ז'אן דארק, רוזה לוקסמבורג, אוויטה - המהפכניות הגדולות שעשו היסטוריה הן ללא ספק גיבורות מלאות תעוזה, וכולן עשו מעשים גדולים; החלטנו הפעם לשים את הזרקור על נשים לא פחות אמיצות, שלא נתנו לפחד להשתלט עליהן - ובמעשה אחד קטן הלכו עם האמת שלהן עד הסוף ויצרו הד.
לעולם אל תשתקי: לינור אברג'יל
בגיל 18 פרצה הקריירה הבינלאומית של לינור אברג'יל, והדוגמנית הצעירה, מלכת היופי של ישראל, הוכתרה כמיס עולם לשנת 1998. איש לא ידע שבפיסגת הקריירה שלה, היפהפיה נושאת טראומה נוראית: שבועות מספר לפני הזכיה הגדולה בתחרות נאנסה אברג'יל תחת איומי סכין. שלמה נור, מנהל סוכנות נסיעות במילאנו שבאיטליה, הסיע את אברג'יל ממילאנו לרומא. בשלב מסוים סטה מהדרך, עצר את הרכב, התיישב ליד הדוגמנית במושב האחורי, שלף סכין ואנס אותה באכזריות. לאחר מכן הוא קשר אותה, סתם את פיה בסרט דביק וניסה לחנוק אותה באמצעות חבל ושקית ניילון; אברג'יל נאבקה עימו בכל כוחותיה, ולבסוף שחרר אותה נור, ודרש ממנה שלא תפנה למשטרה.
אלא שאברג'יל דווקא פנתה למשטרה, ובאופן מפתיע החליטה לפתוח את הפצע הפרטי שלה - ולהפוך אותו לכלי שיעזור לנשים אחרות לפתוח את הפה. מזה שנים שהיא פועלת בכל רחבי העולם במטרה לשבור את קשר השתיקה סביב מעשי אונס ואלימות, ומהווה מודל להזדהות ולדוגמא אישית, מבהירה שלא צריך להתבייש, חייבים לספר.
"גיבור אישה, ועוד חרדית": בלה פרוינד
במאי 1992 דקר מחבל ערבי שני ילדים יהודים ליד שוק מחנה יהודה בירושלים. המון זועם רדף אחריו, השיג אותו והחל להכותו. בלה פרוינד, אישה חרדית שעברה במקום, הצליחה להסתנן אל לב הלינץ', השליכה עצמה על המחבל וגוננה עליו בגופה.
המעשה של פרוינד זכה לשבחים ולביקורות, ועורר הדים בינלאומיים. בראיון לניו יורק טיימס, כחודש לאחר המקרה, אמרה פרוינד: "אכן, הערבי דקר ילדים. למרות זאת, כיהודים - בני העם הנבחר, עלינו לקחת נשימה עמוקה בטרם ניטול את החוק לידינו".
להקת הדג נחש הירושלמית כתבה שיר בשם "בלה בליסימה" אודות המקרה: "הגברת לסמל לא הפכה ושמה נמחק למעשה מהתודעה. אין בול שלה אולי כי ישראל עוד בשלה לאמץ לחיקה גיבור שגבורתו לא מלחמתית, גיבור שגבורתו היא לא צבאית, גיבור שגבורתו רק מוסרית, גיבור אישה, ועוד חרדית".
פרשה רגע לפני השיא: יובל דיין
יובל דיין, המתמודדת בת ה-17 שהגיעה לשלבי הסיום בתכנית "דה ווייס", הייתה מועמדת כמעט בטוחה לנצחון. רגע לפני הסוף התייצבה על הבמה מול השופטים, והודיעה להם בשידור ישיר שהחליטה לפרוש מהתחרות. "חינכו אותי ללכת עם האמת שלי, והאמת היא שהקצב הזה מהיר לי מדי. אני אמשיך לעשות מוזיקה, אבל בקצב שלי", אמרה לקהל ההמום.
כולה בת 17 וכל-כך שלמה עם עצמה, הלוואי עלינו. דיין צפצפה על המנגנון המשומן של תכניות הריאליטי, ויתרה על תהילת האינסטנט ושינתה את כללי המשחק, תוך שהיא מסבירה שכל העסק הזה "גדול" עליה. אנחנו מאמינות שהכוכבת הקטנה תבנה את הקריירה שלה לאט ובתבונה, וסומכות עליה שתצליח בדרך שלה.
