"האופנה עשתה יותר נזקים ממהפכות" אמר ויקטור הוגו, ולמרות שהבחור מת כבר יותר מ-100 שנה, נדמה שהוא בדיוק חזר מביקור בדיזינגוף. אז נכון, אי אפשר לקחת מהישראליות את האומץ, הצבעוניות והנדיבות שהן מפגינות בסניפי זארה, אבל בואו נהיה כנות: אף מאיתנו לא תסכים לוותר על הסקיני שלה, על אפו ועל חמתו של הטוסיק הים תיכוני. למה, בעצם? איך ייתכן שנשים משכילות, מטופחות ומעודכנות במיטב הטרנדים המערביים מתעקשות להידחס למלבושים שעושים להן רוגעלך מהמותניים ונקניקיות לוסי מהחזה? מדוע אם עברייה לא מסוגלת להרפות מהסטרפלס של ביתה המתבגרת? ומתי לכל הרוחות יקימו קבוצת תמיכה לנפגעות פלטפורמה? כדי לרדת לשורש הבעיה, הזעקנו את מיטב המומחים וישבנו לעשות חשבון נפש. חזרנו עם רשימת הטרנדים המאוסים ביותר במלתחה שלך, של אמא שלך, ושל בת-אחותך. ושלא תגידי שלא אמרנו לך.
רק אני והצינור שלי: מכנסי סקיני
איפשהו בשלהי קיץ 2006 הסתננו גמדים קטנים לישראל והחליפו את כל הג'ינסים בחנויות לצינורות בד. אמרו לנו שקוראים לזה "סקיני", אז חשבנו שזה מין מכשיר חדשני להצרת ירכיים ורכשנו שלושה זוגות. הבעיה הייתה שברגע שהצלחנו להידחס לתוכם, הבנו שמכאן כבר אין דרך יציאה (שלא לדבר על לנסות להתיישב). האם זאת הסיבה שבגללה אלפי ישראליות, ללא הבדלי דת, מידה או גיל, תקועות עד עצם היום הזה בתוך הסקיני המאוס?
"אני יכולה להבין את הקושי של הישראליות לוותר על הסקיני" אומרת הסטייליסטית ליאת אשורי, "אבל אין מה לעשות: בשביל ללבוש סקיני צריך להיות סקיני". כדי להוכיח את האקסיומה של אשורי, מספיק לרדת לקנות חלב במכולת. הרחובות מלאים בעדויות שהסקיני לא עושה חסד עם הגזרה הממוצעת: הוא מדגיש קרסוליים עבים, מבליט ישבן רחב וכמעט תמיד עושה למותניים שלך מה שקווין פדרליין עשה לקריירה של בריטני. מצד שני, התמכרות זו התמכרות. אז מה עושים?
"לא חייבים לוותר על צמוד, יש אלטרנטיבה", מרגיעה אשורי, "אפשר להיראות טוב גם בגזרת 'סלים', שהיא צינורית אבל לא נצמדת לרגל עד העקב אלא ממשיכה את הקו של הירך". סלים דווקא נשמע טוב. רזה כזה, בריא, לייט. יאללה, לקחנו.
תור הזהב של החריץ: גזרה נמוכה ומחשופים עד הפופיק
בשנים האחרונות שוקלים אינסטלטורים רבים הסבה מקצועית. לא בגלל שנמאס להם להציל עלמות במצוקת צנרת, אלא פשוט מפני שאותן עלמות גנבו להם את סימן ההיכר: חריץ התחת המבצבץ. האשם נעוץ כמובן בצניחתה הדרסטית של גזרת המכנסיים. עם התקרבות הג'ינס למפשעה, השכיל חריץ-התחת הנשי להבין ששעתו הגדולה הגיעה, והחליט לחגוג את המאורע בחוטיני מגונדר. ראו נערות ישראל כי טוב והחליטו לתת גם לפופיק לנשום קצת אוויר צח. ואם הפופיק כבר בחוץ, לציצי לא מגיע? כך הפכנו ממדינת טרנדים חולפים לגן עדן נצחי לחריצים וטפחיים.
"אני לא סובלת שרואים את התחת והתחתונים", מסרבת להשלים עם המכה הסטייליסטית דנה ירון. היא מצהירה וממליצה לנו לארוז את הבודילישס במכנסיים גבוהים יותר. "גזרה גבוהה היא יותר נשית, מדגישה את המותניים ואוספת את הבטן". באותה הזדמנות היא גם מפנה את תשומת ליבנו גם לחזייה הצבעונית שמבצבצת לנו מבעד לגופייה הלבנה. ביג נו-נו.
