כששואלים כוכבת מפורסמת אם היא הייתה מוכנה להצטלם בעירום?, התשובה הכי שכיחה וקלישאתית היא "אני מוכנה לעשות עירום אמנותי". אם נשפוט על פי מה שקורה בשנה האחרונה על שערי המגזינים ובהפקות האופנה, ניכר כי האמנות ממש השתלטה על עולם הכרומו. אין כוכבת שמכבדת את עצמה שלא נתפסת מצטלמת עם כמה שפחות בגדים בפוזות אולטרא סקסיות-עלק-אמנותיות, הכל לשם המטרה הנעלה של לקדם את הסרט-דיסק-סיבוב הופעות-וואטאבר שלך, כשהמו"לים של המגזינים מנפחים מכירות על חשבון ישבנך החשוף.
אבל עכשיו מתברר שלא מדובר בבחירה מתוך עמדה של כוח והעצמה, במובן "אני שלמה עם עצמי ויכולה להרשות לעצמי להסתובב עם הציצים בחוץ". מתברר שהסיבה לחשיפה היא הוראה מטעם פרנסי המגזינים, שמודיעים חד משמעית - תתפשטי, תקבלי שער. כן בנות, סקס עדיין מוכר.
המכירות בירידה, כך גם הבגדים
רק החודש חשפה לינדזי לוהן את נשמתה ואת גופה במגזין הגברים "מקסים". ליידי גאגא התערטלה כליל על השער של "וניטי פייר" ואילו קייטי פרי צולמה טופלס למגזין ה"רולינג סטון". בעוד שבמקסים מדובר בשער שמתכתב היטב עם התכנים המיניים שבתוכו, הרי שבמגזינים האחרים, המעבירים אופנה עילית ורוק להמונים, עירום הוא לא בדיוק האג'נדה הקיומית.
השאלה היא למה ומדוע וניטי פייר וחבריו המכובדים למקצוע חצו את הגשר והתאימו את האג'נדה שלהם דווקא לעיתון סקסיסטי שבו עירום הוא הלחם והחמאה? התשובה היא לא מסובכת כמו הסיטואציה: מכירות המגזינים ירדו השנה ב-6 אחוזים מהשנה שחלפה. המחצית הראשונה של 2010 ספגה עוד ירידה רצינית במספרים. בחישוב מתמטי טהור: כשהמכירות בצניחה, כך גם החזייה.
"המגזינים נאבקים לשרוד. הם נואשים" אמר סטיל הול, עורך בלוג המדיה Adrants.com. "סקס מוכר ותמיד מכר. האם זה מה שיצליח להציל את המגזינים, אין לדעת".
לא חייבים להסכים עם התוצאה להבין את כוונת המגזינים - הם רוצים להרוויח, והם משתמשים בכל האמצעים שברשותם. אבל השאלה החשובה יותר היא מדוע הכוכבות שמוכרות את המגזינים האלה מוכנות פעם אחר פעם להתפשט לפי דרישת העורך? האם זה לא הזמן שהן יפתחו אחריות ומודעות עצמית ויתנגדו לצילומים שלא בהכרח עושים להן נעים?
"עירום הוא פיתרון זמני"
"הרעיון של הסקס תמיד היה שם ומגזינים תמיד ניסו ומנסים לדרוש מהכוכבניות הצעירות להראות קצת עור על השער", אומרת כתבת AP בנושא תרבות, נטלי רוטמן. "היכן נמצאות הנשים שמבינות שהן יותר מציצי שלוף ושהקול שלן או האיכויות שלהן מספיקות למכור שער גם בלי להיפרד מהתחתונים?".
הול מבקש להרגיע. לטענתו ואם פעם היה זה הווידאו שהרג את כוכבי הרדיו, הרי שאנחנו נמצאים בעידן שבו העולם הדיגיטלי מאיים לחסל מהר ובאכזריות את תעשיית הפרינט. "עירום הוא פיתרון זמני ואין בו משמעות עיתונאית עמוקה. זהו רק חלון הראווה", אומר הול. "המגזינים אינם מתים. הדבר שגוסס ודורש החייאה הם עמודי הכרומו". לאן זה יוביל אותנו מכאן? לא ברור.