בימים האחרונים, בעקבות פרשת האונס (לכאורה) בקפריסין, חיי המין וחופשות האלכוהול של התיכוניסטים הישראלים זכו לזרקור תקשורתי עצום - מהסוג ש"סתם" תקיפות מיניות שקורות בארץ מידי יום לעולם לא זוכות לו. כתבים מוטסים לתחקירים באיה נאפה, הורים מודאגים מבטלים חבילות טיסה, איל בן יהודה, יו"ר הנהגת ההורים הארצית, הכריז על פשיטת רגל מוסרית ופנה אל ההורים בבקשה שלא לשלוח את ילדיהם "למקומות שכאלה" ופניה בהולה הוגשה לשר החינוך לשנות את תוכנת הלימודים כבר השנה. הכל טוב ויפה, חוץ מזה שזה בדיוק ההפך ממה שצריך לעשות, בעיקר כי מה שקורה באיים זה בדיוק, אבל בדיוק מה שקורה בארץ. בני הנוער שלנו לא צריכים לטוס עד לזקינטוס בשביל להשתכר וספק לאנוס ספק לקיים יחסי מין גרועים שלא יזכרו בבוקר ובכל זאת יתחרטו עליהם. רחוק מזה.
ההבדל היחיד בין אז להיום הוא שאז לא היו פלאפונים לתעד את הכל
הבעיה היא לא בנוער של היום. עוד כשאני הייתי נערה, לפני מיליון שנה, היינו משתכרים עד שלא זכרנו איך קוראים לנו, בגיל 14 ערבים שלמים כבר נמחקו לי מהזיכרון. בשני התיכונים בהם למדתי, היוקרתי וזה של המופרעים, הייתה פרשת אונס קבוצתי שזכתה לטיפול מצד בית הספר בשיעור חברה בודד והרבה מאוד שעות רכילות מצידנו, תוצר של סקרנות וחוסר ידע. הפעם הראשונה שנחשפתי לפורנו הייתה בכיתה ו' במסיבה סגורה עם כל המקובלים וזה היה בימים שאינטרנט היה עדיין מוצר מהפכני, היום הגיל הממוצע לחשיפה ראשונה לפורנו הוא 8. הטיולים של התנועה החקלאית בישוב הקהילתי בו גדלתי היו ידועים בתור הערבים בהם כולן מאבדות את הבתולים, וההבדל היחיד בין אז להיום הוא שאז לא היו פלאפונים לתעד את הכל.
במשך יותר מעשור עסקתי בחינוך, עבדתי עם נוער מצטיין, נוער בסיכון וכל מה שבאמצע. הנוער שלנו הוא נוער נהדר, מהסוג שממלא אותי תקווה לגבי העתיד. אבל באותה נשימה הוא צמא לידע ושיח כנה על מין, וכשאנחנו לא שם לייצר את השיח הזה הם פונים לפורנו, שזמין היום יותר מתמיד, ולומדים תמונה מעוותת מאוד בכל הנוגע למין. תמונה שעם מספיק אלכוהול תוכל לגרום להם לחשוב שסקס בהכרה חלקית עם הרבה כאב פיזי זה בעצם בסדר.
לפני שאנחנו מאשימים את קפריסין ומאיימים לנעול את הילדים שלנו בבית, הגיע הזמן שנסתכל טוב טוב מה קורה בתוך הבתים שלנו. פרשת האונס המזעזעת הזאת היא לא תופעה חדשה אלא תוצר של תרבות רבת שנים והזדמנות חינוכית נדירה (והלוואי שהיא באמת תהיה נדירה) לדבר עם הילדים שלנו על פורנו, תרבות האונס, מין ברצון והנאה, בניגוד למין בהסכמה ויחס מכבד למיניות של האחר.
ברור לי שלדבר עם הילדים שלנו על סקס זה הדבר הכי קשה בעולם, בוודאי, אבל זה גם הדבר הנכון לעשות. כל עוד נמשיך למקד את הבעיה בקפריסין ובאווירת הפורקן שמלווה את החופשות אנחנו מזמינים לעצמנו את האונס הבא. הורים לילדים בגילאים דו ספרתיים, בבקשה אל תפספסו את ההזדמנות הזאת, עצרו לשאול את הילדים שלכם איך הפרשה הזאת גורמת להם להרגיש ומה הם חווים בבית הספר בהקשר הזה. למדו אותם להיות אלה שכאשר הם רואים נערה שיכורה רוקדת ערומה הם מציעים עזרה ולא אלא שולפים סמארטפון לצלם או חלילה דוחפים לה עוד צ'ייסר. לבטל להם את הטיסה, או גרוע יותר, לתת לבנים קונדומים ולהזכיר לבנות להיזהר - זה לא רק לא מספיק, אלא בדיוק ההפך ממה שצריך.
