במאי 2015 קים קרדשיאן הוסיפה עוד שורה לרזומה והוציאה את הספר ״סלפיש״ (אנוכית). שמכיל למעלה מארבע מאות תמונות סלפי שלה: קים במכוניות, קים בבית מלון, וקים "ווק אפ לייק ד׳יס״. אז אמנם אפשר לתהות לגבי מי שקונה את הספר הזה, אבל אי אפשר לקחת מהקרדשיאנז את ההשפעה העצומה שיש להן על תרבות הסלפי. מספר התמונות (והתנוחות) הרב שבנות המשפחה צילמו הפכו את הסלפי לחלק מההתנהגות היומיומית שלנו, ממש כמו להכין קפה או לצחצח שיניים.
בגלל שהסלפי הוא חלק בלתי נפרד מחיינו ומעצב את איך אנחנו תופסים את עצמנו מהסביבה, חשוב ומעניין לבדוק מה המסרים שעוברים כשאנחנו עושות פוזה מולו ומול המראה. האם אנחנו מחקות דימוי מוכר שהתחיל מחוץ לאינסטגרם, או דווקא יוצרות משהו חדש? האם צורת הצילום שלנו משעתקת תפיסה שמדכאת נשים, או דווקא מעצימה ומפלסת דרך חדשה וחזקה?
כדי לענות על כל השאלות האלו, בדקנו ואספנו סוגים שונים של סלפי ועשינו להם ניתוח פמיניסטי. הנה 9 תופעות הסלפי הכי מעניינות.
1. סלפי אירוסין וסלפי תינוקות ("הצלחתי בחיים")
שני סוגים שונים של סלפי, אחד של האצבע עם הטבעת, השני של ההורים עם הרך הנולד. הראשון הוא בעיקר של נשים, בשני כבר יותר אבות נכנסים לטרנד, אבל בכל מקרה מדובר בתמונות שאחד התפקידים שלהן הוא להראות לעולם שהכל בסדר ושאת מתנהגת בדיוק כמו שאת אמורה.
הסיבה לצורך להציג את האירועים האלה כהישגים ברורה: מכבש לחצים אימתני במשך עשרים שנה לפחות שאומר לנשים שהן שוות משהו בחברה רק אם הן נשואות ונכנסות להיריון. לא שאין אושר אמיתי בתמונות האלו או שמדובר באירועים שלא ראוי לציין, הבעיה היא בהפיכה שלהן לאירועי חובה אצל נשים, שבהכרח דורשים העלאת סלפי.
אני מציעה לא להפסיק להצטלם ככה אלא להפוך סוגים נוספים של סלפי לחובה: סלפי התמקחתי על המשכורת שלי, סלפי המשכתי לדבר כשקטעו אותי בדיון מקצועי או פוליטי וסלפי שלחתי קורות חיים למשרה אפילו שלא התאמתי לכל פסיק בדרישות שלה.
2. Fingermouthing ("אני רק נערה תמימה")
מדובר בסוג של סלפי שבו נערות ונשים מניחות את האצבעות שלהן על השפתיים שלהן או מסביבן. סלפי כזה מדגיש את האצבעות (כמובן עם לק מושלם) אבל בעיקר את השפתיים, שיכולות להיות פתוחות או סגורות.
צילום של נשים עם אביזרים או אצבעות סביב הפה שלהן הוא לא דבר חדש. בפרסומות למשל, אפשר לראות נשים שמקרבות לפיהן ארטיקים או המבורגרים באופן שמדמה מין אוראלי. במקרים אחרים שבהם רוצים לדמות מין, משתמשים באצבעות של הנשים כתחליף לפין. נגיד, בפרסומות לתכשיטים שבהן האצבעות עם הטבעות מוצבות ליד הפה. המסר: אני נהנית מהארטיק/המבורגר/תכשיטים שלי יותר מאשר מסקס, אז תקנו.
