התקופה של אחרי הלידה היא כנראה אחת התקופות הלחוצות והמלחיצות בחייהן של נשים. הן נדרשות לטפל בתינוק, לשוב לעבודה, לדאוג לבית ולרגשות בן הזוג. מי שעומדת בכל המשימות הללו נחשבת לאישה טובה, ואפילו - מצליחה. אבל, יש מהן גם דרישה נוספת - לחזור למשקל הקודם שלהן אם פעם האימהות ״שחררה״ נשים ממכבש הלחצים שדורש מכולנו להיות רזות ויפות, כיום מילפיות נהיו הסטנדרט. הילרי קלינטון אאוט, מלניה טראמפ אין.
הלגיטימציה לדרוש מנשים להציג גוף יפה אחרי הלידה היא אולי חדשה יחסית, אבל היא מגיעה מאותה תפיסה ישנה לפיה גופה של אישה לא באמת שייך לה. זה בסדר להטריד אותנו, לשלם לנו פחות (הרי זה בטבע שלנו, לתרום לטובת הכלל), לדרוש מאיתנו להניק, לצפות שנסיר שיער "מיותר" ולגעת בבטן ההריונית שלנו בלי רשות. אז מה זה כבר עוד דרישה אחת, שנחזור להיות יפות ומיניות כמה שיותר מהר אחרי הלידה?
אימהות צעירות כבר לא מוכנות שיתעלמו מהן
כמו כל דרישה פטריארכלית מנשים, גם כאן עובדת שיטת המקל והגזר. מי שלא מורידה במשקל נחשבת לעצלנית שלא משקיעה בעצמה. אם היא לא ״חוזרת לעצמה״ (כאילו שעכשיו היא מנותקת מעצמה) היא מונעת מבן זוגה את ההנאה שמגיעה לו, והיא לא מממשת את מלוא הפוטנציאל שלה כאשה. מי שכן מורידה במשקל, לעומת זאת, מקבלת מחמאות על כמה היא מדהימה ונהדרת, ואם היא מספיק מפורסמת - היא תקבל גם כתבות צבע שמציגות כל מ״מ בגוף שלה. כמו למשל במקרה של מרינה קבישר ורותם סלע, ואולי גם מאמן אישי שכנראה יעבוד איתה בחינם בתמורה לכך שתפרסם אותו, כמו חן טל. התוצאה היא הרסנית עבור נשים, דימוי הגוף שלהן, הביטחון העצמי שלהן והבריאות המינית שלהן.
אבל למרות הביקורת, העיסוק של נשים בגופן אחרי הלידה הוא לא רק שלילי וגרוע, אלא טומן בחובו הזדמנויות חדשות. ביונסה, לדוגמה, או קייט מידלטון, אימצו אופנות חדשות ונועזות הרבה יותר מאשר לפני האימהות, ויש בזה הרבה הגיון: אחרי ההריון הגוף משתנה, הזהות מתעצבת מחדש ורגשות חדשים רבים מתעוררים - אז למה לא לאמץ גם אופנה חדשה? למה לא להעביר מסר על התחושה החדשה שמפעפעת בנו?
העיסוק החדש בלבוש לא רק מאפשר לנשים שליטה על החיים שלהן - אלא זו אחת הדרכים היחידות שלגיטימי לאימהות צעירות להתעסק בעצמן ולא בילדים שלהן, זו דרך לקבל תמיכה ופרגון מהסביבה בתקופה לחוצה והדרך שלך לבנות מחדש את המיניות שלך. לעיסוק הזה יש גם לגיטימציה מהסביבה, לא סתם השוק הסטייליסטי לנשים אחרי לידה פורח.
ויש פה גם מסר: אימהות צעירות היום הרי כבר לא מוכנות שיתעלמו מהן. השליטה על החיים שלהן וההפיכה לכוח צרכני היא חל מהשינוי בשיח הציבורי והדיון במצבן של נשים, כמו דיונים סוערים על אורך חופשת הלידה והשפעתה על הקריירה של נשים, מחאות שהובילו לגנים חינם מגיל 3 וביקורת על אפלייה תעסוקתית של נשים בגילאי 25 – 35. לצד אלה גם הכוח הכלכלי של נשים התחזקה, וניכרת עלייה בכוחן הפוליטי ובנראות שלהן על המסכים שלנו, בין השאר כי סלבס שמגיעות לגיל 30, 40 ו-50 לא מוכנות שהוליווד תשליך אותן לפח.
קודם תהיי רזה, ורק אחר-כך תוכלי להתלבש יפה
הבעיה היא שלא כל עיסוק באופנה ובסטייל אחרי לידה הוא מקובל. אלא, הוא חייב להיעשות רק אחרי שנשים מילאו את התפקידים האחרים שלהן. כלומר, קודם תהיי רזה, ורק אחר-כך תוכלי להתלבש יפה. הסלבס בכלל לא נראות כאילו הן היו בכלל בהיריון, ולולא בלו אייבי שמופיעה בקליפים של ביונסה או תמונות של קייט מידלטון יוצאת מחדש הלידה על עקבים, כמעט ולא היינו יודעות שהן אימהות.
בכלל כאימהות רצוי להסתיר את העובדה שיש לך ילדים. זה נכון בעיקר בעבודה, אבל גם באופנה. את יכולה להיראות מיליון דולר, אבל ברגע שתרימי את הילדה שלך ואת כל התיקים שלה מהגן, ההתייחסות אלייך תהיה שוב כאל גוף מנוכס שנועד לטפל בילדים. פחות גלאם יותר גן. אצל אבות, אגב, זה לא ככה. טיפול בילדים מעלה אצלם את מדד הסקסיות ואת ההערכה שהם זוכים לה. אצל נשים מדובר בפעולות שקופות ביומיום, אבל הן לא מקבלות על זה פרס.
הסיבה היא, שלמרות הטשטוש והיכולת שלנו כן להבין שגם לאימהות יש מיניות (האימה!), עדיין אנחנו מתקשים לראות אימהות כמיניות. בפועל, העצות ללבוש של אחרי היריון מדברות על מחיקה של ההיריון עצמו, טשטוש השינויים בגוף וניסיון להוציא את מה שאפשר מהמצב החדש הבעייתי הזו, שבו הגוף שלך השתנה. נשים אמורות ליהנות מסטיילינג חדש למרות שהן אימהות, ולא כחלק ממנה.
אבל האמת היא, שאין מה להסתיר, לטשטש, לפחד להבליט או דבר ראשון לקנות מחטב. הגוף והמראה שלנו הם חלק מאיתנו אבל הם לא מגדירים אותנו, ואת השינויים בגוף אפשר וצריך לאמץ. תבחרו בגדים מתוך אהבה לגוף ולא מתוך כעס כלפיו. שחררו את הלחץ להוריד במשקל או להשטיח את הבטן כמדד למשהו. תיהנו מהאפשרות החדשה, מהמחמאות של הסביבה ומאיך שאתן תרגישו. כי הגוף שלכן הוא שלכן.