יש נשים שסובלות מכאבי מחזור קשים יותר מאחרות, אבל הכאב שחוותה מדי חודש קלי האק, קופירייטרית משיקאגו בת 32, היה בלתי סביר. "מאז שהייתי בת 15 המחזור שלי היה מגיע כמו כדור הריסה שמפצח בניינים. זה הלך והחמיר בשנות העשרים שלי – בערך פעם בחודשיים הייתי צריכה להפסיד יום עבודה בגלל מחלה", היא מספרת בטור אישי שפרסמה באתר האמריקאי goodhousekeeping.com. "באחת הפעמים הכי גרועות התעוררתי לפנות בוקר במיטה של החבר שלי, והגוף שלי הרגיש נפוח. הכאב של ההתכווצויות היה בלתי נסבל. התהפכתי מצד לצד וניסיתי למצוא תנוחה טובה, אבל שום דבר לא עזר.

"בשלב כלשהו הגעתי לחדר השירותים, במטרה לעשות מקלחת שתקל עליי קצת. התחלתי להרגיש גלי חום, הראיה שלי היטשטשה, נפלתי על הרצפה והתחלתי להקיא. בסוף התעלפתי על הרצפה של השירותים בגוף רועד. כשהתעוררתי, זחלתי למיטה, התקשרתי לעבודה להודיע שאני חולה וחיכיתי לגל הכאב הבא שיכה".

במחשבה לאחור אולי קשה להבין למה, אבל האק השלימה עם העובדה שיש לה כאבי מחזור בעצימות גבוהה – עד השנה. "17 שנה וחמישה רופאים מאוחר יותר, מצאתי סוף סוף גניקולוגית שהקשיבה לי", היא מספרת בהמשך הטור. "היא הייתה הראשונה שהסכימה שהכאב שלי נשמע קיצוני, והיא שלחה אותי לאולטרסאונד. שבוע אחרי זה קיבלתי את הבשורה בטלפון: בשחלה הימנית שלי מתארחת ציסטה דרמואידית, סוג של טרטומה. זה גידול נפוץ, אבל קריפי: אלה שרידים של תאים עובריים שיכולים להכיל תאים של שיער, שיניים, עצמות או שומן. המילה טרטומה באה מהמילה היוונית מפלצת. הייתי חייבת להסיר את המפלצת הקטנה שלי תוך כמה חודשים".

בחודשים הבאים, תוך כדי שהיא מחפשת מנתח, האק מספרת שהייתה משוכנעת שהיא עומדת למות. היא קבעה פגישות פרידה עם חברים ושלחה הודעות פרידה לכל אוהביה, אבל הסוף היה פחות דרמטי. "ספוילר: שרדתי את הניתוח", היא ממשיכה בסיפורה, אבל אני עדיין לא מבינה איך ציסטה בגודל של תפוז יכלה לגדול בתוכי בלי שאדע. אני פשוט שמחה שמצאתי רופאה שהקשיבה לי".

בהמשך הטקסט, מסבירה האק מדוע, בעצם, לקח לה כל כך הרבה נשים להכיר בעובדה שמשהו בגוף שלה כל כך לא בסדר. היא מאשימה את הרופאים אליהם הגיעה עם התלונה על הכאב, וכותבת על הקושי של נשים לקבל טיפול וייעוץ רפואי אוהד. "הרבה נשים מספרות על כאבים ולא נלקחות ברצינות על ידי רופאים. נאמר להן, באופן ישיר או עקיף, שהן לא מכירות את הגוף של עצמן, או שהכאב שהן חשות הוא יותר רגשי מאשר פיזי. נאמר להן שהן דרמטיות ומגזימות. אבל הנשים שאני מכירה מכירות את הגוף שלהן די טוב, ולרוב הן דווקא יבחרו שלא לספר על קושי שהן חוות, מחשש להיתפס כחלשות. אני חושבת שזה חשוב מאוד עבור נשים למצוא רופאים שיקשיבו ויאמינו להן. הקהילה הרפואית צריכה לעשות שינוי בפרספקטיבה כשמדובר בנשים ובבריאות האישה, ואנחנו צריכות להיות בהירות, עקביות וחזקות כשאנחנו עומדות על שלנו. זה מתיש ומתסכל להילחם כל הזמן על טובתך, אבל זה חשוב. הקפידי תמיד לשאול מהן האופציות שלך, אחרת המפלצת הקטנה שבתוכך רק תמשיך לגדול עד שתתפוצץ".