רשימת קריטריונים נוקשים וסדרה של שאלות אישיות ופולשניות הם מנת חלקה של כל אישה המעוניינת לעבור הפלה בישראל. החוק כיום קובע כי הפסקת היריון היא עבירה פלילית, אלא אם היא אושרה על ידי ועדה רפואית, ולכן - אישה נשואה, בריאה שהעובר שלה אינו תוצר של רומן - לא תוכל לעבור הפלה בשום דרך חוקית. כעת, לרשימת המגבלות הזאת מבקשים הח"כים, יהודה גליק (הליכוד) ועבד אלחכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת), להוסיף עוד אחת: לצרף לוועדה שמונה כבר שלושה אנשים גם איש דת, רב או קאדי, שלכאורה יסייעו לאישה לקבל את החלטתה.
ההצעה, שתעלה מחר לדיון בוועדה לקידום מעמד האישה, מעוררת ביקורת רבה בקרב נשים וחברות כנסת. "מדובר בכתם שחור וחרפה גדולה של החברה הישראלית", כתבה הבוקר בעמוד הפייסבוק שלה יו"ר מרצ, זהבה גלאון והוסיפה: "יש נשים ברחבי העולם שנאלצות לסכן את חייהן, להגיע לחדרים חשוכים ולא סטריליים, ולעבור הפלות ללא אנשי מקצוע. בישראל מעולם לא היינו עדים למגמה הנוראית הזו (..) מעורר חלחלה לדמיין שאנחנו בדרך לשם". אז אמנם בישראל לא צריך לרדת למחתרת, אבל מסתבר שדווקא יש דרכים עוקפות ועדה. כל עוד יש לך כסף, זה אפשרי.
"זה לקח משהו כמו שלוש דקות"
טליה (כל השמות בכתבה בדויים), בת שלושים ואם לילדה עברה שתי הפלות בחייה. הראשונה ארעה לפני שהיא נישאה, והשנייה אחרי. בשתי הפעמים היא עברה כמעט את אותו הליך מזורז. "הלכתי לרופאה הפרטית שלי, סיפרתי לה שנכנסתי להריון מבן זוגי ושאני לא מעוניינת להמשיך את ההיריון. אחרי שביררה איתי האם אני שלמה בדעתי, הסבירה לי שכדי לעשות הפלה שלא דרך הוועדה הרגילה אני צריכה לשלם משהו כמו אלף שקל למרכז הרפואי בו היא תבצע את ההליך, ועוד כשלושת אלפים שקל לה בנפרד. הסכמתי ותוך כמה ימים כבר נקבע תור".
טליה מספרת שההליך כולו, עם הביורוקרטיה, היה קצר מאוד. "אחרי שהאחות לקחה לי מדדים, לחץ דם וכולי, אמרו לי לגשת למישהי שהתברר לי בהמשך שהיא עובדת סוציאלית. היא מילאה עבורי טופס פרטים אישיים ורק ביקשה לוודא שאני בטוחה שאני אכן רוצה לעבור הפלה - וזהו. זה לקח משהו כמו שלוש דקות".
בפעם השנייה טליה חזרה לאותה רופאה אחרי לידת בתה הבכורה. "הרופאה אמרה לי שבגלל שאני נשואה, זה קצת יותר מורכב, וכדי לעשות את זה צריך להמציא איזשהו סיפור. ואז היא שאלה אותי, בקריצה, האם אולי אחרי הלידה החלו להופיע לי פצעים על הפנים, ואולי לקחתי ראקוטן (תרופה שעשויה ליצור מומים בעוברים), אמרתי לה כמובן שכן, ואז שוב עברתי את אותו הליך. העובדת הסוציאלית מילאה את הטופס ולא נשאלתי יותר מידי שאלות. בשתי הפעמים הייתי שמחה אם היה ליווי רפואי יותר צמוד, ההליך הרגיש קצת כמו בית חרושת. אבל הוועדה לא היתה חסרה לי. שילמתי הרבה כסף ולקחנו הלוואה בבנק כדי לעבור להפסיק את ההריון מבלי לעבור בוועדה".
