השחלות הן "האשכים הנשיים"
קדימה. תצחקו. אבל "גונדות" הוא מונך מדעי שבא לתאר את בלוטות הרבייה של שני המינים: שחלות אצל נשים ואשכים אצל גברים. כאשר העובר נמצא בשלבים המוקדמים של ההתפתחות (בערך בשבוע השביעי), הגונדות שלו הן שנושאות את הפוטנציאל האם הוא יפתח איברי מין נקביים או זכריים. בשלב הזה, המין כבר נקבע מראש על ידי כרומוזומים (XX או XY), ובהיעדר כרומוזום Y, הגונדות הופכות לשחלות.
הן נשלטות על ידי המוח
בלוטת ההיפותלמוס ובלוטת יותרת המוח אמנם נמצאות בקצה השני של הגוף, אבל הן עדיין אלו שאחראיות לתפקוד התקין של השחלות. ההיפותלמוס הוא מרכז בקרת ההורמונים, בעוד בלוטת יותרת המוח נקראת "בלוטת המאסטר" של הגוף, משום שהיא שולטת בבלוטת התריס ובלוטות האדרנל, כמו גם בשחלות (ובאשכים אצל זכרים).
בעיקרו של דבר, ההיפותלמוס אומר לבלוטת יותרת המוח לשלוח הורמונים לשחלות, ואז השחלות מגיבות על ידי הפרשת הורמונים משלהן. האות נשלח בחזרה להיפותלמוס כדי להודיע לו אם רמות האסטרוגן והפרוגסטרון גבוהות מדי או נמוכות מדי.
קשה עד מאוד עד בלתי אפשרי לחזות מתי שחלות יגיעו לגיל המעבר
אין שום דרך לדעת מתי יתרחשו גיל ההתבגרות או גיל המעבר. מדענים בודקים סמנים גנטיים שונים בניסיון לנבא מתי השחלות תפסקנה את תהליך המחזור החודשי והביוץ - אך עד כה לא הצליחו להגיע למסקנות חד משמעיות.
עם זאת, היסטוריה משפחתית וגיל יכולים לתת מושג כללי. הגיל הממוצע לגיל המעבר הוא 51, אבל אם כל הנשים במשפחה עברו את גיל המעבר בשנות הארבעים לחייהן, יש סיכוי טוב שגם את. נשים שעברו כריתת רחם עשויות גם לעבור את גיל המעבר מוקדם יותר, גם אם יש להן שחלות בריאות, בגלל שהניתוח מפתיח את זרימת הדם לשחלות וגורם לאספקה נמוכה של הורמונים.
העישון פוגע בהן
אם חסרו לך סיבות להפסיק לעשן - הנה עוד אחת. עישון עשוי להאיץ את תחילת גיל המעבר ולהקדים אותו בבין שנה לשנתיים. אבל לא רק זה: מחקרים גם הראו שעישון פוגע בתפקוד הכללי של השחלה. אז למה לך לקחת את הסיכון?
הן משנות את הצורה שלהן לאורך השנים
לאורך השנים, השחלות משנות את צורתן וגדלות עד שהן מקבלות צורה של שקד בערך סביב ההתבגרות. בסופו של דבר הן מגיעות לגודל של כ-1.4 ס"מ. לקראת גיל המעבר, כשהשחלות מגיעות למיצוי תפקידן, הן מתחילו להתכווץ ומגיעות לגודל של פחות מסנטימטר.
כאשר אישה נולדת, השחלות שלה מכילות כבר את כל הבייציות שיהיו לה בחייה
עוברית נקבה יכולה לשאת עד 7 מיליון ביציות בזקיקי השחלות שלה. כך שלמעשה, אם אישה בהריון עם עוברית, היא למעשה נושאת גם את נכדיה העתידיים. רוב הבייציות הללו ימותו עוד לפני שהאישה תגיע לגיל הפריון, אליו מגיעות רוב הנשים עם כ-300,000 בייציות. אישה ממוצעת מאבדת כ-1000 בייציות בכל חודש כך שבסופו של דבר, רק כ-400 בייציות בוגרות עוברות הליך של ביוץ - יציאה מהשחלה, דרך החצוצרה ואל תוך הרחם.
גלולות למניעת היריון הן ה"חופשה" של השחלות
אמצעי מניעה הורמונאליים גורמים, למעשה, להפסקת הביוץ על ידי אספקת כל האסטרוגן ופרוגסטרון שהגוף צריך. כך שלמעשה, ההורמונים המלאכותיים עושים את עבודת האיזון ההורמונאלי עבור השחלות והן יכולות לצאת ל"חופשה".
מצבים כרוניים מסוימים משפיעים על השחלות
אחת הבעיות הנפוצות ביותר המשפיעות על השחלות הן ציסטות. אלה שקיות מלאות נוזל שיכולות להיווצר כאשר ביצית לא משתחררת כראוי מזקיק השחלה. למרבה המזל, ציסטות אלה ברוב המקרים נעלמות מעצמן. הן הופכות להיות בעייתיות רק אם הן גדלות או אם הן מרובות.
הפרעה נוספת שיכולה לפעמים להשפיע על השחלות היא אנדומטריוזיס. זה קורה כאשר רקמה דומה מתחילה לגדול איפשהו מחוץ לרחם וגורמת לתגובה דלקתית כרונית. זה יכול להשפיע גם על שלפוחית השתן, המעי, השחלות, או איברים אחרים. הסימפטומים עשויים להיות מינימליים, חמורים, או איפשהו בין לביןץ את הרקמה ניתן להסיר באמצעות ניתוח קטן במידת הצורך.
תסמונת שחלות פוליציסטיות (PCOS) היא עוד בעיה שכיחה למדי, והיא נגרמת על ידי חוסר איזון הורמונלי, אשר בתורו יוצר בעיות עבור השחלות. הביוץ לא עובד בצורה חלקה, הווסת יכולה להיות לא סדירה ועלולות להתפתח ציסטות. אמנם אין תרופה לשחלות פוליציסטיות, אבל אפשר להקל על הסימפטומים.
לציפורים יש רק אחד שחלה אחת מתפקדת
שלא כמו אבותיהם הדינוזאורים, לציפורים יש שחלה רק בצד שמאל. מדענים משערים כי ציפורים איבדו שחלה במהלך האבולוציה, משום שהיא סייעה להפחית ממשקלן ולהקל עליהן לעוף.
בעלי חיים מסויימים יכולים לשנות את מינם על ידי שינוי השחלות שלהם
כל דגי השושנון (נו.. נמו) נולדים זכרים אך יכולים לשנות את מינם בהתאם לצורך. הסיבה לכך היא שיש להם גם אשכים בשלים אבל גם שחלות לא מפותחות, אתן הם יכולים לפתחת בהתאם לצורך אם נקבת האלפא של הלהקה מתה.
גם דגי התוכינונים יכולים לשנות את מינם - בעיקר מנקבה לזכר. במהלך המעבר, השחלות מתמוססות והאשכים גדלים. באופן כללי, עבור מינים בהם זכרים גדולים שולטים בנקבות (בסגנון הרמון), משתלם להיות נקבה בהתחלה (ולהתרבות עם הזכר הדומיננטי) ולאחר מכן להפוך לזכר דומיננטי ולזכות בגישה לנקבות.