מה את רואה כשאת ניצבת מול המראה? תני לנו לנחש, את חושבת שאת שמנה. כלומר, השמנת. מאוד. לאחרונה. האחוריים שלך תפסו נפח, הזרועות שלך ענקיות והבטן שלך אסטרונומית. וכמובן שתופתעי לשמוע שהראש שלך הכי גדול מכולם. חוקרים מאוניברסיטה בלונדון גילו שדימוי גוף שלילי (ולא פעם מנותק ממציאות) אינו נובע מלחץ חברתי או הלקאה עצמית ארוכת שנים. מסתבר שזה ממש לא בשליטתנו, כי אם בשליטת המוח, שחושב באופן רחב ב-2/3 יותר ממה שהגוף שלנו נראה באמת. מה שמסביר, לפחות באופן חלקי, מדוע נשים רזות מסוגלות לעמוד מול המראה ולשנוא את הטאיירים שלהן, ואיך מפה מהירה הדרך להפרעות אכילה.
גם לגברים זה קורה
התגלית כמובן אינה עוסקת רק במוח הנשי, אך ההשפעה של הממצאים באה לידי ביטוי בעיקר אצלנו, כך מאמינים החוקרים. דוקטור מייקל לונדו, שעומד בראש המחקר, אמר שהממצאים יכולים להיות רלוונטיים בכל המקרים הפסיכיאטריים שמטפלים באנורקסיה, למשל. "יש לא מעט אנשים שההשתקפות שלהם במראה מביעה באופן חד משמעי שהם אינם שמנים, ועדיין הם אינם מצליחים לעבד את האינפורמציה הנכונה בשל העיוות בתרגום של המוח".
המחקר נעשה באופן הבא: החוקרים ביקשו מהמשתתפים לקחת את כף יד שמאל ולהניח אותה מתחת למשטח אטום (כמו למשל שולחן), כך שרק פרק כף היד חשוף להם. לאחר מכן, הם התבקשו לנחש ולהצביע (על פני השולחן) על 10 מיקומים שונים, למשל, היכן נמצא האגודל, האצבע, קצה הזרת, פרק האצבע וכדומה. הערכות המשתתפים גילו כי הם טעו ובגדול. כשהתבקשו למשל להצביע על קצה הזרת, הם הצביעו מרחק שגדול ב-28 אחוז מהמיקום האמיתי. לדברי החוקרים, הדוגמה של היד היא מיקרו לתפיסה של כל גופנו, במיוחד עבור אלה שרגישים יתר על המידה לגבי עצמם.
איך יוצאים מזה? לא במוח, רק בכוח
ההשלכות של העיוות במוח הן מכריעות ומסוכנות הרבה יותר בקרב נשים שחרדות ומודעות לאזורים מסוימים בגופן כמו ירכיים, ישבן, בטן, זרועות ועוד. כל זה רק גורם לאיברים "הבעייתים" מלכתחילה בעינינו, להיראות הרבה יותר גדולים ממה שהם.
בסופו של דבר, המחקר מעלה שאלה אקוטית בדבר תפיסתנו את עצמנו: אם אנחנו לא מצליחות לעקוף את הצרה הזאת במוח, האם זה אומר שגם הרזות והדקיקות ביותר נידונו לחיים שלמים של סבל בגלל הישבן הענק שלהן? ומה לגבי הבחורות שהן מטבען מאותגרות משקל?
אז יש לנו הצעה: מכיוון שאנחנו שונאות להיות נטולות שליטה על החיים שלנו, אין ברירה אלא להתעלם ממה שהמוח המעוות שלנו מנסה לומר ולהתחיל להפעיל היגיון בריא: אם מידה 36-38 עולה עלייך, את דחלילה. אם מידה 44 בקושי נסגרת, את לא. כמה פשוט, ככה מעצבן.