ב"בית החם לניצולי שואה" בחיפה יש התרחשות לא שגרתית בשבועות האחרונים. הדיירים והדיירות מסתובבים נרגשים ומצפים בקוצר רוח לתחרות מלכת היופי של ניצולי השואה, שתתקיים ב-22 באוגוסט באולמי "אורנים" בחיפה זו השנה השנייה ברציפות. כשהפעם, יצטרפו אליהן גם ניצולות שואה מרחבי הארץ ומהעולם.
על הקווים כבר מתחממות המתמודדות הנאוות, גילן הממוצע עומד על 90. הן בוחרות את מיטב התלבושות ומתאמנות על המשפטים והצעדים שיביאו להן את הזכייה. שושנה גולדמן, למשל, רק בת 93, מתכננת לא רק לדבר על הבמה אלא לשיר את השיר שהייתה שרה בילדותה באושוויץ לשומר הנאצי, בכדי לזכות בעוד חתיכת לחם או כפית מרק.
"הייתי צעירה ושקלתי רק 23 קילו", היא מספרת היום, "לצדי היו בחורות יפות וחזקות וכולן הלכו. איבדתי את כל המשפחה שלי, אבא אימא, אחים ואחיות. נשארתי לבד, לא יודעת למה, זה מהשמיים". אף על פי שהיא כבר מסומנת כפייבוריטית, גולדמן טוענת שהיא הגיעה לתחרות ממש במקרה: "הלכתי כי כולן הלכו, לא ידעתי לאן. אני לא כל כך יפה, לא חשבתי שאני צריכה להשתתף, אבל זה נראה נחמד מאוד. עוד בחזרות פגשתי הרבה אנשים ששמעו את הסיפורים שלי מהמחנות ומאוד התעניינו. סיפרתי להם שאני מאוד דתייה, ושהכל משמיים ושהכי חשוב זה להמשיך לחיות".
גניה שוורצברט, בת 90, הפסידה את התואר בשנה שעברה, והשנה תנסה שוב להתמודד על התואר: "אני לא הולכת כדי שיבחרו בי. זה פשוט מאוד חוויה, אני חושבת שצריך לעשות תחרות כזאת בכל העולם, שישמעו מה עברו ניצולי השואה", היא מספרת בהתלהבות, "במלחמת העולם השניה אני הייתי ברוסיה, וב-1946 חזרתי לפולניה. לא הייתי במחנות השמדה, אבל הייתי במחנות של עבודות פרך עם כל מיני מחלות. כשנגמרה המלחמה נשארנו לבד, ואני ואחותי הקטנה. כל שאר המשפחה הלכה". צלולה ורהוטה, שוורצברט מסבירה לנו מה הוביל אותה להשתתף בתחרות מלכת היופי: "תראי חמודה, הדור שלי הולך, והכל הולך איתו. יש עוד דור צעיר שהיה בשואה כמו אחותי, שצעירה ממני ב-10 שנים, אבל צריך שכל העולם יידע מה היה בזמן מלחמת העולם השניה. זאת גם הזדמנות לספר מה עברנו וגם חוויה".
שוורצברט כבר לא יכולה לחכות ללימוזינה שתאסוף אותה ואת שאר המתמודדות ולבגדים היפים שתלבש באותו הערב. "אני אתלבש בבגדים הכי יפים בשביל כל אותן הנשמות שהלכו שם, ואני אתלבש בשביל הילדים שלי. היו לי שלושה ילדים, נשארו שניים. היו לי שמונה נכדים, נשארו שבעה ויש לי 10 נינים. אני מתלבשת בשבילם. ואז אעלה לבמה ואדאג שכל העולם יידע שאיבדנו משפחות שלמות ועברנו גיהנום. אני רוצה שלדורי דורות שלא יהיו עוד מלחמות. זאת הבקשה שלי תמיד, גם כשאני מדליקה נרות שבת – שאף פעם לא יהיו מלחמות".
כל ניצולה עולה על הבמה ומספרת את סיפור חייה
מי שעומד מאחורי היוזמה הזאת היא עמותת "יד עזר לחבר". שמעון סבג מייסד העמותה מסביר למה החליטו לערוך דווקא תחרות יופי: "חיפשנו משהו שאנשים יוכלו ליהנות ממנו. הפסיכיאטרית של עמותת בית חם לניצולי שואה אומרת לניצולים בכל שיחה איתם 'תמיד כשאתם קמים בבוקר תתלבשו ותתאפרו, שימו קצת קוסמטיקה, אפילו שאתם נשארים בבית, זה ירים את המצברוח וייתן לכם תחושה טובה, שאתם שווים משהו'. מכאן נולד הרעיון לקיים תחרות כזאת, שאנחנו אמנם קוראים לה תחרות מלכת היופי, אבל בניגוד לתחרות רגילה שבה מבליטים את היופי הוויזואלי, פה התחרות היא על יופי פנימי.
