בואו נודה בזה: כולנו מאסנו בפולחן היופי. חלאס עם השעבוד לשעווה, משחה או סכין גילוח, חדל עם הניתוחים והשיפצורים הקוסמטיים, די לקרמים ולמייק אפ. אבל האם מישהי מאיתנו באמת הולכת להפסיק עם ההתמכרות הזו?
הנה לכן אחת שהלכה עם זה עד הסוף, החליטה לעשות סטופ - ולקחה את השליטה לידיים שלה: אימר אוטול, עיתונאית בת 28 מאירלנד, החלה לפני שנה וחצי בניסוי – היא הפסיקה להוריד שערות מכל חלקי גופה, במטרה לראות מה יקרה. 18 חודשים חלפו, ונחשו מה? אוטול שעירה ומאושרת, והיא ממש לא מתכוונת לחזור להרגל המציק הזה לעולם.
טיפולי שעווה לבנות 11
"כל החברות סביבי עשו טיפולי לייזר, ניתוחים פלסטיים והזרקות בוטוקס", סיפרה השבוע העיתונאית הצעירה בתכנית בוקר בריטית. "יש סלוני יופי בדבלין שמציעים טיפולי שעווה לבנות 11. אמרתי לעצמי: 'איפה כל זה ייגמר?', למה נשים צריכות להיכנס לתוך תבניות ונורמות של יופי, שהן בכלל לא טבעיות?".
אוטול החלה לבחון את היחס שלה לגופה. לפני כל יציאה ניסתה להבין מדוע היא צריכה להתאפר או להוריד שיערות: "פתאם קלטתי שמעולם לא באמת ראיתי את שיער הגוף שלי. מגיל 14 אני מורידה שיערות, ואף פעם לא עצרתי לחשוב אם זה בכלל מתאים לי. אולי אני בעצם אוהבת את שיער הגוף שלי?".
אוטול החליטה לערוך ניסוי. היא נמנעה מהסרת שיער, ובדקה במשך כמה זמן תוכל להמשיך להסתובב טבעית ושעירה. בחלוף שנה, הבינה האירית כי היא מרוצה מהמראה ההיפי. "בהתחלה זה באמת לא היה פשוט. מאוד התביישתי בשיער בית השחי שלי, והתכסיתי בקרדיגנים. לאט לאט למדתי להתאהב בשיער הגוף שלי", סיפרה. ומה אומרים הגברים? אוטול מספרת שלחבר הנוכחי שלה אין שום בעיה עם השעירות שלה: "לגברים בכלל לא אכפת, הרי גם להם יש שיער גוף והם לא נגעלים ממנו".
מריחה בדיוק כמו שהריחה קודם
את הגיגיה בנושא ואת סיכום הניסוי פרסמה לפני כשבועיים בבלוג הפמיניסטי שלה. הפוסט, לו קראה בשם "שיער - לא המחזמר", כתוב בשפה קולחת והומוריסטית - ומעלה מספר שאלות נפוצות, שלדבריה של אוטול מרבים לשאול אותה מאז שהחלה להסתובב נטורל. למשל, היא עונה על השאלה האם היא מסריחה כמו קקי ("לא. אני מריחה בדיוק כמו שהרחתי קודם"), או על השאלה האם חבריה מתביישים לצאת איתה לרחוב ("אנשים יכולים להפתיע אותך עם הפתיחות שלהם, ולפעמים, למרבה הצער, עם חוסר הפתיחות שלהם"). בתשובה לשאלה האם ילדים קטנים מפחדים ממנה, מביאה אוטול מקרה אמיתי שקרה לה, שאולי מבהיר את כל הסיפור:
"שאלה סטנדרטית: האם ילדים קטנים לא בורחים כשהם רואים שאת מתקרבת, מהפחד שתפתי אותם לבית הממתקים שלך ותאכלי אותם?
סצנה מתוך החיים שלי:
ילד קטן: למה יש לך שיער בבית השחי?
אני: כי כאשר בנים ובנות מתבגרים והופכים לגברים ולנשים, גדל להם שיער מתחת לזרועות.
ילד קטן: לאמא שלי אין שערות בבית השחי.
אני: היא מגלחת אותו.
ילד קטן: היא לא.
אני: היא כן. שאל אותה.
ילד קטן: אמא, זה נכון?
האמא של הילד הקטן: כן.
ילד קטן: למה?
בדיוק, ילד קטן. בדיוק."
מה אתן חושבות? הייתן מוכנות להשתחרר מהמוסכמות ולתת חופש לשיער הגוף, או שזה יותר מדי לטעמכן? טקבקו ודונו איתנו בנושא.