ריי סמית' הכין לבת הזוג שלו, קלייר ברמלי, הצעת נישואין מקורית. במשך חמישה חודשים הוא צילם 148 תמונות איתה, והגניב לצילומים פתק עם המילים "התינשאי לי?". בחודשים אלה קלייר היתה בהריון, וריי אמר לה שהוא פשוט רוצה לתעד את התהליך. כדי שלא תחשוד, הוא צילם את התמונות מספר פעמים, חלק עם הפתק וחלק בלי - כדי שיוכל להראות לה תמונות בלי הפתק אם תבקש לראות. לבסוף הוא חיבר את כל התמונות לסרטון והושיב אותה מול הלפטופ לצפות. קלייר אמרה "איי דו" והסרטון הפך לוויראלי.
הסרטון של ריי הוא מיוחד - והכי לא מיוחד. יוטיוב מלא בהצעות מקוריות ומוגזמות, בין אם בצורת פלאשמובים, מסיבות הפתעה ואפילו תהלוכת מכוניות של מיני קופר. הודות לגוגל, כל אחת מאיתנו יכולה לצפות בשעות על גבי שעות של מחוות רומנטיות, להזיל ריר ודמעה, לראות איך לכל אשה בסרטון מגשימים את החלום הגדול ביותר שלה ולתהות מתי יגיע תורה.
אבל למה זה החלום הגדול? איך קרה שהשאיפות והחלומות שלנו הפכו למשניות ביחס למטרה שנהייתה החשובה ביותר – להתחתן לפני גיל 28 וללדת לפני גיל שלושים? איך זה יכול להיות שאנחנו כאלה חכמות, מלומדות, יודעות לזהות מתי הבוס מנסה לעשות עלינו סיבוב ואיך להחליף גלגל ברכב, אבל עדיין בטוחות שיום החתונה הוא יום השיא של החיים שלנו? ולמה כל-כך חשוב לנו שכולם ידעו שהצלחנו, כך שאנחנו מעלות אינספור תמונות של הטבעת ושל החתונה עצמה?
נהוג אצלנו בקרב הפמיניסטיות (במועצה שבה אנחנו מתכנסות פעם בחודש כדי לדון בכמה אנחנו שונאות גברים ואיך לשכנע נשים לא להוריד שיערות בבית שחי), להאשים את דיסני בהכל. אז אולי דיסני לא אשם בהכל הכל, אבל הנסיכות הוורודות, שהשיא של החיים שלהן מגיע כשהן מוצאות חתן, והן המודל לחיקוי העיקרי של ילדות עד גיל שבע, בהחלט יוצרות תפיסה מעוותת של "אושר". צרפו לזה סרטי הוליווד עם אותו המסר, מחקרים שאומרים לנו שבגיל 35 הביציות שלנו מצטמקות ומתייבשות כמו כריך טונה שעמד בחוץ, ראיונות עם פוליטיקאיות בהם קודם כל מוודאים שיש להן בני זוג וילדים, מעסיקים שלא רוצים להעסיק נשים בגילאי העשרים כי הן בטוח יתחתנו וייכנסו מיד להריון, וזרים ששואלים "איך את עדיין רווקה? את כזאת יפה" - וקבלו מגדר שלם שנמצא בחרדה שמשהו לא בסדר איתה אם היא לא מתחתנת.
לרצות - אבל לא להראות
אבל הנה המלכוד: את אמורה לדחוף לנישואים אבל בשום אופן לא להראות את זה. אחרת את נג'סית ולחוצת חתונה ואל תתפלאי שהגברים בורחים ממך. שלא לדבר על זה שאסור לך ליזום הצעת נישואין בעצמך, כי זה פאתטי. הרי גבר שבאמת ירצה אותך יציע לך בעצמו. וככל שההצעה גרנדיוזית יותר - ככה את מיוחדת יותר ושווה יותר.
