"רופאים אחראים לא יבצעו ניתוחים כאלו"
הניתוח כולל קיצור של אצבעות הרגליים, שיוף עצמות בולטות ושאיבת שומן מכפות הרגליים – כשהמטרה היא שיפור מראה כף הרגל, והתאמתה לדרישות הנוקשות של מעצבי הנעליים. הניתוח - כמו כל הליך כירורגי – כרוך בסיכונים, בהם היווצרות של קרישי דם, פגיעה ביציבה, הגבלה של טווח התנועה לצמיתות וזיהומים שונים. "רופאים אחראים לא אמורים לבצע ניתוחים כאלו רק משיקולים אסתטיים", אומרת בנחרצות ד"ר אנדראה סקוט, מומחית לאורתופדיה של כף והרגל והקרסול, בכתבה שפורסמה בנושא ב"דיילי מייל". "הניתוחים הללו כוללים פתיחה של הבהונות, חיתוך העצם וחיבורה מחדש, מה שמשאיר פתח גדול לסיבוכים לא פשוטים, עד כדי סכנת חיים. יש מקרים שבהם הניתוח הכרחי, כאשר יש עיוותים של כף הרגל שמקשים על ההליכה או מסבים לאדם כאבים, אבל כשההחלטה לעבור את הניתוח מונעת מרצון לנעול סנדלים – זה פשוט סיכון מיותר".
דניאל סנדלר, בת 37, מכירה היטב את הסיבוכים. "כשהייתי נערה הייתי נועלת נעלי פלטפורמה מוגזמות לחלוטין, מה שיצר לי עיוות באצבעות. למעשה, שלוש האצבעות האמצעיות בכל רגל – כלומר, כל האצבעות פרט לבוהן ולזרת – היו עקומות, ונראו כמו טפרים של ציפור טורפת. המצב הלך והחמיר ככל שהשנים עברו, וממש לא הצלחתי למצוא נעליים מתאימות. סנדלים או נעלי עקב היו כמובן מחוץ לתחום לחלוטין, והמראה של כפות הרגליים שלי גרם לי להרגיש ממש לא נח עם עצמי. כששמעתי על הניתוח הזה החלטתי שאני חייבת לעבור אותו, ויהי מה. בעלי אוסתאופט, והוא ניסה לשכנע אותי לנסות טיפול עדין יותר קודם, אבל לא הייתי מוכנה לשמוע. בדיעבד, הייתי צריכה להקשיב לו".
עוד בערוץ הנשים:
- סדרת וידאו חדשה: ערכת כלים לנאנסת הטריה
- 12 תרגילים לבטן שטוחה
- הדוגמנית ויקטוריה קצמן: "אצלנו במשפחה רזון הוא גנטי"
"האצבעות פשוט עמדו בזווית מוזרה"
הניתוח של דניאל נערך לפני כשנתיים, בהרדמה כללית, וכלל החדרת מוטות מתכת דקים לכל אצבע כדי ליישר אותן, מיקום מחדש של הבוהן ושיוף חלקי עצם בולטים. "כשהתעוררתי מהניתוח הרגשתי כאב נורא, שלא חוויתי כמוהו בחיים – כולל בלידה של בני", היא משחזרת. "די מהר הבנתי שמשהו לא בסדר, כי חוץ מהכאב האצבעות פשוט עמדו בזווית מוזרה. כמה שבועות לאחר מכן עברתי ניתוח תיקון, שאמנם שיפר קצת את המצב אבל לא פתר לחלוטין את הבעיה. לא עבדתי במשך חצי שנה, כי פשוט לא יכלתי ללכת, והכאבים נחלשו מעט, אבל עדיין היו איומים. יותר משנה אחרי הניתוח לא הצלחתי לנעול אף סוג של נעליים סגורות, והסתובבתי רק עם כפכפים – חוויה מביכה למדי, עם איך שהרגליים שלי נראו. עד היום אני סובלת מכאבים, שמקרינים גם לקרסול ולברכיים מפני שכל המנח של כף הרגל מעוות ולא טבעי. אני חושבת שאנשים צריכים לחשוב ממש טוב לפני שהם נכנסים להרפתקה כזו רק משיקולים של יופי – לפחות במקרה שלי, זה ממש, ממש לא היה שווה את זה".