אישה נגד דת שלמה: ופא סולטאן
כולכם מכירים אותה: ופא סולטאן היא האישה שהתפרסמה בעקבות סדרת ראיונות ברשת "אל-ג'זירה" בשנת 2006, בהם תקפה את קיצוני האיסלאם ואת המאבק בקידמה ובנאורות שהדת כופה על מאמיניה. סולטאן, פסיכיאטרית סורית-אמריקאית חילונית, מתחה ביקורת חריפה על הממסד המוסלמי שאינו מכיר בדתות האחרות ועם זאת משתמש בעושרן ובטכנולוגיות שפיתחו. דבריה הנוקבים זכו לתהודה ולתפוצה רחבה באינטרנט ובטלוויזיה, והיא זכתה לאהדה גדולה במערב - כשלצד המעריצים קמו לה, כצפוי, גם יריבים רבים, ובשנים האחרונות היא מקבלת אינספור איומים על חייה.
הכניסה את בנות ישראל לפרופורציות אמיתיות: ח"כ רחל אדטו
חברת הכנסת ד"ר רחל אדטו היא גניקולוגית במקצועה, והיא שעומדת מאחורי "חוק הדוגמניות" (המכונה גם "חוק הפוטושופ") שנכנס לתוקף במרץ האחרון. הצעת החוק שיזמה אדטו מהווה תקדים בינלאומי, ובמסגרתה נקבע כי דוגמנים ודוגמניות בתת משקל לא יופיעו בפרסומות. בנוסף, קובע החוק כי במידה וייעשה שימוש בתוכנות עריכה גרפיות להצרת היקפי גוף בפרסומת, תופיע כתובית שתציין זאת.
"היום במליאת הכנסת התחילה המהפכה בתפיסת מודל היופי בישראל", אמרה אדטו בכנסת ביום בו נכנס החוק לתוקף. "חוק זה מנתץ את אידאל היופי האנורקטי אשר שימש כמודל לצעירי המדינה, אשר ניסו לחקות אשליה בלתי אפשרית זו וכתוצאה נפלו למגפת הפרעות האכילה. חוק זה מחזיר את מודל היופי לגבולות ההיגיון, לגבולות בריאים, לגבולות אפשריים". תודה, רחל.
רוזה פארקס הישראליות: טניה רוזנבליט ודורון מטלון
בשנות החמישים של המאה ה-20, אישה שחורה בשם רוזה פארקס התיישבה באוטובוס באלבמה, וסרבה לפנות את מקומה לאדם לבן, כפי שדרש החוק באותם הימים. נהג האוטובוס הזהיר אותה: "אני אביא למעצרך", ופארקס השיבה בנונשלנטיות גמורה: "לא עליתי לאוטובוס כדי להיעצר, עליתי לאוטובוס כדי להגיע הביתה". שני המקרים הבאים נבדלים, כמובן, מהסיפור ההיסטורי של פארקס - אבל גם בהן ביצעו נשים פעולות מחאה שקטות נגד הפרדה, ולא משנה אם היא גזעית או מגדרית.
טניה רוזנבליט, סטודנטית בת 28, עלתה על אוטובוס שנסע מאשדוד לירושלים וביקשה לשבת במושב שליד הנהג. אחד הנוסעים קרא לעברה "שיקצע", ועד מהרה התלקחו הרוחות. הנהג נאלץ להזמין ניידת משטרה, והשוטרים, שביקשו לסיים את האירוע בלי בלאגן מיותר, הציעו לנוסעת לכבד את בקשת הנוסעים ולעבור לחלקו האחורי של האוטובוס. רוזנבליט סרבה. בהתעקשותה שלא להיכנע לאלימות החרדית הוכיחה שאפשר לעמוד בפני הגורמים הקיצוניים, המנסים להשליט בכוח את הנורמות האפלות שלהם על החברה.
גם החיילת דורון מטלון הפכה לסמל מאבק בהדרת נשים באוטובוסים, כשהושפלה גם היא על ידי חרדי כאשר סירבה לדרישתו לעבור לחלק האחורי של האוטובוס. אותו אברך ייאלץ לצפות בה כעת בשלטי החוצות: מטלון חתמה חוזה אצל הסוכן עדי ברקן, ונמצאת בתחילתה של קריירת דוגמנות.
