יש דברים שרק במרחק של זמן, את לומדת להעריך, להוקיר ולא פעם גם להבין . את גודל האסון. זה קורה לנו הרבה פעמים עם ההורים שלנו, רומנים מטופשים שניהלנו ואיך לא, טעויות אופנה שניבטות אלינו, במרחק כמה שנים באיזו תמונה. לכל אחת מאיתנו יש את השלב הזה של גיל ההתבגרות, שדווקא אז, בגיל הכה כעור בבסיסו, בחרנו להתעלל בעצמנו עוד קצת ולהפוך לקורבנות אופנה. הבעיה היא שלפעמים המודעות שלנו לא בהכרח בפיין טיונינג גם בגילאי 20. לכן, כדי שלא תביטי על עצמך בעוד 20 שנים ותאמרי: "איזה מטומטמת הייתי", שלפנו כמה טרנדים שמוטב שתיפרדי מהם לאלתר.כי אחות, זה לא הולך לעשות לך נחת להביט בתמונות האלה.
התוספת שלא תופסת: תוספות שיער
אין לנו בעיה עם עזרים מלאכותיים. במרבית הפעמים, הם רק עושים טוב. מצד שני, כשבחורה קצוצת שיער מגיעה ביום בהיר אחד עם רעמת שיער מפוארת על פדחתה, אין דבר מביך מזה. ועוד בגזרת תוספות השיער: כשהן לא מבוצעות נכון, הן נראות רע מאוד, לא טבעיות ובעיקר מכוערות. ובינינו, הסיבה היחידה להיעזר בתוספות אלו היא רק כששיערך דליל וקרחות מבאסות מתגלות על הקרקפת. כל סיבה אחרת היא פשוט מיותרת.
שיק של הומלסית: שכבות ואובר סייז
מראה שתופס חזק בחורף. שכבות, שכבות ועוד קצת שכבות. אם אפשר גם כמה שיותר רחב, גדול ולא מחמיא בעליל. הנציגות הרשמיות של הטרנד הכה חסר בית הזה הן סיינה מילר והתאומות אולסן שנוהגות להסתובב בתלבושות שיכולות להכיל עוד תאומה אחת שם בפנים – ועם זאת, לרגעים זה אף נראה קול להחריד. עם זאת, מספיק לחזור לתמונות אלה דקה לאחר מכן ולהבין שאפילו הומלסים לא מתלבשים ככה. מה שכן, זה נראה יופי כשאת מעלה כמה קילוגרמים מיותרים בחורף.
במגפיים, מתים מחום מהר: uggs
מגפי uggs הם המצאה גאונית. אם את גרה בקוטב הצפוני. יש להם מטרה ברורה: לחמם את כפות רגלינו ולשמור אותן יבשות ונעימות בקור המקפיא. בגדול, אנחנו בעד המגפיים שגם יכולות להיראות סופר מגניבות מעל ג'ינס ומתחת למעיל. מצד שני, הדבר נהפך למגוחך כשמתחילים להתהלך בהם בכל עונה ולכל מקום: עם חצאית קצרה, שמלה חמודה או סתם טישירט. מי שממש מחוברת לאגס שלה היא פמלה אנדרסון שיכולה לטבוע בתוכם כשהיא לובשת ביקיני. זה נראה מגוחך, וחמור יותר – מסריח אש בקיץ. והנה עוד רמז לבעייתיות של הנעליים: זה לא מקרי שהן מזכירות את המילה "אגלי" (מכוער בלעז).
כעבור 30 שנה: אייטיז במילניום
לא סתם אופנת האייטיז נקראת כך. הסיבה: היא התרחשה בשנות השמונים. ברור לנו שאופנה תמיד חוזרת. אבל אנחנו מסרבות לקבל את העובדה שהיא משחזרת את עצמה אחד לאחד. עם כל הכבוד, את האייטיז יש להשאיר בין 1980 ל-1990. אין שום סיבה הגיונית, ריאלית ואופנתית שבכניסה לשנת 2010, עדיין נתהלך עם פאייטים, חותלות, חולצות א-סימטריות, כריות בכתפיים ואיפור מחריד של פעם. שום סיבה.
ללכת בין החורים: קרוקס
אם את שפית, אחות בבית חולים או מנתחת מוח – זה עובר. אם את כל דבר אחר, אנא ממך – וותרי על הנעל המחוררת שאולי נותנת לרגלך לנשום, אך מצליחה באורח פלא להסריח כהוגן. כשהן לא נתקעות במדרגות הנעות, הן בעיקר מכוערות. וככל שהוסיפו להן עוד צבעים, הן רק הפכו ליותר ויותר בלתי נסבלות. אם את ממש מתעקשת לשמר את הקרוקס שלך, יש לך שתי אופציות אופנתיות: לנעול אותן במעבר שבין השירותים לחדר שינה, או ללכת על העיצובים החדשים שלא מזכירים בעליל את הדגם הראשוני. ומה שלא תעשי, אל תתקעי את הסיכות המגוחכות דרך החורים.
אין יותר נמוך מזה: סקיני
ג'ינס נמוך. מה לא נאמר עליו? הוא חושף חוטיני, או גרוע יותר – חריצים. הוא לא מחמיא, מוציא צמיגים, גם מהרזות ביותר, מרחיב אגנים. ועם זאת, מדפי הג'ינסים בחנויות עמוסים בג'ינסים אולטרה נמוכים. למי זה טוב? ובכן, באמת שלאף אחת.
כתומה וזוהרת: שיזוף מוגזם
לא משנה כמה יגידו לנו שלבן זה יפה, כשמגיע הקיץ כולנו רוצות קצת צבע. שיזוף הוא מוערך ואם הוא מתבצע חכם, מה טוב. עם זאת, יש דבר כזה יותר מדי. איך הוא נראה? ובכן, כתום. נשים מקריבות את בריאותן תחת קרני השמש, מבזבזות הון על שיזוף בהתזה והכל כדי להיראות בסוף כמו פרסומת לקינלי. זה לא טבעי, זה לא יפה וזה בעיקר הולך להפוך את הפנים שלך למגילת קלף עתיקה במיוחד.