"זה לא שלבחורות בארץ אין מושג באופנה", אומרת ירון, "הן מסוגלות לקנות פריטים מאוד יפים, אבל פשוט לא נותנות תשומת לב למראה הכולל". במילים אחרות, זה שקנית ג'ינס נמוך ואופנתי לא פותר אותך מלצוות אותו לחולצה שתחפה על החוטיני המבצבץ, ואם כבר חשפת את החריץ המפורסם – אנא הצניעי את "המרפסת" המפוארת שלך. ובחייאת, תשאירי איזה מילימטר או שניים לדמיון.
בדרך לפיגוע דריסה: נעלי פלטפורמה
"פלטפורמה זה דבר נורא", חורצת ירון בלי רחמים. וגם אשורי לא חוסכת מחמאות: "זה פשוט מזעזע! וולגארי, מגושם וממש לא סקסי". משום מה, דעתן המלומדת של מומחיות הסטייל מעניינת את הישראליות בערך כמו פסטיבל הכליזמרים. תנו להן להדס על גושי-עקב בני עשרה סנטימטרים והן תוותרנה אפילו על הקרוקס. למעשה, משבר הפלטפורמה בארץ הוא כה חמור, עד כי ההבדל בין הפלטפורמה הקלאסית (סוליה המוגבהת בשני מקומות – העקב וכריות כף הרגל) לבין "הפלטפורמה הישראלית" (נעל טרקטורונית עם סוליה בעובי של סטייק) – היטשטש לחלוטין. בשבילנו, נעל יכולה לקרוא לעצמה פלטפורמה רק אם היא נראית כמו סמיטריילר מוקטן.
לדעתה של ירון, הפופולריות של הפלטפורמות הכעורות נעוצה בשתי סיבות: "זה נוח יותר מעקב סטילטו, וכולן רוצות עוד כמה סנטימטרים לגובה". כך או כך, היא לא מוכנה לעבור על זה בשתיקה: "בנות, הגיע הזמן להחליט: או שטוח, או עקבים – אין אמצע". אז קדימה, תגידי יפה שלום ל-12 הסנטימטרים המזויפים שלך.
שחור זה השחור החדש: שחור בכל חור
נפתח בסקופ שודאי יפיל לך את הלסת לבלטות: בניגוד לדעה הרווחת, שחור לא הולך עם הכל. אמנם הוא מחמיא, מרזה ומאריך צללית, אבל ברגע שמשלבים אותו עם הצבע הלא נכון – הלך כל הצ'ארם והפאסון. למשל, ג'ינג'ית לבושה בחולצה אדומה במיוחד (שילוב בעייתי שלעצמו), רק מחריפה את הדרמה כשהיא מוסיפה לחגיגה מכנסיים שחורים. "אלו שני צבעים דומיננטיים מדי" קובעת ירון, "אם כבר יוצרים קונטרסט, כדי לבחור דווקא בצבעים בהירים יותר כמו לבן, שמנת ואפילו אפור בהיר".
ליאת אשורי מסכימה, ועל הדרך מנפצת עוד מיתוס: "שחור לא בהכרח מחמיא לכולן. לצבע יש משמעות, זה משפיע על הבעת הפנים, על האטיטיוד. יש בחורות ששחור מבגר אותן או הופך אותן קודרות, ועדיין, משום מה, כשישראליות רוצות 'להתלבש', זה תמיד נגמר בשחור". כאלטרנטיבה היא מציעה ללכת על טונים של שחור, כמו כחול כהה או אפור בגוונים שונים. רשמנו לעצמנו.
זה קקי במכנסייך או שאת נורא אופנתית?: מכנסי חיתול
פסססט, יש לנו סוד: כרסום נמרץ של חסה יקטין לך את התחת. מכנסי חיתול – ממש לא. זה אולי אוורירי ונוח, אפילו אופנתי מסיבה שנשגבת מבינתנו, אבל תודי שאם לפני שנתיים היו מספרים לך שאת הולכת להתאהב בזוג מכנסיים שנראים כאילו חרבנת בהם, היית מזעזעת עד עמקי נשמתך. ובכן, הבלתי ייאמן קרה. אם גם במכנסייך קו המפשעה נושק לברך, סימן שאת אחת משלנו: קורבן אופנה בדמות תינוקת מגודלת. הצילו.
