בסקנדינביה כמעט ולא מסירים שיער
"ישראל נחשבת לאחת מצרכניות המכשור להסרת השיער הגדולות בעולם ביחס לכמות האוכלוסייה בה ובהשוואה למדינות באירופה וארה"ב", מאשרת לנו ענת בקר, מנהלת מרכז ICC (יזרעאל קוסמיקס סנטר), המקבלת נתונים מחברת המכשור הספרדית סוריסה. מנתוני 4mp עולה למשל כי 90 אחוז מהנשים בגילאי 15 + נוהגות להסיר שיער לקראת הקיץ. כמו כן נמסר כי טיפולי הסרת השיער בלייזר במגמת עלייה תמידית ובכל שנה עולה בכ-5 אחוז, כאשר האיזור הנפוץ ביותר להסרת שיער בישראל הוא בית השחי. חום יולי אוגוסט, אתם יודעים.
כן, אין מה לעשות – בישראל אובססיביים לסוגייה. השמש הישראלית, המזכה אותנו באינספור ימים יפים בשנה, הקיץ הלוהט כמו גם היותנו מדינת חוף – כל אלה תרמו ליצירתה של נורמה בלתי מתפשרת ומאוד לא סובלנית כלפי שיער גוף אצל נשים. גם הגנטיקה לא לטובתנו: העמים השמיים התברכו בשיער כהה ועבה, והנשים הישראליות מתקשות להרשות לעצמן לצאת לרחוב במכנסיים קצרים כשאת רגליהן מעטרת פלומה שחורה ובוטה.
שיעור היתר הלבנטיני שלנו לא רק שיצר את הנורמה המקובלת להסרתו – אלא היה, מסתבר, גם המקור לפיתוח הטכנולוגיה המתקדמת, המותאמת לפלח השוק הזה בדיוק. כך, כידוע, מזהות המכונות להסרת שיער לצמיתות רק זקיקי שיער בעלי פיגמנט כהה – ואת הבלונדיניות מפלות לרעה ומשאירות לחסדיהן של מורטות השעווה.
"הייתי מתה להפסיק לגלח, אבל אני נגעלת מעצמי"
ומה עושות כהות השיער מעבר לים? האם גם באירופה ובארצות הברית החברה נוקשה כל כך כלפי גוף חלק? "באופן גורף וחד משמעי, נשים ישראליות מודעות יותר וצורכות באופן קבוע יותר טיפולים להסרת שיער לצמיתות מנשים אירופאיות ואמריקאיות", פוסקת מימי לוזון, קוסמטיקאית רפואית בכירה. "מפעם לפעם מגיעות אליי לטיפול להסרת שיער גם נשים מארה"ב ואירופה הנמצאות בביקור בישראל, וכשאני שואלת אותן מדוע הן בוחרות לקבל את הטיפול דווקא כאן, התשובה היא תמיד בגלל המחיר וההיצע. מסתבר שמעט מאוד מכוני יופי בחו"ל מעניקים את הטיפולים האלה, לעומת ישראל שבה כל קוסמטיקאית מחזיקה גם שלל פתרונות להסרת שיער לצמיתות. הטיפולים שם גם מאוד יקרים, בהשוואה לכאן. בניו יורק, למשל, טיפול בודד להסרת שיער בלייזר יעלה בסביבות 500$, בעוד שבישראל במחיר הזה ניתן לרכוש חבילה של 10 טיפולים".
"איכס, בא לי להקיא". "מזעזע, זה פשוט דוחה!", "היא רוצה מדליה על עצלנות ומגעילות, או מה?" – את התגובות האלה, לצד עשרות נוספות, כתבו שלל טוקבקיסטים (גברים ונשים) לאחר שקראו את הכתבה על אימר אוטול, עיתונאית אירית צעירה, שהופיעה בתכנית בוקר בריטית כשבתי השחי שלה מרופדים בשיער מתקרזל. אוטול לא הסירה את השיער מבית השחי ומהרגליים במהלך שנה וחצי כחלק מניסוי שערכה, ולדבריה היא מתכננת להמשיך לדבוק במראה הטבעי. הגולשים הישראליים נזדעקו ועטו עליה בשלל גידופים, קריאות חרדה ותיאורי בחילה; אלא שבין השורות היו גם נשים שהודו שהן מיישרות קו, וממשיכות להשתעבד לחלק רק מתוך כניעה ללחץ החברתי.
"הלוואי והיה לי את האומץ לעשות את זה גם", כתבה גולשת אחת. "הניגוד החריף הזה שבין התגובה שאנחנו רגילים לה, 'איכס', לבין ההבנה שזה באמת טבעי", התפייטה אחרת, "זה מוטבע בנו כל כך עמוק ששערות גוף זה מגעיל לנשים, שאנחנו לא מסוגלות לחשוב אחרת. אני רואה את זה על עצמי: למרות שהייתי מתה להפסיק עם המנהג המטופש והמיותר הזה, אני לא יכולה, כי אני נגעלת מעצמי. פרדוקס".
לא רוצים להיות מזרח תיכוניים
"התגובות בחברה הישראלית לשיעור הן תגובות קשות מאוד, ואישה שלא מסירה שיער תעורר סנקציות חברתיות קשות מאוד", אומרת אורטל בן דיין, כותבת ופעילה פמיניסטית ידועה. "בצרפת למשל זה מאוד לא נדיר שאישה לא מסירה שיער מבית השחי, וזה לא כזה עניין. השורש של זה הוא קודם כל מגדרי, מן הסתם: משטור הגוף הנשי. האישה צריכה להיות שונה מהגבר".
לטענתה של בן דיין, אצלנו בלבנט עניין השיעור הוא קריטי מטעם נוסף: הניסיון הנואש שלנו לסמן את עצמנו כאירופאיים. "אני חושבת שבישראל יש פוביה לכל מה שהוא מזרח-תיכוני, שחור או מסמל משהו שהוא לא מערבי", היא מסבירה. "החברות האירופאיות לא נמצאות במקום שהן צריכות להוכיח שהן מערביות. החברה הישראלית עסוקה בלהידמות לאירופה ומסרבת להתחבר למקורות המזרח תיכוניים שלה, ולכן שיעור הפך לאישיו בישראל. ערכה של אישה ישראלית עולה ככל שתהיה יותר לבנה, יותר אירופאית, פחות שעירה. זהו מודל של נשיות שרחוק מאוד מהמראה של האישה הישראלית הממוצעת, וכדוגמה ניתן להביא את בר רפאלי, הדוגמנית הבינלאומית שישראל מתגאה בה, ושאין כל קשר בינה ובין מראה ישראלי".
>> "אם הגוף המלא שלי פוגע בכם, תקפצו לי": בחורה אמיצה ומעוררת השראה