סטיוארט וייצמן, 67, מהדמויות החזקות בתעשיית האופנה העולמית, מייצר יותר מ-3 מיליון זוגות נעליים בשנה. הנעליים הנחשקות בעיצובו מיוצרות בספרד ב-15 מפעלים שונים שבבעלותו, ונמכרות ב-45 מדינות. הוא ממוצב כמותג אופנה פרימיום, שמתאפיין בעיקר בנעלי סטילטו מתוכשטות. על אף היותו יהודי, הנציגות שלו בארץ מסתכמת בייבוא לחנות אחת בלבד (משיק, במרכז שוסטר ברמת-אביב). מחירי הנעליים נעים בין 1,890 ל-4,980 שקל. לרגל השקת קולקציית קיץ 2009 של וייצמן, ניאות המעצב, סרבן ראיונות בדרך-כלל, להעניק ל"גלובס" ראיון בלעדי.
מה יש בנעליים שגורם לנשים ולגברים לצאת מאיפוס?
וייצמן: "כולם מנסים לפצח את סוד הפטיש שמסתתר מאחורי הנעליים. אני חושב שהכל מתחיל ונגמר בסיפור אגדה אחד - 'סינדרלה'. זאת האגדה הראשונה שבנות קוראות, זאת הדמות הראשונה שהן חולמות עליה בלילה, שהן מפנטזות עליה, והכל סובב סביב אותה נעל קסומה שהופכת אותך ממשרתת לנסיכה, שמגשימה לך את החלום".
אז זאת הסיבה שבחרת לעצב נעליים, ולא בגדים, רהיטים או כל דבר אחר?
"הסיבה שבחרתי בתחום ההנעלה היא אבא שלי, סימור וייצמן, שהיה מעצב נעליים ידוע. למותג שלו קראו 'מר סימור'. אני הייתי אמור לפתח קריירה מפוארת בוול סטריט, בעולם שכולו פיננסים. לא חשבתי לרגע ללכת בעקבותיו של אבי ולהיכנס לתחום ההנעלה".
חולם על מרילין
אז מה השתבש בדרך וגרם לוייצמן למצוא את עצמו מתעסק עם עקבים ואימומים? וייצמן מגלה: "תמיד אהבתי לשרטט ולצייר, זה היה סוג של תחביב שלי, וכשמלאו לי 20, אחת הנעליים שציירתי הפכה ללהיט והדגם פשוט נחטף, ובאותו יום אבי אמר לי - 'תשכח מוול סטריט ותתחיל לשנן את השדרה השביעית - וכך היה. כשאבי נפטר, בשנת 65', הקמתי את מותג ההנעלה שלי, והשאר היסטוריה".
מה מקורות ההשראה שלך?
"אני מושפע מכל מה שמסביבי. הכל נוגע בי. זו הפרשנות האישית שלי לדברים ולחוויות שקרו לי בעבר או בהווה. דברים שראיתי על מדרכות ניו-יורק, דברים שראיתי באזור הספרדי של העיר שאני מאוד אוהב, סרט ישן, העונות בטבע שמתחלפות לי מול העיניים. הכל. אני מאוד חשוף".
איזה סרט השפיע עליך במיוחד?
"(מחייך) 'הקוסם מארץ עוץ'. הנעליים הקסומות של דורותי הקסימו אותי כבר מהצפייה הראשונה. יש בהן ניצוץ קסום ומכושף ומופלא. זה תפס אותי כל-כך חזק, שלא יכולתי להפסיק לראות את הסרט הזה שוב ושוב ושוב. בשבילי נעליים הן סוג של קסם".
איזו עיר בעולם הכי אהובה עליך? איזה מקום מרגש אותך במיוחד?
הבית שלי, באופן חד-משמעי. אני מאוד מאמין במשפט שאומר שהבית הוא המקום שבו הלב שלך נמצא".
מי האישה הכי יפה בעולם לדעתך?
"מרילין מונרו. היא מייצגת עבורי חלום בלתי אפשרי. כולנו חולמים, אחרי הכל".
"זה קורה מעצמו, כי אני עושה את מה שאני אוהב. זה בא לי בקלות ובטבעיות. זה פשוט זורם ממני החוצה, בלי מאמץ. אני לא עובד כי אני חייב. אני לא עובד בשביל להתפרנס, אני פשוט עושה את מה שהכי בא לי לעשות".
איזה טרנדים ומגמות ישתלטו עלינו בשנה הקרובה?
"נפגוש הרבה נעליים עם אמירה חזקה, עם נוכחות. הרבה טקסטורות גדולות, קומבינציות ושילובים של חומרים מעניינים. נראה הרבה סאטן ועור, עקבים מפוסלים ונעליים מתוכשטות".
יש טרנד מסוים שלעולם לא תיכנע לו?
"עקבים של שישה אינץ'. הם כל-כך גבוהים, שהם מוציאים שם רע לנעליים וגורמים לגב שבור אצל כל הנשים באופן גורף".
"אם נעל לא נוחה, היא פשוט תישאר בקופסה ואף אחד לא ינעל אותה. היא יכולה להיות מאוד יפה אבל איש לא יראה אותה. אבל שני הפרמטרים הללו לא חייבים בהכרח לבוא אחד על חשבון השני. אנחנו דוגלים בעיצוב מרהיב ונוצץ בשילוב עם נוחות ופרופורציות נכונות".
עיצוב לאנג'לינה ג'ולי
איזה מעצב נעליים אתה הכי מעריך בענף? מי מבין מתחריך הוא מתחרה ראוי?
"אף פעם לא חשבתי על כך לעומק. אני לא אוהב להסתכל על אחרים, אני מעדיף לבחון את עצמי. אם את מתעקשת, אז רולנד ג'ורדן עושה עבודה נפלאה לצ'רלס ג'ורדן, והשני, בסדר אקראי, הוא מנולו בלאניק בגלל המחויבות והכישרון שלו. יש לו מעוף יוצא דופן, הוא מתחבר לנשים ממקום שמאוד מעניין אותי".
אמנם האוסקר מאחורינו, אבל כמעצב הנעליים האהוב בקרב הכוכבות ההוליוודיות, שתף אותנו בחוויות מהשטיח האדום.
"השנה עיצבתי לביונסה את הנעליים שהיא נעלה בטקס. בחרנו ללכת על עיצוב של נעלי ריקוד אדומות עם עקבים גבוהים ונוחים, שמתאימים לקטע שהיא עשתה על הבמה. בהקשר של האוסקר יצא לי לעצב דגמים שהם 'וואן פיס' לקייט ווינסלט, לקים בסינג'ר, לסנדרה בולוק ולאנג'לינה ג'ולי".
מה החלום שלך?
"להמשיך ולעצב נעליים מדהימות. לא להפסיק לעולם".
מה לגבי נעלי גברים או ילדים?
"בסתיו האחרון השקתי לראשונה קו נעליים לילדים, בעקבות הרבה בקשות מהלקוחות שלי שרצו שהבנות או הנכדות שלהן ינעלו נעליים כמו שלהן. לגבי הגברים, זה פשוט לא מעניין אותי. הייחוד של הנעליים שאני מעצב הוא באבנים, בתיכשוט, בחומרים, בעקבים - כל האלמנטים האלה לא יכולים להתקיים בנעלי גברים".
