דיווה הולנדס, בלרינה לשעבר, החלה לרקוד כשהייתה בת שלוש, אך עשר שנים מאוחר החלה לסבול מנסיגה קשה של קו השיער שלה. "אמא שלי אספה את השיער שלי בצורה מאוד מתוחה לאחור, מאז שהייתי די קטנה." מספרת הולנדס בראיון לדיילי מייל. "כשאני מסתכלת על תמונות ישנות שלי, אפשר לראות איך עם הזמן השיער נעלם".
ככל הנראה, נסיגת קו השיער החמורה של הולנדס נובעת מהאופן בו נדרשה לאסוף את השיער לצורך לימודי המחול בהם השקיעה רבות: פקעת מתוחה ומשוכה לאחור בחוזקה. אך עם גיל ההתבגרות קו השיער שלה נעלם כמעט לגמרי וכתלמידת תיכון – זה ממש לא היה פשוט. "בגיל 13 זה כבר נהיה רציני, הפכתי להיות מודעת לזה ועשיתי הכל כדי להחביא את הקרחות. בבית הספר היו מעליבים אותי, אני לא אשכח איך מישהו אמר לי שהמצח שלי נראה כמו כדול פוטבול. זה פגע לי מאוד בדימוי העצמי".
למרות הביטחון העצמי הנמוך, הולנדס התקבלה לבלט המלכותי בלונדון אך פרשה לבסוף בגיל 18 לטובת קריירת דוגמנות והיום היא כבר אמא לשני תינוקות. אך השיער הדליל וההקרחה ליוו אותה גם אחרי בית הספר. "כשהכרתי את בן הזוג שלי, לא נתתי לו לראות אותי עם שיער אסוף במשך חצי שנה. כשהסברתי לו הוא מאוד הבין. אבל כשהבן הבכור שלנו נולד, השיער שלי נשר עוד יותר והחלטתי שאני חייבת לעשות עם משהו".
באוקטובר האחרון, החליטה הולנדס לעבור השתלת זקיקים. ההליך הרפואי כולל הסרה של רצועה דקה מהעור, מחלקה האחורי של הקרקפת שם הזקיקים פעילים. בהמשך, הושתלה הרצועה סביב קו השיער הדליל שלה, בעיקר בחלק העליון של המצח. ההליך הרפואי ארך כשמונה שעות והחלמה של שבוע ימים, אבל הולנדס לא מתחרטת לרגע. "לא הייתי לחוצה, רק מאוד נרגשת. ידעתי שקיבלתי את ההחלטה הנכונה. כשראיתי את התוצאות פשוט נדהמתי, עם כל חודש שעבר זה רק נראה יותר טוב. זה שינה את החיים שלי לחלוטין, לא יכולתי להיות מאושרת".
הולנדס החליטה לשתף את הסיפור שלה כדי לעורר מודעות לאפשרות שגם נשים יכולות להקריח בעקבות הדרך בה אולצה לאסוף את השיער כילדה. "אני באמת חושבת שיש מן סוג של טאבו כשזה מגיע לאבדן שיער של נשים. הייתי נבוכה לגבי זה, אבל זו גם הסיבה שאני מספרת את הסיפור. זה יכול לקרות כל אחת ואין לה במה להתבייש".