"אם מישהו טיפש מספיק כדי להציע לי מיליון דולר לסרט", אמרה פעם אליזבת טיילור, "אני לא טיפשה מספיק כדי לסרב". אין ספק שאגדת הקולנוע והסטייל שהלכה אתמול לעולמה בגיל 79, ידעה על מה היא מדברת. בתור מי שבילתה את מיטב שנותיה בביצה הטובענית של הוליווד, למדה טיילור מגיל צעיר כיצד לתמרן מצלמות, רכילאים ובעלים. בשונה מכוכבות גדולות בנות זמנה דוגמת ג'ודי גרלנד או מרילין מונרו, שתהילתן נגמרה באקורד סיום צורם, הצליחה טיילור לשמור על הילת הפרסום והסגנון המתוקתק שלה עד יומה האחרון.
מלבד הקלאסיקות הקולנועיות שהותירה אחריה, נזכור לה גם את הקארה השחור, האיפור הדרמטי, מותני הצרעה, מעילי הפרווה וכמובן את אוסף התכשיטים הידוע לשמצה. אחרי הכל, היא הייתה פאשן אייקון בעידן שבו עדיין לא ידעו מה פירוש המושג.
שמלות מחוך נסיכותיות וביקיני שלם וסקסי
טיילור נולדה בפברואר 1932 לזוג אמריקאי שהיגר ללונדון. אמא הייתה שחקנית תיאטרון שעזבה את הבמה לטובת חיי משפחה, אביה היה סוחר אמנות וצאצא למשפחת אצולה אנגלית. מלחמת העולם השנייה אילצה את הטיילורים לחזור לארה"ב כשליז הקטנה הייתה בת שבע. הופעתה הקולנועית הראשונה הגיעה שנתיים מאוחר יותר, בסרט של אולפני יוניברסל. בהמשך היא חתמה חוזה עם MGM ושיחקה בתפקיד הראשי בסרט "לאסי שובי הביתה". בנעוריה המשיכה להופיע בתפקידים קטנים ולא זכורים במיוחד, עד תחילת שנות ה-50, שבהן ביססה לעצמה טיילור מעמד של סטארית עם קבלות והתקבעה בתודעה כאידיאל יופי תקופתי.
על אף הרצינות והשאפתנות שהפגינה השחקנית הצעירה (תכונות שהוכרו בשלב מאוחר יותר בדמות שני פסלוני אוסקר), בתחילה היא בלטה יותר בזכות עיניה המהפנטות וגזרת שעון החול המפורסמת, ופחות בשל איכויות המשחק שלה. בסרט "מקום תחת השמש" (1951), זכורה במיוחד הופעתה בשמלת מחוך נסיכותית, פרי עיצובה של תופרת התלבושות האגדית אדית הד; ב"חתולה על גג פח לוהט" (1959) לבשה שמלה לבנה נדיבת מחשוף וחובקת חמוקיים בעיצובה של הלן רוז, שנחרטה גם היא כאימג' אופנתי, וכך קרה גם עם הביקיני השלם והסקסי שאיתו כיכבה ב"לפתע בקיץ שעבר".
באותן שנים הספיקה טיילור להינשא ולהתגרש משני בעלים, קונרד הילטון (קרוב-רחוק של פריס מיודעתינו) והשחקן מייקל וילדינג, ולאבד בעל נוסף בתאונה טרגית (המפיק מייק טוד). ואלה הם רק קומץ צנוע מתוך ארסנל גברים שנפלו ברשתה של היפהפייה, שעיניה הסגולות היו לסימן המסחרי שלה. ואכן, כשמסתכלים על תמונות של טיילור משנות ה-20 שלה, לבושה בשמלות סטרפלס ומצויידת ברעמת פחם מבריקה ועור פורצלן, מספר הצעות הנישואים שקיבלה נראה פתאום דבר של מה בכך. שלא לאמר, מתבקש.