"זה פס ייצור מנוכר"
מלבד סכומי העתק שמשלמים למרפאות האלו כדי לעבור את ההפלה יותר בקלות, ניכר מעדויות הנשים שדיברנו איתן היום, שקיים בהן גם מחסור חמור בליווי רגשי ומנטלי סביב הליך ההפלה. הנשים דיווחו על תהליך מנוכר שרווי בחוסר וודאות. גם החוויה של רוויטל הייתה קצרה ועניינית: "הייתי די בלחץ. כשגיליתי שאני בהריון הייתי כבר כמעט בשבוע שמיני, שזה השבוע האחרון שבו אפשר להפסיק את ההריון באמצעות כדורים. בגלל הדחיפות, הלכתי מראש למרפאה פרטית בה לא צריך לחכות הרבה. המרפאה גם הייתה ממש ברחוב סמוך אליי ולא הייתי צריכה מלווה או משהו ולא ועדה. באתי, נתתי מסמכים מהבדיקות דם והאולטרסאונד, פקידה הסבירה לי שהיא הוועדה ונתנה לי דף לחתום עליו. כבר באותו ערב התחילו לי התכווצויות כואבות שנמשכו 24 שעות".
כמו טליה, גם רוויטל מציינת את היעדרו של הליווי המקצועי-נפשי. "אף אחד לא הכין אותי לחצי שנה של דיכאון ומצבי רוח, דימום וכל מה שקורה בעצם אחרי לידה. הדבר היחידי שהן בודקות זה אולטרסאונד. אחרי כמה שנים יצא לי לדבר עם כמה נשים שעברו דבר דומה. גם הן דיווחו על דכאון. הבנתי שזו לא סתם רגישות יתר שלי אלא משהו שקורה ולא מדובר. כי הרופאים או הרופאות בכלל לא שואלים או עוקבים אחרי החלק הזה. כל מה שמעניין אותם בסופו של דבר, זה שדופן הרחם 'נקייה'"
בניגוד לטליה, הרופא של רעות הפנה אותה לוועדה והסביר לה שאין דרך אחרת לבצע הפלה. ובכל זאת, היא מצאה אלטרנטיבה אצל שני רופאים פרטיים. אחד מהם, הציע לה לעבור את ההליך דרכו: "הוא אמר לי שהוא יגיש את הטפסים עבורי וכך לא אצטרך לעבור בוועדה. הוא ציין שזה יעלה בערך שלושת אלפים שקל", מנגד, הרופא השני הציע לרעות לפנות לבית החולים פרטי בו הוועדה אמנם קיימת, אך הרבה יותר סבלנית מהוועדות שלי בתי החולים הציבוריים. "בסופו של דבר, בחרתי ברופא השני. הראשון סיכן את התפקיד שלו בשביל כסף וזה הסביר לי שהוא כנראה לא רופא מספיק טוב".
מדיניות ההפלות הנוכחית, מאלצת את הנשים לבחור בשתי אופציות לא פשוטות. האחת, שוללת בבוטות את הזכות של אישה על גופה ומקבלת את ההחלטה בשבילה: האם להפוך לאמא או לא. האפשרות השנייה, אולי מרגישה נוחה יותר, אך אפשרית רק לנשים בעלות אמצעים כלכליים ובסופו של דבר, נוטשת אותן לאחר ההליך הרפואי להתמודד עם ההשלכות הנפשיות לבדן.
"החוק בנוסחו הנוכחי מטיל מגבלות מהותיות על האוטונומיה הגופנית של נשים, מונע מאישה הרה שליטה ואחריות על גופה ועל פריונה ואינו נותן משקל לרצונה להפסיק את הריונה", אומרת היום בשיחה עם mako נשים, יו"ר מרצ זהבה גלאון. "מצב חוקי זה פוגע בזכותן של נשים לשוויון, לחירות, לכבוד ולבריאות ואינו תואם את הנהוג ברוב המדינות המפותחות". בדבריה, היא מציינת שמצב כלכלי או אישי מורכב, הם אינם עילה מספקת למתן אישור של הוועדות. כלומר, אין כלל התייחסות ליכולת של האישה לכלכל או להתפנות רגשית להורות.
"התפיסה המקובלת ברוב המדינות המפותחות כיום, היא כי זכותה של אישה להפסקת הריון היא זכות חוקתית הנגזרת מהזכות לחירות וקשורה קשר בל ינתק לזכות לשוויון ולכבוד האדם", מסבירה גלאון ומתייחסת לפער הכלכלי: "באופן הזה נוצר מעגל קסמים שמשמר את הנשים המוחלשות בתחושה שאין להן ערבות על גופן, ואת הנשים שמתאפשרת להן סיטואציה מתירנית יותר, את הקדמה שהייתה אמורה להיות מותרת מלכתחילה בחוק".