איילת שקד, יו"ר רשימת ימינה, היא האישה היחידה שעומדת בראש רשימה בבחירות הקרובות. על פניו, במציאות מספרית עגומה זו, היינו מצפים לראות נחיל של פמיניסטיות נוהרות אחריה. ואכן, הצבתה של אישה בראשות מפלגה, ולא משנה לאיזה מחנה היא משתייכת, היא מעודדת. אך למרבה הצער, במקרה זה, אם נצלול למציאות ולעובדות נבין כי מדובר באכזבה גדולה.
העובדה שמועמד משתייך למגדר או לקהילה היא איננה הבטחה לכך שיפעל למענה, והדוגמה הטובה ביותר לכך היא איילת שקד. שקד, אשר כיהנה בכנסת האחרונה כאישה בתפקיד הבכיר ביותר בכנסת ובממשלה, קיבלה כשרת משפטים כוח עצום בו יכלה להשתמש למען קידום נשים, אך היא כמעט ולא נקפה אצבע למענן. למעשה, פעמים רבות היא ממש פגעה בהן. אז איך לנסח זאת בצורה עדינה? הפמיניזם לא ממש עניין אותה. למה שפמיניסטיות ילכו אחריה? אין סיבה, ולכן, רבות מהן פשוט לא.
"אמור לי מי חברייך, ואומר לך מי אתה": אי אפשר שלא לתהות על זהותה הפמיניסטית לכאורה של שקד בהתייחסות למשפט זה. מי היא שקד, הטוענת לכתר הפמיניזם, ובאותה נשימה מצופפת שורות יחד עם סמוטריץ' שמאמין כי נשים פוגעות במבצעיות של צה"ל? מי היא שקד, העומדת בראשות מפלגה בה מכהן שר חינוך שהצהיר בראיון כי הוא חושב שאפשר לבצע טיפולי המרה? מה אומרת עליה הברית שכרתה עם אפי נווה, ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, החשוד בפרשת ניצול מיני?
אז שקד, בואי תגידי לנו את. למי אנחנו, הפמיניסטיות, אמורות להאמין מהדמויות שלך? לזאת שטוענת כי "אישה יכולה לעשות הכל. גם לעמוד בראש מדינה", או לזאת שלא מעמידה לדין משמעתי את הרב שמואל אליהו שקרא לפטר את הרמטכ"ל על רקע שילוב נשים בצה"ל? אנחנו אמורות ללכת אחרי מי שמתגאה במינוי שופטות, או אחרי מי שמינתה שופטים שמרניים שקידמו פסיקה שנישלה אישה מרכושה מכיון שבגדה בבעלה? איך לעזאזל אנשים מצפים שפמיניסטיות ילכו אחרי מי שהצביעה נגד הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא רצח נשים? אי אפשר לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה. פמיניזם לא עולה בקנה אחד עם הפרדה מגדרית, אי שוויון או ניצול מיני.
החוק לאיסור צריכת זנות? היא העבירה בכלל גרסה מוחלשת שלו
בואו נדבר על עובדות, ורק על עובדות. בכל פעם שמישהי מעיזה להאשים את שקד באנטי פמיניזם, תומכיה שולפים במהירות את הטענה: "אבל שקד העבירה את החוק לאיסור צריכת זנות! איך אפשר להגיד שהיא לא פמיניסטית?!". אז כשצריך לפרגן, מפרגנים, גם אם במעט שאפשר. שקד אכן העבירה השנה את החוק המשמעותי והחשוב הזה, אך לצערי גם כאן צריך להסתייג. החוק הוגש בכלל על ידי זהבה גלאון כבר בשנת 2008. בתמיכה של שולי מועלם, חברת כנסת לשעבר במפלגת הבית היהודי, החוק הובא שוב לשולחן הכנסת, אך גם אז שקד מרחה את העברתו במשך שנים, כשלבסוף העבירה בכלל גרסה מוחלשת שלו. אז בואו נעמיד את ההישגים הפמיניסטים של שקד על דיוקם.
ואם כבר בשולי מועלם עסקינן, ממובילות הפמיניזם במחנה הימין בשנים האחרונות, שאלתן את עצמכן איי פעם מדוע היא כבר לא בכנסת ולמה היא מוצבת בבחירות הקרובות במקום ה-12 הלא ריאלי? פשוט מאוד - כי שקד בחרה להציב אותה שם. מועלם, שקידמה מהלכים פמיניסטים משמעותיים בשנים האחרונות (אותם המהלכים שעליהם שקד גוזרת קופונים) הלכה אחרי בנט ושקד באש ובמים. וכך, היא נבעטת החוצה על ידי הפמיניסטית הדגולה בראשות המפלגה.
גם בפעילותה הפרלמנטרית החרוצה שקד פסלה עשרות חוקים שמטרתם הייתה לקדם נשים בחברה. דוגמה לאחד מהם הוא החוק לרישום הורים מאותו המין. הצעת חוק כזאת יכולה הייתה לשנות חיים עבור זוג אמהות, שכיום לא יכולות לקבל את הזכות הבסיסית ביותר והיא להרשם כהורות לילדיהן במשרד הפנים. שקד, כצפוי, לא אישרה את ההצעה ומנגד קידמה חוקים אשר מזיקים למעמד הנשים בישראל, כמו לדוגמא חוק המשפט העברי, הקובע כי המשפט העברי יהווה מקור פרשני במקרה של לקונה בחוק. במילים אחרות, שקד קידמה חוק שמכפיף שופטים לסט ערכים יהודי-דתי, שלא מכיר בשוויון.
אז למה פמיניסטיות רבות לא נוהרות אחרי שקד? הצבעה מגדרית התרחשה פעמיים בתולדות ישראל, על פי מחקר שנערך בשנת 2014 על ידי מרכז "שוות" לקידום נשים בזירה הציבורית. הצבעה כזו התרחשה בעת התמודדותה של ציפי לבני לראשות הממשלה, ובעת התמודדותה של גולדה מאיר. על פי המחקר, כשהמועמדת איננה מתמודדת לראשות הממשלה המניע המגדרי לא משחק תפקיד משמעותי. היום, כששקד בתמונה, מעניין מאוד מה יקרה ביום בו היא תחליט לרוץ לראשות הממשלה, והאם גם סביבה תתקיים הצבעה מגדרית, בפעם השלישית בתולדות המדינה. אולי עד אז הזיכרון הישראלי קצר הטווח ישכח את פעילותה האנטי פמיניסטית. אבל על כך, רק הזמן יעיד.
