לא צפיתי בסרטון של אנתוני וארן, חבריו ואותה בחורה חסרת מזל שנקלעה לסיטואציה כל כך נפיצה. לא כי לא הסתקרנתי, פשוט כי אני לא נוהגת לקחת חלק בעבירות מין. לא שזה הפריע לי להתבטא בנושא, על סמך מה שפורסם בשלל מדיות ופלטפורמות ולקבוע נחרצות: אונס!
ואז היא באה, ה'חצופה' הזו, ומעיזה לצאת בהצהרה פומבית שהכל היה ברצון והסכמה, שהיא הייתה בהכרה מלאה וכל הג'אז הזה. זו סיטואציה מאוד מבלבלת, אני חייבת להודות, האם להתעלם ממה שהיא אמרה בשם האג'נדה או לסגת לאחור ולבחון את הסיטואציה מחדש?
בפמיניזם קיים עיקרון מאוד חשוב שקשור לעבירות מין, הוא מכונה "מאמינה לך" (או #מאמינהלך, כפי שהוא מופיע בסוף פוסטים זועמים ברשתות החברתיות) – אני מאמינה לאישה שאומרת שהיא הוטרדה על ידי אלוף בצה"ל גם אם אין ראיות. אני אאמין לנערה שמספרת שאבא שלה נגע בה גם אם הוא החבר הכי טוב שלי. אני אאמין לכל אישה שתגיד שהוטרדה או הותקפה או נאנסה. כי סולידריות נשית, תמיכה ומתן גב לקורבנות הם אחד הדברים הכי חשובים במלחמה באלימות מינית.
ואני גם אאמין למישהי שאומרת שהשתתפה מרצון והסכמה באקט מיני קבוצתי-אקסטרימי ורק לא רצתה שידלוף – כי העיקרון הזה הוא לא תכנית לבקשתך. #מאמינהלך לא עובד רק כשזה נח ומתיישב עם האג'נדה שלי. אם אישה אומרת שזה בהסכמה ורצון - מי אני שאחלוק עליה? אסור לנו לתת לאידיאולוגיה להיות יותר חשובה מהכבוד שלנו לאדם ולמחוק חוויה אישית של אישה על גופה בשם שיח חברתי. לא תמיד האישי הוא הפוליטי. לפעמים האישי הוא פשוט אישי.
אני לא יודעת אם האקט ההוא באמת היה ברצון ובהסכמה ומתוך כבוד הדדי. עדיין קשה לי להאמין. בטח שלא הצילום וההפצה של הסרטון. אם בגלל יחסי הכוחות בין המשתתפים, האפשרות שהאישה קיבלה איומים ליישר קו עם הגרסה של השחקנים, הרצון של נשים רבות להימנע מחקירות פולשניות, משפילות ולא נעימות במשטרה או אולי אפילו חוסר רצון שלה, מול עצמה, ללבוש את תווית הנאנסת.
אבל אני מאמינה לה עכשיו. ואאמין לה גם אם בעוד כמה חודשים או שנים היא תקום ותגיד אחרת – כי האקלים יאפשר, כי היא הבינה משהו עם עצמה, כי היא הבשילה והפסיקה לפחד. וגם אם היא לא. אבל עד שהיא לא קמה ואומרת את זה בעצמה, אני לא אחליט בשמה.
במקום לרדד את השיח לשאלת 'הייתה או לא הייתה הסכמה בסיסית', צריך לנצל את המקרה הזה כדי לדון בחשיבותם של הסכמה ורצון נלהבים ומלאים, במיוחד במין קיצוני, או באסון החברתי שהוא הפצת סרטונים אינטימיים. כי למרות הצהרתה של האישה, אסור לנו לשכוח את וארן וחבריו ולהסית מהם את האש. יש מקום להשעות אותם מהמגרש עד למיצוי החקירה – כי גם אם מה שהיה שם הוא אכן אקט מיני בהסכמה בין קבוצה של מבוגרים – הסרטון שהם צילמו במהלכו הופץ ועל כן הם עדיין עברייני מין, לכאורה, ברור שלכאורה.