אני לא מבינה איך זה שבשנת 2021 הווסת היא עדיין משהו שקשה לדבר עליו.
אני לא מבינה איך זה שבשנת 2021 בנות שמקבלות עדיין קושרות על המותניים חולצה גדולה שמכסה את המכנסיים שלהן למקרה שיתלכלכו.
אני לא מבינה איך בשנת 2021 בנות עדיין מוציאות מהתיק תחבושת או טמפון ומסתירות בקיפולי החולצה כדי שלא יראו או ידעו שיש להן וסת ושהן צריכות להחליף.
אני לא מאמינה שהשיח הזה עדיין מביך.
אני לא מאמינה שדבר כל כך טבעי הוא בגדר בושה ומדברים עליו רק בלחש.
אני רוצה שזה ישתנה
זה חייב להשתנות.
אני רוני ליכט רותם, בת 45, אמא לארבעה ילדים, יועצת חינוכית ומדריכת הורים. אני משתגעת כשלתלמידה שלי כואבת הבטן היא תלחש לי שזה בגלל שהיא קיבלה, למה היא לוחשת? זו בושה? אני משתגעת כשאני רואה נשים בגילי מכניסות טמפון לכיס בסתר - אלו התנהגויות שעוברות הלאה ומנציחות את התופעה. ולא, לא צריך לנופף בזה אבל גם לא להסתיר את זה. יש הבדל בין דיסקרטיות לבושה והסתרה.
אני לא רוצה שאף אחת תתבייש שהיא קיבלה.
אני לא רוצה שאף אחת תרגיש לא נוח לצאת לטיול שנתי, לסמינר בצופים, לסיור לימודי או לכל פעילות חברתית אחרת כי לא נעים לה ולוקח לה יותר זמן בשירותים ואין לה איפה להסתיר את התחבושת או הטמפון.
אני רוצה שידברו על זה עם אנשי החינוך, עם ההורים, עם הבנות.
אני רוצה שידברו על זה עם הבנים.
אני מדברת על זה עם הבנים שלי, אני לא אוהבת לשמוע שעונים לילד "זה לא עניינך, זה ענייני בנות". אני מסבירה להם ומתייחסת לווסת כאל משהו טבעי, כי זה באמת טבעי. המילה תחבושת או פד או טמפון נשמעת אצלנו בבית בקול רם, בלי בושה. כן, צריך לקנות תחבושות היגייניות כי נגמרו, בדיוק כמו שנגמרה הבמבה או נגמר החלב. כי זה טבעי ונורמלי.
אני לא חושבת שצריך לקיים שיחה אחת או שתיים או שלוש של היועצת רק עם הבנות ולהסביר להן מה קורה בגוף שלהן. צריך לדבר על זה עם כולם. החלוקה הזו, ההפרדה, מנציחה את המצב. בנים צריכים לדעת מה זו וסת בדיוק כמו שבנות צריכות לדעת מה זה קרי לילה, ולדעת שהכול טבעי ונורמלי ובריא.
לא צריך לחכות לכיתה ו' או לחטיבה כדי לדבר על זה, צריך להתחיל כבר בגן. גוף האדם - יש גבר ויש אישה ולכל אחד יש אברים שונים. כדאי לדבר על השונות, על ההבדל. ואז הכל פשוט יותר, ברור יותר. גם אם לא מדברים בגיל הזה עדיין על המחזור החודשי אפשר לדבר על הדומה ועל השונה - על החזה, על שיער שצומח על הפנים, על איברים שונים בגוף.
וסת היא לא מחלה, וסת היא חלק מהחיים, וסת היא החיים.
לא בא לי שילדה בת 12 שכואבת לה הבטן תמציא תירוצים. כואב לה כי היא קיבלה. זה נורמלי.
כן בא לי שלפני טיול שנתי, הבנות או המורה תרגשנה מספיק בנוח לברר מי קיבלה, כדי לתת להן יותר זמן בשירותים, כדי לראות אם מישהי צריכה עזרה, כדי לראות אם למישהי כואבת הבטן.
צריך לשנות את היחס והגישה, לדבר על זה, להבין שזה בכלל לא מביך. שאם אין מחזור ואין וסת אז מתחילה בעיה.
זה ממש עצוב לי שבנות מתביישות, שזה לא שיח זורם, דווקא בגילאים הצעירים, בגילאים שהן מקבלות בפעם הראשונה.