ליאת אשורי מאמינה שהסיבה המקורית שבגינה הכנסנו לארון את הזוועה הזאת היא המחשבה המוטעית שמכנסי חיתול מטשטשים ישבן. "תרדי מזה – אם לך טוסיק גדול, יידעו שיש לך טוסיק גדול גם במכנסי חיתול. למעשה, הם רק יבליטו אותו". וכדי לנער אותנו אחת ולתמיד מקדחת החיתולים היא יוצאת בהודעה דרמטית: "גברים ממש לא אוהבים את זה".
מי לא מכירה את הסיטואציה הבאה: את מתיישבת לך בתום לב על ספסל, ספה או כיסא אקראי כשפתאום מתקיפים אותך במכל עבר מרבצי שומן סוררים. הבטן שנראתה כה ידידותית בעמידה הופכת לפתע לכרס בירה, המותניים שבלטו קלות מבעד לחולצה נשפכים עכשיו לכל עבר ולפני שהספקת לשים לב הפכת מכוסית לוהטת לרפרפת רוטטת. הסיבה? לייקרה. אותו בד מפוקפק שגורם לחולצות שלך להתכווץ בשתי מידות אחרי כביסה אבל את לא מוכנה לוותר עליו כי הוא גמיש ומשתחל היטב על הגוף, ואת תחת הרושם שהוא הופך אותך לכוסית.
"אנשים שכחו שלייקרה זה סוג של בד, הם חושבים שזה בגד, כי את רוב החולצות עושים היום מ-100 לייקרה", מבכה אשורי. "בגלל שזה כל כך צמוד, אי אפשר להתחמק – זה מדגיש כל פגם ופגם. הרבה יותר נכון ללבוש טריקו שיש בה גם סיבי כותנה".
דנה ירון, בחורה רזה לכל הדעות, מודה שלעולם אינה קונה טי-שירט במידה סמול. "אני תמיד קונה מדיום ולארג' בחולצות, זה הרבה יותר נכון ללכת לוס, משוחרר. אני לא מבינה למה לישראליות יש נטייה להקטין במידה".
ובעודך מיישמת את השיעור ומסלקת מהארון כל חולצה שמתחזה לבגד-גוף, כדי שתיפטרי גם מהטייץ. רטרו זה סבבה, אבל יש זיכרונות שעדיף לקבור עמוק עמוק באייטיז.
בת 16 הייתי: נשים מבוגרות שמתלבשות כמו ילדות
אם הייתן צופות אדוקות של ה"אח הגדול", ודאי הבחנתן במלבושיה של ורד בובליל, אשתו של, שככל הנראה הגיעה לבקר את בעלה בווילה אחרי פשיטה יסודית על הארון של בתה עינב. אם מעולם לא צפיתן באח הגדול (כי כנראה נחטפתן ע"י חייזרים או עברתן להתגורר במנזר), נספר לכן שהמראה היה קשה לעיכול: אישה נאת גזרה, רהוטה ומטופחת חנוטה בג'ינס הדוק, ומשהו שנראה כמו וסט אבל עושה קולות של חתול לשעבר. כאילו לא די בזה, בחלק האחורי של הוסט התגלה טוויסט ויקטוריאני: מעין מחוך פרנזים שחבק את מותניה של הבובלילית האם כאילו חמצן הוא בכלל לא אופציה. על שילוב הטרנדים המצער הזה היינו אולי סולחות לעינב, שמפאת גילה הצעיר עדיין לא יודעת להבדיל בין טוב לרע, אבל לאישה בשלה שכבר חוותה כמה אסונות אופנתיים בחייה– הפשע הזה לא עובר בשתיקה.
מדוע נשים בוגרות ומיושבות בדעתן לעולם תתעקשנה להישאר במיני? למה כל סקיני חדש שקונה הילדונת עובר נסיעת מבחן אצל אמה? הסטייליסטיות שלנו דווקא מאמינות שעם הגזרה הנכונה הגיל הוא סתם מספר. לדעתן הטריק הוא לשמור על איזון – מותר לאמץ טרנד של צעירות כל עוד שומרים על הגבול הדק שבין סקסי לפתטי. דנה ירון, מצידה, חושבת שהבעיה האמיתית היא שכבר מזמן איבדנו את הגבול בין ילדה לאישה. "את מוכנה להסביר לי למה להכניס ילדה בת 3 לסקיני או לנעלי עקב?", היא מזדעזעת. שאלה טובה. אבל זה כבר סיפור שיסופר בפעם אחרת.
ואחרי כל זה, רוצה לדעת מה הכי מתאים למבנה גוף שלך. כנסי לסדנת הסטיילינג של ליאת אשורי