קוסאשווילי. אחרי חזרה על סצנה בסרט שתוצג בעירום, היא שואלת את קוסאשווילי איך היה. "הזין של אסף אמר הכל". הוא עונה, כאילו היא שחקנית פורנו ולא משחקת בדרמה. מסר זה כמובן עובר לצופים – גרושה, עירום, מיניות, פורנו. ככה גם עבר הסיקור של מעיין חודדה כאן ב-mako, שהוצגה בביקיני תחת הכותרת "גרושה לוהטת".

האם ההסתכלות הזו בהכרח רק שלילית? למרות התיוג של הנשים הללו לפי המיניות שלהן, למרות ההתייחסות אליהן כאל מקשה אחת ולמרות שברור שהגרושות הלוהטות הן רק אלו שעונות על אידיאל היופי, הרי בחיים לא נראה מישהי שנראית כמו "הגרוש הלוהט" מושיק רוט, אולי אפשר לראות את הפן החיובי בהסתכלות הזו: יש רצון להיות עם הנשים הללו, והמיניות שלהן היא דבר לגיטימי.

מצד שני, אנחנו יודעות שהסתכלות שטחית חיובית על נשים, במיוחד בהקשרי המיניות שלהן, מובילה מיד גם להסתכלות שטחית שלילית עליהן. למשל: הצגת סטודנטית חשפנית שמשלמת את שכר הלימוד שלה דרך הופעות כאשה חזקה ומאושרת - היא בעצם לגיטימציה לדרוש מין תמורת כסף מכל הנשים; דרישה להציג גם נשים מעל מידה 40 על שער מגזין של עיתון גברים בטענה שמדובר ב"נשים אמיתיות" ובנשים סקסיות - היא בעצם לגיטימציה לחלק ציונים למראה של כל אשה; התפעלות מהיכולות המיניות של גרושות - היא בעצם התייחסות לכל הגרושות כשרמוטות.

קרלה גוג'ינו מתפשטת לאסקוויר (צילום: esquire)
גרושה, אז את בטח נואשת למין|צילום: esquire

גרושה משומשת דורשת "דמי זונות"

"נואשות למין" ו"שרמוטות" הן בין המילים שהכי חוזרות על עצמן בתיאורים של הנשים הגרושות בשיחות רחוב ובבלוגים. מקורה של התפיסה שרואה בגרושות כנשים חולות סקס מגיעה אולי מהמחשבה השגויה שהנשים הללו חיו בבצורת מינית או לחלופין, שהן כבר הגשימו מטרות כמו זוגיות וילדים, ועכשיו כל מה שיש להן להציע זה את המיניות שלהן. עוד תפיסה מרגיזה מציגה את הנשים הגרושות ככאלה שיסתפקו בהכל כי הן ממורמרות על החיים ורק מחפשות בן זוג חדש.

במילים פחות יפות, הנשים הללו נתפסות כ"משומשות" או כ"שאריות". האמונה הזאת מגיעה מרעיונות שמרניים לפיהם אשה היא כלי למין וכלי ליצירת ילדים שאותם היא נותנת פעם אחת לגבר. ומה עושים כשכבר אין גבר? במצב הזה יש לה הרבה פחות ערך ולכן אין לה בריריה אלא לחפש גבר חדש. מצד שני, כבר אין לה את אותו גוף חדש ובתולי לתת, היא משומשת, כמו מכונית יד שנייה.

את הקישור השלילי בין המיניות של נשים גרושות לבין שאר התכונות שלהן הגדילו לעשות ארגוני אבות אלימים, שמכנים "דמי מזונות" כ"דמי זונות". הארגונים האלה, שבאופן קונסיסטנטי מנהלים קמפיינים נגד גרושות, מתייחסים לכסף שהם מעבירים כדי לפרנס את הילדים שלהם, כמשהו שנשים רעות, זולות, שהיו עם הרבה גברים וצריכות להיות במקום חברתי שולי, לוקחות מהן כי הן נשים. כאילו שהכסף משמש כדי לשבת על קצה של בריכה בוילה או כדי להסתובב בקניון רמת אביב. אחת הדמויות הכי פופולרית של הגרושה הרעה היא לילך מ"רמזור", סדרה שאחד היוצרים שלה, רן שריג, מחובר לארגוני האבות האלה והתבטא בעבר בפייסבוק על איך הוא משתמש בסדרה כדי לקדם את האג'נדה שלהם.

(ארכיון) (צילום: חדשות 2)
"את לא חד הורית, את גרושה", הטוקבקים הטיחו|צילום: חדשות 2

בכלל, נראה שכמו שהעיסוק של נשים בכסף הופך אותן ל"רעות", גם העיסוק בעניינים היומיומיים הופך אותן לכאלה. מאחורי הפנטזיה על האשה הלא-מנג'סת עומדת אמא שעסוקה עד מעל לראש בכביסה, בישולים וחוגים. האשה המושלמת הזו לא מנדנדת שתתקשר אליה, למרות שהיא אולי כן מצפה ממך להיות נוכח רגשית. אבל בין הטיפול שלה באחרים, הניסיון לשרוד כלכלית ואכילת הסרטים שהילדה שלה תראה אותך וזה יעשה לה שריטות, אין לה הרבה בחירה מה לעשות עם הזמן שלה. אבל למה להתייחס לקשיים של נשים, אם הם בדיוק אלה שמאפשרים לגברים לקבל קצת שקט?