"כל ניצולה עולה על הבמה ומספרת את סיפור החיים שלה, היא מספרת מה היא עשתה ועברה, ואיך היא הצליחה למרות הכל להקים משפחה ולפעול למען אחרים. איך הן לא נתנו לצורר למחוק להן את הנשמה. זה כיף גדול וגם המון הומור. עובדה שמאות נרשמו לתחרות מכל הארץ, היה קשה מאוד לבחור את ה-30 שיעלו לגמר. בערב הגדול לימוזינות מפוארות ייאספו את המשתתפות היישר לאולם שלנו, ושם יחכו להן ספרים ומאפרות, כל אחת גם תקבל סל של מוצרי קוסמטיקה. יש לנו המון ספונסרים שנרתמו לצורך הערב המיוחד הזה. בתחרות עצמה כל משתתפת תקבל ארבע דקות בהן היא תספר לקהל את הסיפור שלה, ואז צוות שופטים יבחר את המנצחת, אבל אין לי ספק שכל המתמודדות האלו כבר ניצחו".
התחרות לא מתחילה ומסתיימת בערב אחד. בשבועות האחרונים המשתתפות עוברות הדרכה על ידי מלכת החן בדימוס חלי בן דוד, ונהנות בכל רגע: "אני רואה אותן כבויות כל השנה, ופתאום הן זוהרות. שושנה למשל, היא ניצולה מאושוויץ שבשנת 2006 טיל פגע בבית שלה בזמן מלחמת לבנון השניה. יש לה מספר ביד, באמת סיפור חיים קשה, ואת רואה אותה עושה חזרות ושרה והיא זוהרת כולה. פתאום היא חיה, מרגשיה שווה. זה מה שהכי חשוב מבחינתו שהם נהנים, ועל הדרך מעבירים מסר על השואה. בשנה שעברה הגיעו כלי תקשורת מכל העולם, וככה ההיסטוריה הזאת לא תשכח. יכולנו לעשות עוד ערב גאלה ולגייס כסף לעמותה, אבל חשבנו שעדיף להשקיע את המאמצים ולתת ל-5,000 קשישים ליהנות לערב אחד וזה מה שהכי חשוב לנו", מעיד סבג.
"פספסנו הרבה דברים בגלל המלחמה, עכשיו אני מנסה לחוות הכל"
מי שיכולה להעיד על החוויה, היא חווה הרשקוביץ, 80, הזוכה הגדולה של שנה שעברה: "הדור שלי פספס הרבה דברים בגלל המלחמה", היא מספרת, "השתחררנו מהמלחמה בלי הורים, בלי משפחה. ילדים שצריכים לדאוג לעצמם. אני עבדתי והקמתי משפחה יפה והשתקמתי, ועכשיו כל מה שעוד אפשר לחוות מהחיים אני עושה. בשנה שעברה כשנפתחה התחרות, אמרתי למה לא, הנה אפשרות לחוות עוד משהו שהפסדתי בגלל המלחמה. יכול להיות שאם היו לי חיים נורמליים הייתי חווה תחרות יופי בגיל 15, אבל לא יצא ככה, אז אני הולכת עכשיו. התחרות הייתה חוויה נהדרת. למה לא ללכת?".
השנה היא לא תתמודד על התואר הנכסף, אבל מוכנה בהחלט להעביר באהבה גדולה את הכתר הלאה: "אני חושבת שחשוב שכמה שיותר אנשים יבואו וישתתפו באירוע הזה. נוכחתי לדעת שהשואה קצת נשכחת, אני עצמי לא דיברתי על מה שעברתי במשך השנים. אבל כשגיליתי שגם בישראל יש אנשים שלא יודעים מספיק החלטתי להירתם ולספר את הסיפור שלי. ההשתתפות בתחרות נתנה לי במה לדבר על השואה וזה היה חשוב לי, וגם התראיינתי אחר כך לתחנות טלוויזיה ורדיו בכל העולם, היה לי חשוב להגיד להם 'תראו הייתה שואה ושרדתי אותה ובניתי פה בית. אתם רציתם להרוג אותי, אבל הנה אני פה', וזאת הנקמה שלי".
>> גברים עם זקן: סקסי או מה לעזאזל?
מאקו נשים גם בפייסבוק: בואי, הקפה עלינו