והצביעות לא נגמרת שם. נגיד והצלחת: יום אחד התהלכת בקניון ופתאום המוני אדם התחילו לרקוד, ובאמצע בן הזוג שלך ירד מסוס שמחופש לחד קרן ובידו טבעת ושלט "התינשאי לי?", ומאחוריו מישהו רץ עם מצלמת סמארטפון כדי לתפוס את הבעת הפנים שלך ברגע האינטימי שלך שבו תוכלו לצפות ביחד - רק אתם, ילדיכם ונכדיכם, ועוד מיליוני אנשים זרים ביוטיוב. או לחלופין, שהיה לך טקס צנוע יותר שבו הלכתן לארוחה או לצימר, הוא הציע לך בג'קוזי והעלית לפייסבוק את התמונה עם הטבעת וקיבלת 700 לייקים. עכשיו צריך אשכרה לארגן את הדבר הזה - ונחשי על מי הכל הולך ליפול?
הפתעה. ארגון "אירוע שלכם" הוא לגמרי באחריותך. אמנם החתונה זה היום שבו את הנסיכה, המלכה, האשה המאושרת בעולם, ושבו הכל נעשה כדברייך. אבל, כדי שהוא יהיה כזה מושלם את צריכה להרים חתיכת פרוייקט. בדיוק כמו שבוחנים אותך בהצעת נישואין, ככה גם ביום החתונה. אם זה היום שבו את בשיאך, אז את חייבת להיות הכי רזה, הכי יפה, עם השמלה הכי מחמיאה, האוכל חייב להיות מושלם והטקס צריך להיות מרגש ולא מעיק. כי אם את נכשלת בחתונה אז את גם נכשלת כאשה.
קראו גם: שנינו מתחתנים, אז למה פונים רק אלי?
שוב את בלחץ ושוב אסור לך להראות את זה לאחרים. אחרת את בריידזילה משוגעת והיסטרית ומסכן הגבר שנתפס ברשתך. אפילו אם תדחפי לחלוקת אחריות עם בן זוגך, עדיין רוב הספקים יפנו רק אלייך. בתור זו שהיום הזה נחשב לשלה, הם ינסו לדחוף לך עוד מוצרים ולהרוויח עוד כסף, תחת התירוץ שלא תקמצי על החתונה שלך, כי זה אירוע של פעם בחיים (אפילו שהרבה מאוד זוגות מתגרשים).
דבר אחרון: את יכולה להתפרע באוכל ולהוסיף על דוכן הסושי, קעריות עם סוכריות גומי ועמדת ההמבורגרים שכבר הפכו למאסט. את יכולה גם להכניס סרטונים מצחיקים או להפתיע את החתן עם ריקודי בטן. תמונות חתונה מקוריות גם הן תמיד בגבולות הייחוד המותר. אבל יותר מזה את כבר מסתכנת. אם תלבשי שמלת כלה לא לבנה (כי בעצם את לא בתולה ואולי את אוהבת צבעים אחרים) צפי להרמת גבה. אם את מתחתנת מחוץ לרבנות (כי את לא רכוש ואת רוצה זכויות אם חלילה תתגרשו) את צריכה להיות חזקה כמו חן טל. אם את כל-כך מיוחדת שאת בכלל מתחתנת עם לא יהודי, את בעצמך לא יהודייה או שרחמנא ליצלן את בזוגיות עם אשה, אתם שני גברים או אחת מכן טרנסג'נדרית – בכלל אין לך מקום אצלנו.
ההחלטה המשותפת של זוג להתחייב לחיות יחד היא דבר מקסים, ומחוות רומנטיות וגדולות יכולות להיות דבר נהדר. אבל כמו כל שאלה שקשורה לגברים ולנשים – מעניין לחשוב איפה נגמר הלחץ הלא מודע עלינו ואיפה מתחיל הרצון שלנו. בכל מקרה, מזל טוב על החתונה! עכשיו - מתי נראה סוף סוף קצת בטן?
עוד דבר קטן שקרה השבוע
ג'סטין טרודו, ראש-ממשלת קנדה, אמר השבוע בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, שלגברים יש חלק חשוב בפמיניזם, כי הם צריכים לחנך את הבנים שלהם והם צריכים לקרוא לעצמם פמיניסטים. גם מארק צוקרברג, מנכ"ל פייסבוק, שוחט פרות קדושות, כשהוא מעלה כל הזמן תמונות שלו מערסל את בתו התינוקת, מקס. אצלנו הכי קרוב זה הנשיא רובי ריבלין, שאמר על עצמו שהוא פמיניסט. גברים יקרים – עכשיו תורכם.