הטרנד הזה הוא כמובן אירוטי, בין אם האצבעות מונחות ליד הפה והשפתיים חצי פתוחות, ובין אם האצבע ממש חודרת פנימה מבעד לשפתיים. העובדה שהסלפי הזה נקרא fingermouthing, מילה שממש דומה לfingering, שמשמעה לעשות למישהי ביד (בהסכמה), מגבירה את הרושם שמדובר באקט מיני. כנראה שיש סיבה שכמעט ולא תמצאו גבר שמצטלם ככה.
3. סלפי ״החיים יפים״ ("אני על יאחטה")
אני בחופשה, אני במסעדה, אני בבית מלון, אני בים, אני מוקפת חברות מדהימות, אני סתם בעבודה אבל השיער שלי מושלם והבגדים שלי אש. מדובר בסוג של סלפי שמראה לכולם שהחיים שלי נוצצים ומדהימים ואני תמיד נראית נפלא.
מצד אחד, בעולם שבו אומרים לנו שהחוויות שלנו כנשים הן שוליות ולא מעניינות, הפיכת חיי היומיום נשים למשהו מעניין זה לא דבר מובן מאליו. מצד שני, אנחנו גם ככה מוקפות בפרסומות וסרטים שמראים לנו נשים עם חיים מושלמים, כך שמה שחסר זה לא עוד שלמות - אלא המרחב להיות אנושיות.
4. מתיחות וכיווצי שפתיים ("עשה בי כרצונך")
מעטות הנשים שעושות היום דאק פייס, אבל עד לא מזמן הברווזים תפסו חלק נכבד מחלל האחסון של שרתי האינסטוש. ב-2015 נכנס ה״פיש גייפ״ או ״פה הדג הפעור״ (באנגלית זה נשמע יותר טוב), שכולל פתיחה חלקית של הפה באופן שחושף את השיניים העליונות ופתיחה מוגברת של העיניים.
אין בזה שום דבר רע בסלפיז שמדגישים את מיניות האישה, במיוחד כשמי ששולטות בתמונות הן הנערות והנשים עצמן. הבעיה מתחילה כשאלה הדרכים הכמעט יחידות שנערות ונשים מצטלמות בהן, ושהפוזות האלו מעמידות את המצולמות כפאסיביות.
המבט הוא חצי מטושטש כאילו הן לא יודעות שצופים בהן, הראש נוטה הצידה מציב אותן כילדותיות במקום כבוגרות יציבות ובעלות ביטחון, והפה החצי פתוח גם הוא לא מעיד על הרבה כוח ונחישות. זה בסדר להיות פגיעה במין, אבל הנורמה של מיניות נשית לא צריכה של עמדת חולשה והמתנה.
5. belfie (תזיזי ת'ישבן)
הבלפי, או butt selfie, הוא צילום עצמי של התחת. לרוב המצולמות הן בעלות תחת עסיסי סטייל ניקי מינאז׳, והן מצלמות אותו למעלה או מהצד כדי שהגודל שלו יודגש. מצד אחד, זו דרך מצוינת לשבור את אידיאל היופי שדוגל ברזון ובהיעדר קימורים או צלוליטיס. מצד שני, ההתמקדות בתחת שוב מפרקת את הנשים מהשלמות שלהן והופכת את הערך שלהן לתלוי באיבר אחד.
6. סלפי עירום (תהי את)
אלו לרב לא תמונות שעולות לרשתות החברתיות, אלא אם מדובר בתוקף מינית שעושה את זה, כמו במקרה של שרון פרי. אבל בכל זאת מדובר בסלפי חשוב. נשים שמצלמות את עצמן בעירום בשביל השימוש שלהן לבד או עם בני או בנות הזוג, יכולות ליהנות מהגוף שלהן בדרך שהיא בשליטה שלהן, בלי שיצטרכו כל הזמן למתוח אותו, לכווץ אותו, להשוות אותו או להיות חשופות לביקורת עליו. מומלץ פלוס פלוס.
