הספקת להתאושש, איך את מרגישה?
"וואו, פשוט וואו. שחרור והקלה. את מה שעברתי שם בפנים עוד לא הצלחתי לעכל, אני מאמינה שיקח לי עוד קצת זמן, אבל אני כן קולטת מה קורה סביבי ואני פשוט מנסה להנות מהרגע".
"בעיקר הרגשתי אבודה, לא מצאתי את עצמי, לא ידעתי מה לעשות עם החיים שלי. רציתי להתמודד עם הרבה דברים ואני חושבת שהצלחתי לעשות את זה שם. ידעתי שזה מה שיקרה, כי בבית אין לך הסחות דעת, את רק עם המחשבות שלך והאנשים שסביבך. את גם כל הזמן משווה בין מה שקורה למישהו אחד לבין מה שקורה לך. הייתי אמורה להיכנס בתחילת העונה, אבל זה לא הסתדר. יכול להיות שזה לטובה. דווקא בגלל שנכנסתי בחלק השני ידעתי שהסיכוי להגיע לגמר הוא נמוך יותר ולכן לא כל כך התאכזבתי כשיצאתי. שמחתי מאוד לצאת כי ציפיתי לזה כבר. הבנתי שפחות מכירים אותי משאר הדיירים, מן הסתם. באתי בשביל החוויה. אסטרטגיות לא עניינו אותי ולא היו חלק מהתהליך שלי. אני אשקר אם אגיד שלא רציתי להיות בגמר, אבל זה לא היה הדבר המרכזי".
איך זה לראות את הדיירים בטלויזיה ואז פתאום להיות חלק מהם?
"קרה לי שם משהו מוזר. מהר מאוד שכחתי שראיתי אותם בחוץ. פתאום התרכזתי באבי לוי שמדבר איתי ולא באבי לוי דרך המסך. בטלויזיה את יכולה לראות מישהו מדבר עם מישהו אחר ואת יכולה להגיד איזה חמוד, אבל כשאת מדברת איתו פתאום, אישית, את רואה את הניצוץ בעיניים, את האישיות. את מבינה את הקסם. שמחתי לגלות שיש אנשים באמת מדהימים. לכולם התחברתי.
"מצאתי נושא משותף עם כל אחד שם. ככה אני גם בחיים האישיים שלי. הרבה יחשבו שזה משחק, אבל זה ממש לא היה חלק מזה. אני חושבת שיש לי הרבה צדדים. הרבה נושאי שיחה משותפים, עם כל אחד מהבית. כמובן שהיו כאלו שהתחברתי אליהם יותר וכאלו שפחות, אבל בסופו של דבר אני חברותית. אם אני לא מסתדרת עם מישהו, אז אני לא מתקשרת איתו בכלל. כמו שקרה לי עם אור לדוגמא. השתדלתי לא לפגוע בה או שתרגיש לא בנוח, פשוט לא הסתדרתי איתה אז ידעתי שמהתחלה אין טעם לנסות.
אבי היה דמות אב עבורי. במהות שלו הוא אבא, אי אפשר להתבלבל. הוא משדר חום ותמיכה וזה היה משהו שהיה נורא חסר לי. כבר בקידוש הראשון בשישי רק התפללתי שלא יירדו לי דמעות, וכמובן שכן ירדו, וכולם חיבקו אותי.
לאון, הוא כמו אח. הוא ממש הזכיר לי את אחים שלי. הוא גם היה אומר שאני כמו האחות שמעולם לא הייתה לו. חשבתי בהתחלה שהוא מאוד מתנשא ויהיר. אבל ממש לא. הוא הכי עם ראש על הכתפיים ורגליים על הקרקע".
יש משהו שאת מצטערת שעשית/לא עשית?
"ממש לא. ישבתי שם ואמרתי לעצמי רק שאני לא אצטער שאמרתי או לא אמרתי שם משהו. העדפתי להגיד משהו מאשר להצטער אחר כך שלא הוצאתי אותו".
"כן, אני כל הזמן מבשלת לאחים שלי. את האמת שלפני שנכנסתי לבית אח חשבתי שלא אהיה בכלל במטבח, כי מטבח זו טריטוריה מאוד נשית, שיכולה להיות כמו שדה קרב. אבל לאט לאט ראיתי שכן אפשר להיכנס, בדרך נעימה וחברותית, לשתף ואז זה יוצר אווירה כיפית. זה גם הפיג לי הרבה שעמום. חלק גדול מהיום שלי עבר שם. נהנתי מזה. אני נהנית לעשות דברים לאחרים, יותר מאשר לעצמי. אז היה לי כיף".
הדיירים בבית תמיד מתלוננים שהם עולים במשקל, קרה לך גם?
"האמת שאני אוכלת הרבה גם בחוץ (צוחקת). עליתי שם איזה קילו שניים, אבל בקטנה".
את מלבשת נורא יפה. איפה את עושה שופינג בעיקר?
"תודה. יש לי חברה טובה שהיא מעצבת, סבינה. היא עיצבה את השמלה שנכנסתי ויצאתי איתה. אז אני לובשת הרבה את העיצובים שלה. גם את העיצובים של נטלי שווילי. אני אוהבת את שוק הוינטג' בכיכר דיזינגוף. אני בעיקר אוהבת למצוא פריטים במקומות שחושבים שאי אפשר למצוא שם כלום, ואז למצוא את הדברים הכי שווים, או גם לגזור ולעצב אחר כך בעצמי.
יכולה להגדיר את הטעם שלך?
"תכלס, אני די טומבוי, עם קריצה נשית. אני לא אוהבת דברים שהם צמודים מדי, אני אוהבת שהבגדים משוחררים, אבל גם לא שק".
את האמת שאני הכי אוהבת לקנות מציאות בזול. זה הכי כיף. כמובן שאם יש משהו שאני ממש אוהב אז אני אשלם עליו, בעיקר נעליים ותיקים, אבל לא כל סכום כמובן. הכי יקר שלי? ג'ינס של דיזל. הכי זול? יש לי מלא זולים אבל מהממים. גופיות יפות בשלושים שקל. הכי סטייל".
חובבת מותגים?
"פחות. אני מתרכזת באיך שזה נראה. לא מעניין אותי המותג. הכל שאלה של איך זה נראה עלייך".
מה התוכניות עכשיו שיצאת מהבית?
"ממש אין לי מושג. גם לפני הכניסה לבית לא היה לי מושג. זו גם אחת הסיבות שהרשתי לעצמי להיכנס, כי ידעתי שאין לי מה להפסיד. אז אני פשוט מתכוונת לזרום עם כל מה שיבוא. מאמינה שיהיה טוב".
אז מי זוכה בגמר?
"לבנה או לאון. אחד משניהם חייב לזכות".
צילום: נמרוד קפלוטו, סטיילינג: בת חן פור, איפור: עדי אבוטבול ל- OFRA COSMETICS