את לוקחת את אחראי המשמרת שלך טרמפ. אתם מקשקשים בנסיעה, או יותר נכון הוא מקשקש. איכשהו, את מוצאת את עצמך נוהגת כשלידך יש גבר שמדבר על חיי המין שלך: תוהה בקול רם אל מי את נמשכת ומפנטז בקול רם על מעללייך המיניים – כשאת מצדך שותקת ולא משתפת פעולה עם כיוון השיחה בכלל. האם זו הטרדה מינית?
"ההבדלים הפיזיים המובנים בין גבר לאישה תמיד ישאירו את האישה בחסרון. לכן, כשאישה נמצאת לבד עם גבר בחלל סגור וקטן - כל מילה לא במקום מתפקדת כנורת אזהרה בשבילה. גבר שמראה לי שהוא תופס אותי כאובייקט מיני, כשלא הזמנתי את זה - מלחיץ אותי. אם אנחנו לבד, אינסטינקטיבית אחשוב על מה הוא יוכל לעשות לי אם רק ירצה" היא ממשיכה, "רציתי שהצופים ירגישו כמו האישה בסיטואציה כזו, את הלחץ, את הדריכות. כמו שאני מאמינה שהרבה נשים מרגישות מדי יום בסיטואציות שהן לכאורה תמימות - רציתי שהם יהיו דרוכים וערניים לכל הערה שלא במקום, קטנה ככל שתהיה, שעשויה להדליק נורות אזהרה לארוע שתוצאותיו חמורות בהרבה".
"הרבה פעמים קרו לי דברים שאח"כ סיפרתי לחברים וידידים שלי והם לא ייחסו להן כל חשיבות. אני חושבת שזה נובע מכך שהתפיסה שלהם לגבי הטרדה מינית היא שכדי לקבוע אם מדובר בהטרדה, האקט חייב להיות מפורש. המטריד צריך להגיד משהו שלא משתמע לשתי פנים. זה אולי נכון ברמה החוקית, אבל זו לא הרמה שמעניינת אותי, אלא האינטראקציה המכבדת בין בני אדם. רציתי להראות שזו לא רק המילה שנאמרת לי, אלא גם מה יכול לבוא בעקבות המילה, שיכול לערער, להפחיד וגם לפגוע בי. אם אפילו צופה אחד ישקול מחדש את המלים שלו כשהוא נמצא עם אישה לבד - כי למילים יש משקל - עשיתי את שלי".
יוצרת: נועה ליבנה, משחק: נועה ליבנה, יונתן מינץ, מיכאל מירושניק, הלל קפון, בימוי: נועה ליבנה ומיקי פרומצנקו, עריכה: יעל סגל
הפרויקט "לעצור כאן?" יוצג בתערוכת הבוגרים של הפקולטה לעיצוב HIT חולון בין התאריכים 25/7-7/8