7. סלפי בלי איפור (נו פילטר)
טרנד של סלפי שבו נשים, כולל הרבה סלבריטאיות, מעלות תמונות סלפי שלהן בלי איפור. בעולם של סרטוני הדרכות איפור ביוטיוב שמראים לך איך לצייר מתומנים על המצח ולהפוך אותם לאיפור מושלם, פוטושופ דורסני ואפליקציות שמחליקות לך את העור ומגדילות לך את העיניים, מדובר בטרנד מרענן שמזכיר שזה ממש בסדר להיות את, בלי מסיכות.
הרבה יותר מעצים להזדהות עם גוונית׳ פאלטרו, ביונסה וליידי גאגא כשהן נראות כאילו הן הרגע יצאו מהמקלחת או התעוררו. זו הזדמנות להיזכר כמה הדימויים שמראים לנו כל הזמן הם לא אמיתיים, ושעצם המרחק בינינו לבין הנשים החזקות האלו הוא לא כל-כך גדול.
8. selfeet (כ-פות רגליים)
סלפי כפות רגליים. עם לק, בלי לק, יחפות, על עקבים, בנעליים חדשות, על שפת הים, על רצפה צבעונית ויפה או בדרך למקום חשוב. מצד אחד, הסלפי הזה דורש מאיתנו שכפות הרגליים יהיו כל הזמן מושלמות ושהנעליים יהיו מושכות, כי כף רגל היא לא רק כף רגל, היא גם איבר אירוטי. מצד שני, זו דרך נהדרת להראות לכולם שאנחנו צועדות קדימה, הולכות למקומות חשובים ואקטיביות בחיים שלנו. מעניין כמה סלפיטים יהיו מצעדת המחאה הענקית בארה״ב שמתקיימת יום אחרי ההשבעה של טראמפ.
9. סלפי ״הגוף שלי לא מושלם״
מדובר בסלפים שמוחים נגד אספקטים שונים של אידיאל יופי אחיד ורזה. זה יכול להיות סלפים שמפרקים טרנדים כמו הדוגמנית איסקה לורנס שהראתה איך הצילום של הרווח בין הירכיים הוא זיוף; סלפים שבהם נשים מציגות את הגוף שלהן על חוסר שלמותו, כמו ירכיים שנוגעות אחת בשנייה, צלוליט או איך הגוף נראה איך היריון; סלבריטאיות שמעלות תמונות של עצמן כשיש להן חצ׳קונים; סלפים של נשים יפות שעושות פרצופים מכוערים, ועוד.
מה שיפה בסלפים האלה הוא שהם מראים שחוסר שלמות בגוף הוא לא חריג אלא הכלל, והאמת, שבכלל לא מדובר בחוסר שלמות אלא בהרבה סוגים של גוף שנמצא במגוון מצבים. יותר מזה, הם מראים איך מה שנדמה לנו כיפה ומושלם הוא בעצם רק זווית אחת של הדברים שמוצגת לנו, ולא מה שקורה שם באמת.
האופן שבו נערות ונשים בוחרות לצלם את עצמן משקף שליטה שלהן באיך שהן מוצגות אבל גם חיקוי של הנורמות שהן רואות סביבן. מיניות זה לא דבר רע, היא נהיית בעייתית כשהיא מוגבלת וכשהיא הופכת להיות אחד הסוגים העיקריים של הסלפי, מה שמלמד נערות שזה אחד התפקידים החשובים שלהן. כך גם לגבי אירוסין והורות. אבל היכולת לשלוט בתמונה הביאה גם הזדמנויות לשבור את הנורמות ולייצר נורמות חדשות, כמו החלטה על סדר עדיפויות והכיוון שהחיים שלי הולכים אליו. איך את מצלמת את עצמך?
תודה רבה למאיה רומן, דורין אליהו וצליל אברהם על הסיוע בהכנת המאמר.