דוגמה אקטואלית לחוסר ההבנה של העבודה הקשה של נשים גרושות כאימהות, הוא ביחס לאשת העסקים ענבל אור, שרימתה אנשים רבים. אחת הכותרות האחרונות בעניינה התייחסה לבקשה שלה מבית המשפט שישאירו אצלה את הרכב שלה, כי היא אם חד-הורית. "את לא חד-הורית, את גרושה" היה טוקבק שחזר על עצמו שוב ושוב ושוב (לעתים עם התוספת "את בימבו" בגרסאות שונות, אפרופו שרמוטה). נראה שאין הבנה שגרושה היא חד-הורית, גם כשעדיין יש אבא. הטיפול בילדים שכנראה ברובו היה של האם, נופל כעת כולו על האשה, יחד עם משבר כלכלי מאוד גדול (בלי קשר לענבל אור שהביאה את זה על עצמה). דה פקטו, היא חד-הורית.

גט (צילום: עמית ברלוביץ')
רונית אלקבץ ב"גט". יש שינוי|צילום: עמית ברלוביץ'

גרושות מול רווקות

הגרושות הן לא רק טובות ורעות מול עצמן, אלא גם מול נשים רווקות. ירידת גיל הגירושים והעלייה בגיל הנישואים, הביאו למצב חדש, של שתי קבוצות אוכלוסייה של נשים בגילאי ה-30 שהן פנויות לזוגיות: רווקות שמעולם לא נישאו וחלק גרושות, לעתים עם ילדות. ואם נוצרה הזדמנות לתחרות בין נשים, מיד יהיו מי שיוציאו אמבטיית בוץ ויספקו ביקיני בשלל צבעים.

ובאמת, חלק מהקמפיין החיובי בעד לצאת עם גרושות, מתבסס על השוואה שלהן לרווקות. הטיעונים הם אותם הטיעונים: מיניות, ניסיון, חוסר לחץ לעמוד שוב בשמלה לבנה. אבל השורה התחתונה היא אותה שורה תחתונה – הגרושה הטובה היא זו שעונה על הפנטזיה הגברית האולטימטיבית. לנשים מסוג אחר, כלומר אלו עם דרישות, רצונות וצרכים, אין מקום. לצערנו, נראה שחלק מהיחס הזה מגיע גם מהנשים עצמן.

מורן אייזנשטיין, מתוך הפייסבוק שלה
צילום מסך מתוך הפוסט הוויראלי של מורן

גרושות עם אומץ

לעומת ההסתכלות השטחית על נשים גרושות, יש גם הרבה אספקטים של העצמה. נשים גרושות תופסות את עצמן כחזקות ומשוחררות, שיודעות מה הן רוצות ומה טוב להן, ומסרבות להיות במקום שלא. הן כבר פחות מוכנות לוותר על הכל תמורת זוגיות.

קבוצות תמיכה בפייסבוק, אירועים של גרושים גרושות, סטטוסים בפייסבוק שמכריזים בגאווה על השחרור מהזוגיות, סרטים כמו "גט" של רונית אלקבץ שמציפים את הקשיים של נשים לקבל גט, וארגונים להעצמת נשים בזוגיות ובגירושים, הם רק חלק מהדברים שמתרחשים. אפילו אחת ממדליקות המשואה השנה, פייני סוקניק, היא אשה חרדית גרושה שהקימה עמותה לתמיכה וסיוע לחרדיות פרודות וגרושות.

גם סלבריטאיות מעבירות את המסר החשוב הזה, של בחירה וטיפול בעצמן. הפוסט הוויראלי של מורן איזשנטיין, שבו היא כתבה איך הבושה לחשוב על עצמה כעל גרושה הפכה לאושר ולבחירה שלה בעצמה, הוא דוגמה בדיוק לזה. סלבריטאיות נוספות גם מדברות על הגירושים כעניין רגיל ולא מתביישות בקשיים שהם יוצרים, כמו שדורין אטיאס דיברה על הקשיים אחרי הפרידה או שקרן מיכאלי על היחס של אילן בן דב אליה.

_OBJ

התפיסה הזו מחלחלת. נשים גרושות מתחילות גם לקבל פידבקים יותר חיוביים מהסביבה שלהן לגירושים ואפילו הערכה על העבודה הקשה שלהן, גם מבני זוג פוטנציאלים. בסופו של דבר, כל אשה עומדת בפני עצמה. אולי היא לא רוצה עוד ילדים, אולי כן. אולי היא רוצה מלא סקס, אולי היא לא. אולי היא מחפשת קשר זוגי אינטנסיבי, אולי היא מחפשת להיות לבד או קשר רופף יותר. לא בטוחים, תשאלו אותה, אבל אל תניחו לגביה שום דבר. בכל מקרה, היא לא חייבת לכם כלום. אתם אלה שצריכים לעבוד קשה כדי שהיא תסכים להכניס אתכם לחיים שלה.