באופן אירוני, אחת מההשלכות של הניתוח הן שדניאל לעולם לא תוכל לנעול עקבים, גם לא בגובה מינימלי. "בגלל שהאצבעות שלי לא יכולות להתקפל, אין סיכוי שאי פעם אוכל לנעול משהו שאינו נעליים שטוחות, וגם הן צריכות להיות רחבות ונוחות מאוד", היא מסכמת את החוויה הטראומטית. ואולם, חרף הסיכונים וההשלכות האפשריות, יש נשים שעברו את הניתוח – משיקולים אסתטיים בלבד – ומרוצות עד השמיים. אחרי הכל, מה הוא קצת כאב מייסר לעומת האופציה לנעול סנדלי סטילטו?
הכמיהה לסנדלים
"אני יודעת שזה נשמע טפשי, אבל מאז ומתמיד שנאתי את כפות הרגליים שלי, ועשיתי הכל כדי לא לחשוף אותן", אומרת פאולינה צ'רליקובסקה (30), שעברה את "ניתוח סינדרלה" לפני קצת פחות משנה. "אני מידה 42, וכאילו זה לא מספיק – האצבעות השנייה והשלישית שלי היו ארוכות יותר מהבוהן באופן משמעותי. הייתי תמיד עם נעליים קטנות מדי, האצבעות שלי היו מעוכות ומכוסות יבלות ושלפוחיות. אני מנהלת מכון יופי, ולראות את כל הבנות עם כפות הרגליים החמודות שמגיעות לפדיקור ויוצאות מאושרות עם הסנדלים שלהן ממש ייסר אותי. ומהרגע ששמעתי על הניתוח, זו נהייתה האובססיה שלי. דיברתי רק על זה, קראתי כל פיסת מידע אפשרית והיה לי ברור שאני הולכת על זה. בעלי חשב שאני מטורפת, מה גם שהניתוח עלה 4,500 פאונד (יותר מ-25,000 ש"ח, ר.ש) – אבל גם הוא הבין די מהר שכלום לא יעצור אותי".
למרות זיהום שממנו סבלה, פאולינה מתארת את הניתוח כעניין של מה בכך. "הניתוח נעשה בהרדמה מקומית, ונמשך משהו כמו שעה. לא הרגשתי כלום, וגם אחרי שההרדמה פגה לא ממש היו לי כאבים. בגלל שהיו לי חוטי ברזל באצבעות חטפתי זיהום, אבל כמה ימים של אנטיביוטיקה פתרו את זה. בעלי והחברים שלי עדיין חושבים שאני משוגעת, אבל אני מאמינה שאם משהו בעצמך מפריע לך ברמה שכפות הרגליים שלי הפריעו לי, חייבים לשנות את זה – ולא מתחרטת בכלל".
מנותחת נוספת שלא מתחרטת על ההליך היא סוניה פרגוסון, דיילת בת 41. "העבודה שלי מחייבת לנעול עקבים, ועם השנים נהיו לי עיוותים קטנים ויבלות קבועות שממש הכאיבו לי", היא מסבירה את ההחלטה לעבור את הניתוח. כדי לא להיות מושבתת לחלוטין, עברה סוניה את הניתוח בשני חלקים. בחודש ינואר היא נותחה ברגל ימין, ורק חודשיים לאחר מכן השלימה וניתחה גם את הרגל השמאלית. "חודשיים אחרי הניתוח השני כבר חזרתי לעבודה, ואאין מה להשוות את איכות החיים שלי למה שהיה קודם. לפני הניתוח לא יכולתי לנעול סנדלים מחוץ לשעות העבודה, וגם כשעבדתי ממש ספרתי את הדקות עד שאוכל להוריד את העקבים, שפשוט גרמו לי לכאב עצום. עכשיו אני משקיעה בפדיקור ובלקים יפים, ולא מתביישת לנעול שום סוג של סנדלים, אפילו כאלו עם הרצועות הכי דקיקות".