חיפשתי תמונה חדשה לפייסבוק. מישהו שמעולם לא פגשתי (אלה החברים שלנו, בתקופה הזאת) העיר לי שהתמונה הקודמת לא מוצלחת. מתאמצת. הסכמתי איתו. שאלתי את עצמי למה בחרתי בה, מה רציתי להראות, מה ביקשתי להסתיר.
כשאנחנו חושבים על זה לרגע, אנחנו פוגשים את הפנים שלנו כאן לעתים קרובות יותר מאשר את אלו הנשקפות מולנו במראה. אלה הפנים שאנחנו מציגים לעולם. בטח כבר נעשו על זה מחקרים מלומדים, איך אנשים בוחרים להציג את עצמם בפחות משניה, מה הם מראים:
קלוז-אפ או תמונה מרוחקת יותר, פנים או גוף, מחשוף, שיער סתור, משקפי שמש, האם אנחנו מראים את אלה שאנחנו היום או את מי שהיינו פעם, מציפים לאוויר את מה שאנחנו מרגישים עמוק בפנים או מציגים את הדמות החייכנית שהיינו רוצים להיות. האם אנחנו מוסיפם לצילום עוד גורמים (ילדים, בני זוג, חיות) מצטלמים בנוף עוצר נשימה ("הייתי כאן!") או מסתפקים ברמז: אלמנט גראפי, צילום, איור, טקסט, אמירה פוליטית, הבעת הזדהות. כמה הרבה אפשר ללמוד על הדרך בה אדם אומר: "זה אני".
איך הם, זאת אומרת אנחנו, בוחרים להציג את עצמנו לעולם.
האם אנחנו (בוחרות ובוחרים יקרים) מעלים לאוויר צילום שהצליח להקפיא זווית מחמיאה במיוחד, מאופרת ומוארת, מטופלת בכל הכלים הנפלאים שיש לנו לעצב מחדש את המציאות, להאיר פנים. האם החלקנו ויישרנו והלבנו וקשטנו את מי שאנחנו באמת, בדרך לחלון הראווה, וכאן מגיעה עוד שאלה: מה אנחנו מוכרים?
רושם ראשוני קובע הרבה, והוא נקבע מיידית, במגע עיניים קצרצר.
מעניין – לא מעניין – יפה – מושך – משעמם, כל המידע הזה משודר אלינו בחלקיקי שנייה, ואנחנו קונים את מה שמוכרים לנו, ומראש מביאים בחשבון שאין בהכרח הלימה בין הפנים שמחייכות מהחלון למה שמסתתר מאחור. המיידיות והשטחיות מכוונת אותנו לשתף פעולה עם המשחק הזה, ואנחנו מצייתים לכללים. "כך עושים כולם", אנחנו אומרים ושוכחים שלהיות כמו כולם זה להיות אף אחד, ומזה אנחנו הרי הכי מפחדים.
שאלתי את עצמי האם הסימנים שהגיל מצייר בפנים שלנו, שהם סיכום ביניים של כל מה שעברנו בדרך הזאת עד לרגע זה ממש, ונקודת ההתחלה של העומד לבוא, העבר הרחוק של מחר, האם זה משהו שדורש הסתרה או טיפול מתקן?
אין מה להסתיר.
הפנים שאנחנו בוחרים לשים במשבצת הקטנה הזאת מספרים לעולם את מה שאנחנו מספרים עלינו לעצמנו, ובמקרה הזה, להסתרה יש מחיר. האחרים הרי הם רק סטטיסטים בסיפור שלנו. מה שאנחנו חושבים על עצמנו – חשוב הרבה יותר. יש לו כוח לשנות את המציאות.
"זאת אני", אני אומרת, ומחפשת תמונה חדשה, כזאת שלא תסתיר אותי.