הכניסה סקסיות ושיק לבגד הפשוט ביותר
טיילור הגיעה לשיאה לקראת סוף שנות ה-50. כולם הכירו והוקירו אותה, והיא החלה לקבל תפקידים מורכבים ומאתגרים יותר. את תדמית הנערה התמימה החליפה פאם פאטל בוגרת ומפוכחת מבט, מאופרת בדרמטיות, ונועזת מתמיד. בכתבת מחווה לסגנונה הייחודי של טיילור בלוס אנג'לס טיימס, היא הוגדרה כמי שהצליחה להכניס סקסיות ושיק לבגד הפשוט ביותר, כשעל תקן אקססוריז משחקים תווי פניה האציליים בלבד. תלבושת הפרוצה שלה בסרט "גלוריה" (1960) היא הוכחה ניצחת לטענה הזו: זאת הייתה בסך הכל כותנת לילה לבנה פשוטה, מהסוג שכל עקרת בית החזיקה בשנות ה-60, אך כשטיילור לבשה אותה, איש לא זכר שזו הייתה סתם כותנת.
שלוש שנים לאחר שקטפה את פסלון האוסקר הראשון שלה, הפכה טיילור לשחקנית הקולנוע הראשונה שקיבלה שכר של מיליון דולר לסרט על הופעתה ב"קליאופטרה". עד אז אף שחקן, לרבות גברים, לא קיבל משכורת בסדר גודל כזה. מלבד ביסוס פיסת הטריוויה הפמיניסטית הזו, הסרט ראוי לציון בעיקר בזכות התלבושת המצרית הבלתי נשכחת בעיצובה של איירין שרף: שמלת מחוך מוזהבת רקומה בעבודת יד, בשילוב כתר זהב מפואר משובץ אבנים יקרות. טיילור כל כך אהבה את הסגנון, שהיא הזמינה משרף את שמלות החתונה החמישית שלה (לאחר שהתגרשה מהשחקן אדי פישר ונישאה לריצ'רד ברטון). היא אף סיפרה באחד הראיונות שבעקבות הסרט, איפור עיניים כבד וכובעים גדולים הפכו לדבר נגיש מתמיד עבורה.
קליאופטרה כנראה גם סימן את תחילתה של אובססיית התכשיטים של טיילור. במשך השנים היא רכשה וקיבלה מבעליה הרבים מספר מכובד של יהלומים, חלקם בשווי של למעלה מ-60 קרט. האוסף המדובר תועד בספר פרי עטה, "הרומן שלי עם תכשיטים", שיצא ב-2002. באותה תקופה השיקה גם שלושה בשמים על שמה, והיתה לחלוצת טרנד הבושם-ע"ש-סלב.
"מתלבשת כדי לרצות את עצמי, את הגבר שלי ואת המסך"
לקראת סוף הסיקסטיז החלה טיילור להתרחק מגישת ה- Less is more שאיפיינה את נעוריה, ולדלג לעולם שכולו הדפסים מנומרים, פרוות ובלינג-בלינג. המהפך לא קרה בין לילה, אך בשנות ה-70 כבר הפכו כובעי הענק והמחרוזות הבומבטיות לחלק בלתי נפרד מהופעתה (ממד שרק הוסיף לתיעוד האובססיבי של חייה השערורייתים).
למען הסדר הטוב, יש לציין כי טיילור מעולם לא הייתה פרחה פר אקסלנס; מאז ומעולם היה לה כישרון טבעי לשלב פריטים קלאסיים, כמו חליפת חצאית או שמלה בגזרת A, עם פריט ראוותני שמצליח לסובב את כל הראשים בחדר. כשנשאלה האם היא רואה בעצמה אייקון אופנה, השיבה כי אייקונות אופנה הם הגאונים שזכתה לעבוד איתם (ולנטינו, ורסצ'ה ורוז הד, בין היתר), אבל היא עצמה מתלבשת כדי לרצות רק "את עצמי, את הגברים בחיי ואת המסך".
טיילור מעולם לא היתה דקיקה, אך הטבע חנן אותה בפרופרציות ותווי פנים מובחנים שתמיד הקנו לה יתרון על פני יפיפיות הוליוודיות אחרות. גם כאשר קימוריה היו מושלמים עד כדי אבסורד, וגם כשהגיל החל לתת את אותותיו – תמיד הקפידה לצאת מהבית בשפתיים אדומות, מניקור למופת ותלבושת ייחודית. על אהבתה לתכשיטים לא ויתרה אפילו כשנאלצה לפקוד אירועים על כיסא גלגלים. אתמול, בגיל 79, הלכה לעולמה האישה שהגדירה את את המושג "הוליווד גלאם", ואולי אף לקחה את סוד הזה לקברה.