באופן מפתיע, תמונה של דוגמנית למידות גדולות עושה לנו יותר רע עם עצמנו מאשר צילום גרום של דוגמנית דקיקה. המלחמה היומיומית שלנו עם הגזרה הופכת לפתטית וחסרת משמעות נוכח הנשים האלה, השלמות כל כך עם המראה שלהן – למרות ובזכות מידה 48. ישבנו עם שתי דוגמניות מידות גדולות כדי להבין איפה הקאצ', והאם מתחת לקימורים הסקסיים גם להן, כמו לכולנו, יש עניינים לא פתורים עם דימוי הגוף שלהן.
את חייבת להיות רזה כדי להיות מפורסמת
לפני כארבע שנים נכנסה מיקה טל-חן, בת 20 מבנימינה, לחנות "בורדו" בכפר מלל. נאוה טלפיר, בעלת החנות ובעלת סוכנות לדוגמניות במידות גדולות, ניגשה אליה ושאלה אותה אם תהיה מעוניינת לדגמן. "הגבתי בצחוק. שמעתי את המושג 'דוגמנית למידות גדולות' לפני כן, אבל מעולם לא נתקלתי בזה. חשבתי שזה מסוג הדברים שקיימים רק בחו"ל. נאוה שכנעה אותי לנסות".
שנתיים לאחר מכן נכנסה לאותה החנות גם ליבי שמיל, בת 31 מראשון לציון, וגם היא יצאה עם הצעה שלא ניתן לסרב לה. "אני מאוד אוהבת את הבמה. למדתי משחק ושירה, ואני עובדת על אלבום ראשון. דוגמנות זה לא ממש לא משהו שחשבתי עליו, והדבר הכי קרוב לזה היה כשהשתתפתי בתחרות 'היפה והשמנה' בבאר שבע לפני כשבע שנים. רק בזכות הקליק עם נאוה החלטתי ללכת על זה".
מיקה מספרת שתמיד הרגישה שמשהו בה קצת שונה. "כבר לפני גיל ההתבגרות הייתי גדולה פיזית משאר הבנות וגבוהה יותר מרוב הבנים. היה לי מאוד קשה למצוא בגדים שיתאימו לי, והרגשתי ממש שונה. שנה אחרי שהתחלתי לדגמן, בסביבות גיל 17, הגיעה נקודת המפנה שלי: התחלתי לקבל את הגוף שלי כמו שהוא, לאהוב אותי. קיבלתי מהסביבה המון פרגון ומחמאות, פיתחתי ביטחון עצמי. גיליתי שאני נהנית להצטלם ושאני מפיקה מזה המון. מאז אני חיה עם הגוף הזה, באמת ובתמים, בשלום".
שלא כמו מיקה, ליבי לא הרגישה אף פעם שלא בנוח עם המראה שלה. "הייתי ילדה מלאה, אבל מאוד אנרגטית. אהבתי לרקוד, לשחות ולעשות המון פעילויות. אף פעם לא נתתי למשקל להוות עבורי מחסום למה שרציתי לעשות. אני זוכרת שאמרתי לכל מי ששאל אותי שכשאהיה גדולה אהיה זמרת. עברו שנים, ובתור מתבגרת אמרו לי שכדי להיות מפורסמת, אני צריכה להיות רזה".
מיקה: "בהתחלה החברים הקרובים שלי צחקו עלי, שממש לא מתאים לי להתעסק במשהו כזה שטחי ושאני בטח אצליח לדחוף עומק פנימה. אבל אני חושבת שמעצם היותי דוגמנית של מידות גדולות כבר נוצר עומק ועניין. זו לא עבודת דוגמנות רגילה. יש לזה מסר".
אז מה באמת דוגמנית מידות גדולות אוכלת?
מיקה: "אני אוכלת מה שאני רוצה. אני ממש לא חיה על תזונה של מים וחסה, אבל גם לא על תזונה של פיצה ומילקשייק. קיצוניות זה לא בריא. אני שומרת על הגוף שלי ומקפידה על מה שנכנס לי לפה - לא מתוך שיקולי גזרה אלא משיקולי בריאות".
ליבי: "אנחנו לא משתוללות עם האוכל ולא אוכלות מכל הבא ליד. אנחנו נשים נורמליות לחלוטין, שפשוט לא צריכות לצום לפני יום צילומים".
איך אתן שומרות על הגזרה?
מיקה: "אני עושה ספורט ומקפידה על תזונה מאוזנת".
ליבי: "יש איזה מיתוס לגבי נשים שמנות, שהן לא מזיזות את עצמן. אז האמת היא שאני עושה המון ספורט - הליכה, אירובי, זומבה, שחיה ועוד. אני מאוד אוהבת לאכול בריא ובעיקר פירות וירקות, שותה המון מים. אני אוהבת גם מתוקים, אבל אוכלת מהם במידה".
אז הן שלמות עם עצמן, נראות נהדר וגם הסביבה מפרגנת. ובכל זאת, מה קורה כאשר הן מגיעות לצילומים ונתקלות בדוגמניות מידה 0? האם הן מסננות לעצמן "איזה מסכנות, שיאכלו משהו" , או שבלב פנימה מייחלות למראה הסקיני?
מיקה: "להגיד עליהן 'שיאכלו משהו' זה כמו להגיד עלי 'איזו דבה'. יופי מגיע בכל מיני צורות וגדלים, ויש נשים שזה הגוף שלהן, רזה ושדוף. אין לי רצון להראות כמו מישהי אחרת. אני אוהבת את הגוף שלי ושלמה איתו על סך כל חלקיו, המלאים והמלאים פחות. גוף שיש בו קימורים הוא הרבה יותר נשי ויפה בעיניי".
ליבי: "האמת היא שאני באמת חושבת שהן מסכנות, בגלל שהן במלחמה מתמדת על הרזון. אם הן רוצות עבודה הן צריכות להיות שדופות. אני שלמה עם המראה שלי, עם כל המינוסים והפלוסים שלי אני חיה בשלום. אין לי שום רצון להראות כמו אף אחד אחר".
יש מקומות בעולם בהם דוגמנית מידות גדולות לובשת מידה 38.
מיקה: "אישה במידה 38 לא תיכנס לחנות בגדים במידות גדולות. איבדנו פרופורציות: 38 זו מידה גדולה? ממתי? 38 זו מידה ממוצעת לחלוטין".
ליבי: "מידות גדולות זה לא 42 וגם לא 44. מידה גדולה מתחילה ב-46, ודוגמניות במידות האלו אין. באירופה ובארה”ב יש יותר מודעות לעניין, ויש המון סוכנויות עם דוגמניות במידות שונות. אני חושבת שעולם הדוגמנות באופן כללי לא משקף את הנשים בכל מידה שהיא. האופנה רוצה למכור יופי בלי התחשבות בהשלכות החברתיות שנוצרות מפרסום נשים רזות מדי. אני מאמינה שעולם המידות הגדולות עובר שינוי, ומתחילה מודעות לעניין. אבל שינויים לוקחים זמן".
