מה עובר לכם בראש ובלב כשאתם נחשפים בתקשורת למקרה קשה של אלימות נגד נשים? רבים יגיבו בזעם כלפי התוקף ויבקשו לראות אותו מאחורי הסורגים לזמן ממושך עד כמה שיותר. אבל האם זהו הפתרון הטוב ביותר במטרה למגר את התופעה?
השיח העדכני לוקח בחשבון את התוקף כפרמטר שחייבים להתייחס אליו באופן הוליסטי ואפילו הומאני כאשר מנסים לטפל בבעיית האלימות אצל גברים. תוקפנות היא בדרך כלל תוצר של מתח רגשי שאינו מוצא פורקן במילים - ולכן מתפוצץ בהתנהגות פוגענית, ומכאן שחינוך בנים צעירים לבטא את עולם הרגש שלהם יכול לתרום להפחתה ניכרת של התופעה מיסודה. אבל מה מעבר לחינוך? איך מטפלים בגברים שכבר בגרו והחלו לגלות התנהגויות אלימות? קונגרס הגברים ה-3, שהתקיים בשבוע שעבר ושאורגן על ידי אוניברסיטת בר-אילן ועמותת אסל"י, עסק בין היתר בגישות שונות אל בעיית התוקפנות הגברית ובאלטרנטיבות לכליאה כפתרון היחידי.
"אדם שאשתו מודיעה לו שהיא עומדת לעזוב אותו והוא חש שאיבד את כל עולמו לא יורתע ממאסר. זה לא אומר שלא צריך להעניש, אלא לחשוב מה בנוסף לענישה יכול להרתיע"
ד"ר קרן גואטה, אוניברסיטת בר-אילן
"החברה אינה מעוניינת לראות את הקושי של התוקפן כי קשה לנו לראות מורכבות", מסבירה ד"ר קרן גואטה, ראשת המחלקה לקרמינולגיה שיקומית באוניברסיטת בר-אילן, "אנחנו חוששים שאם נעסוק בקורבנות של התוקפן עצמו או אם נגלה עניין במניעים שלו זה יהווה לגיטימציה להמשך אלימות. זה מובן, אבל בקרימינולוגיה אנחנו יודעים שהבנת הלך הרוח של התוקפן היא חיונית במאבק באלימות".
גם שראל אוחיון, מאסטרנט במחלקה לקרימינולוגיה שיקומית באוניברסיטת בר אילן, מסכים שהחברה לא מבינה את המורכבויות איתן מתמודדים גברים מחוללי אלימות. "יש לנו נטייה לערוך להם דמוניזציה, קרימינליזציה ודה-לגיטימציה, אבל אם נתאכזר לאכזרים סופנו להתאכזר לרחמנים".
ד"ר גואטה מסבירה כי בניגוד לתפיסה שלנו כאנשים נורמטיביים שמאסר או ענישה הם גורם הרתעה, המחקר יודע דווקא אחרת. "אנחנו יודעים שאדם שאשתו מודיעה לו שהיא עומדת לעזוב אותו והוא חש שאיבד את כל עולמו לא יורתע ממאסר או מכל עונש אחר", היא אומרת, "ולראיה, הרוצח של הקורבן האחרון, וופא עבאהרה, כתב לה הודעה: 'אני לא עושה חשבון למאה מאסרי עולם... אם אני מפסיד אותך לא מעניין אותי מאסר ולא תלייה'. זה לא אומר שלא צריך להעניש, אלא לחשוב מה בנוסף לענישה יכול להרתיע גברים. בשביל זה צריך להיכנס למוחו של התוקפן".
הסיבות לתופעת האלימות מגוונות. גברים יכולים להגיע לאלימות בעקבות רקע תרבותי (רצח נשים על רקע חילול כבוד המשפחה, לדוגמא), בעקבות התמודדות לא טובה עם טראומות עבר ואפילו בגלל הפרעה פסיכופתית. "אין מרכיב יחידני במרכז התופעה, ולכן גם המענים הטיפוליים צריכים להיות מגוונים", סבור אוחיון. "רוחב התופעה, העלות הכלכלית של הענישה אל מול עלות הטיפול ואחוזי הפשיעה החוזרת של אסירי אלימות במשפחה מחייבים שינוי מגמה. במקום תיקון, ענישה, כליאה וגמול, יש לעבור למודל של שיקום, החלמה, חינוך ומניעה".
להעניש דרך הכיס
אילו פתרונות מציע אוחיון? "תקצוב, קידום והרחבת המענים הטיפוליים המסופקים בקהילה, חלופות מאסר ובמקביל מענים לקורבנות, כמו גם המשך החינוך וקידום המודעות. אנו צריכים כחברה שיהיה ביוש כלפי מעשי אלימות אך לא כלפי השתתפות בטיפול - מרכזים ייעודיים לטיפול באלימות במשפחה מדווחים רק על 16% פניות עצמאיות לטיפול".
ומה עם חקיקה וענישה? רות דיין-וולפנר, עו"ד מומחית בדיני משפחה וירושה, טוענת שלבתי המשפט יכולות מצומצמת להתמודד עם אלימות במשפחה. לדוגמא, צווי הרחקה המרחיקים את בן הזוג האלים לתקופות קצובות מהבית הם בלתי יעילים בעיניה במתכונתם הנוכחית. "צו הרחקה ניתן לתקופה מוגבלת ועם סיומה יכול בן הזוג האלים לחזור להתגורר בבית, ולכן צווי הרחקה אינם מטפלים בבעיית האלימות אלא רק מרחיקים אותה. ניתן, למשל, להתנות חזרה הביתה בהצגת אישור על לפחות עשרה מפגשים טיפוליים".
דרך נוספת שמציעה עו"ד דיין-וולפנר להתמודד עם תופעת האלימות היא באמצעות כלים כלכליים. "כיום בית המשפט אינו יכול לחייב אדם הפועל באלימות כלפי בני משפחתו לשלם פיצויים בגין אלימותו. קביעת פיצוי כספי עשוי להיות כלי נוסף וחשוב להתמודדות המערכת המשפטית עם תופעת האלימות במשפחה, בראש ובראשונה לנפגעת האלימות שזקוקה לפיצוי הכספי להתחלת תהליך השיקום של ושל בני משפחתה, ולא פחות חשוב מזה כאמצעי הרתעה עבור בני זוג אלימים אחרים".
