בסוף השבוע נחשפו חלק משמותיהם של החשודים באונס באילת, ופורסם כי חלק מהם בעלי עבר פלילי. רבים מאיתנו יכולים, כנראה, למצוא מעין נחמה בפרט הזה. מרגיע לדעת שלא מדובר ב"טובי בנינו", ב"מלח הארץ" - אלא בעשבים שוטים מועדים לפורענות, כביכול. אלא שהתחושה הזו מסוכנת מאוד.
זה מה שעבר בראש לאורי הירש, מנהלת מערכות מידע בחברת הייטק בת 34, שבעצמה הייתה קורבן לתקיפה מינית לפני שנים. היא גדלה ברעות, ישוב קהילתי קטן ועטור מוניטין הידוע בהישגי הבגרויות הגבוהים של התיכונים שבו ובמספר המתגייסים הגבוה שלו, מתוכם שיעור גבוה של מתגייסים לטיס. בתור נערה צעירה, מספרת הירש, היא הרגישה בטוחה מאוד לחיות ברעות. "בילדותי לא הייתה ביישוב תחבורה ציבורית או מקומות בילוי. ישבנו עד אור הבוקר בחופשים ברחוב, במרכז, בגני שעשועים. הרגשתי שכל בן אדם בישוב מכיר את ההורים או המשפחה שלי בדרך זו או אחרת ושכולם רוצים בטובתי. צרמו לי מאוד תגובות לאונס באילת שהתנערו באופן מוחלט מהעובדה שהאנסים חיים בינינו, אמירות כמו 'איפה הם גדלו פראי האדם' הרגישו לי תמימות מדי".
"צריך לחנך את הילדים, הנערים והגברים הטובים והאהובים שלנו לזהות את החבר הנאלח שלהם, והם יודעים שהוא נאלח, ולדבר איתו"
שלומית הברון, המרכז הישראלי לחינוך מיני
הירש כתבה פוסט פומבי, בו ביקשה להסביר לציבור שהאנסים שביצעו את הפשע הנורא באילת לא מנותקים מהמציאות היומיומית של כל אחד ואחת מאיתנו. "אני לא הייתי בת 16", כתבה בפתח סיפורה, "ליתר דיוק, זה היה יום הולדתי ה-23, בשעה 14:00, כשקיבלתי למתנת יום ההולדת מסג׳ אצל אחד המסג'יסטים המוכרים בישוב, זה שראיתי בתור לבית המרקחת וכנראה שישבתי מתישהו בחברת הילדים שלו בהפסקה".
>> יעל פנתה בשידור לאנסים שלה: "התנצלו. מבטיחה לסלוח"
"האם אנסים נמצאים בכל מקום? לצערינו כן. האם אפשר לזהות אותם? לצערינו לא", אמרה לנו שלומית הברון, מנכ"לית "מידע אמין על מין", המרכז הישראלי לחינוך מיני. "מה כן אפשר לעשות? להאמין לנפגעות - אם מישהי מספרת על פגיעה ממישהו, אין סיבה להניח שהיא משקרת ושהוא לא פוגע. להפך, הוא כנראה פוגע והיא אומרת אמת, כך לפחות מראה שוב ושוב הסטטיסטיקה. והדבר המרכזי שיגרום לביטחון הוא שנחנך את הילדים, הנערים והגברים הטובים והאהובים שמסתובבים סביבנו לזהות את החבר הנאלח שלהם, והם יודעים שהוא נאלח, ולדבר איתו, לחנך אותו, לא להעלים עין ולא לשתוק".
