כבר חמש שנים שעמוד הפייסבוק ואתר האינטרנט "פוליטיקלי קוראת", מתפקד כאחד מכלי התקשורת של התנועה הפמיניסטית בארץ. על רקע מגזיני נשים ותיקים שמעדיפים לאבד רלוונטיות ולהתנער מנושאים שנגועים באג'נדה, או ענף התקשורת הישראלית בה רק 29% מהעיתונאים – הן עיתונאיות, כולל נוכחות נמוכה בתפקידי עריכה בכירים ופרשנות - המיזם שגדל מיום להיום הולך והופך לאחד מהקולות הנשיים החזקים, הלוחמניים והבועטים.
אז איך הכל התחיל?
"הכל התחיל מאישה אחת בשם ליאן רם, שפשוט הסתכלה על מה שקורה בתקשורת בארץ והבינה שאין פה שום דבר שרלוונטי לה", מספרת רחל בית אריה, אחת מ-19 העורכות של "פוליטיקלי קוראת". "התחלנו בפגישה של 40 נשים מכל הארץ בבית קפה בתל אביב, מתוך רצון להקים כלי תקשורת פמיניסטי שישמיע את הקול שלנו. היום אנחנו כבר מתחזקות אתר אינטרנט ועמוד פייסבוק עם 42,000 עוקבות ועוקבים ומאות ואלפי נשים שתרמו לו תוכן. חשוב להבהיר שלכולנו יש עבודה וקריירה במקביל, אז הכל מתקיים בלי גב כלכלי".
זה קורה לאט, אבל אין ספק התקשורת בארץ הולכת ומתאימה את עצמה לשיח הפמיניסטי – אז במה אתן שונות מאחרים?
"התוכן שלנו הוא באמת כל מה שמעניין נשים. מה שכואב, מה שמרתק. אנחנו לא מייצרות טקסטים אקדמיים, יש לנו ביקורות טלוויזיה וקולנוע, ייצוג נשים על המסך וגם חדשות שהעיתונים לא יטרחו לעדכן אתכן. כי הטרדות ותקיפות מיניות, תקרת זכוכית, אי-שוויון, דיור ציבורי, נשים שקורסות תחת עוני או פעילות של פוליטקאיות לא מקבלים מספיק כותרות".
דובר רבות על חוסר הרלוונטיות של מגזינים לנשים היום, איזה תוכן התקשורת המיינסטרימית לא מציעה היום לאישה הממוצעת?
"אני חושבת שעדיין הרבה מאוד פעמים כשאני פותחת עיתון, נשים מקבלות יחס של קוריוז. אין ייצוג לעשייה שלהן באותה מידה. קחי לדוגמה את תחום ספורט נניח, שמקבל מוסף יומי בלי שום אזכור להצלחות של נשים שם. וגם כשכן מראיינים אישה מצליחה, לרוב ידברו איתה על הבעל, על הילדים ועל כישורי האימהות שלה. אף אחד לא שואל גבר מוצלח אם הוא אבא טוב לילדים שלו. גם בשיח על פוליטיקה נשים לא נמצאות במרכז – זה מקסימום בשוליים, אם בכלל".
חשוב להזכיר שהרבה לפני קמפיין METOO# העולמי, אתן הרמתן קמפיין היסטורי לא פחות
"נכון, אנחנו אלו שהתחילו את "יותר מבוכריס" אחרי עסקת הטיעון הבזויה שנחתמה איתו. וזו ההוכחה שאנחנו באמת עם הזמן מצליחות לחלחל גם למיינסטרים. הקמפיין התחיל בעקבות פוסט של מיכל פורת שהגיע ליותר מחצי מיליון קוראות וקוראים. ואין פלטפורמה שלא דיברה עליו.
"אלימות נגד נשים נתפשת עדיין כמשהו שולי"
מעבר לייצוג נשים, בית אריה מציגה תמונת מצב מאוד מדאיגה בכל מה שקשור לאדישות של החברה בכלל ושל כלי התקשורת בפרט בכל מה שקשור לרצח של נשים. "זה נתפש כמשהו שולי, לא מדווח. הרי כשנרצחת אישה זה לא מקבל כותרות ראשיות כמו באירוע טרור. זה רצח פחות רציני, הוא לא מזעזע את המערכת ולא משנה כמה נשים נרצחות – זה לא מצב חירום. גם במקרה של דונלד טראמפ, היחס שלו לנשים מאוד מהותי וזה נסלח לו די מהר כי יותר חשובה דעתו על ירושלים והאם הוא הולך לפטר את שר ההגנה שלנו. הגאווה שלו כאלים מינית נחשבת שולית ביחס שלו כפוליטיקאי. וגם פה זה ככה בפוליטיקה, או בתרבות. יכולות לעלות יצירות מאוד מיזוגניות ואף אחד לא יטרח לבקר את זה".
ומה עוד חוץ מפמיניזם?
"אפשר לדבר על כל נושא בעולם מנקודת מבט פמיניסטית, זו דרך חשיבה לגיטימית בעולם. נניח כל הסיפור של אפליה כלפי מזרחים שצף מחדש, זה חלק מגל מאוד חשוב שמביא אג'נדה יותר רחבה שגם בתוכו יש קול פמיניסטי שנדחק לשוליים ומגיע לו במה. בשורה התחתונה גם זה מתנקז בסוף לנשים שדוכאו על רקע מוצא ואי אפשר להתעלם מזה. אם פעם פמיניזם היה מיוחס לשים באקדמיה, היום הוא מדבר על נשים שנמצאות מתחת לקו העוני, על ילדים שנחטפו מהן וזה חלק בלתי נפרד. באותה מידה אגב, אנחנו משקיעות בפמיניזם פלסטיני, זה עוזר להבין מה קורה אצלן ואיזו ביקורת יש להן. הן על החברה הפלסטינית והן על הישראלית".
הפייסבוק בטוח עוזר לכן, לא?
"למרבה השמחה הפלטפורמה הזו הופכת כל כתבה לדיון שהוא חלק בלתי נפרד מהתוכן. כי גם כעס או אי הסכמה הוא חשוב. ולפעמים אני גם אזמין את אותה מגיבה לכתוב לנו – מכאן מגיעים התכנים הכי מרתקים. אנחנו מאמינות מאוד גדולות בשיחה ודיאלוג".
מניסיון, פמיניזם הוא נושא מאוד נישתי שקשה לתווך להמונים – אתן מרגישות שיש ביקוש והצדקה לקיום של מערכת כל כך נישתית?
"אני מבטיחה לך שיש צימאון מטורף לתוכן הזה. אנחנו הכפלנו את מספר העוקבים והעוקבות שלנו בתוך שנה. וכמעט 20% מהעוקבים שלנו הם גברים שלא חוששים להשתתף בשיח, גם אצלם יש רצון ללמוד. גם סטודנטיות או תלמידות שזקוקות לייעוץ פונות אלינו כדי לקבל נתונים. יש היום המון נערות שרוצות להיות אקטיבסטיות ורק מחכות שמישהי תאפשר להן. וזה מדהים, כי כשאני הייתי נערה אף אחת לא חשבה לפתוח במחאת מכנסונים וזו התפתחות מדהימה. כי היום אישה מעל גיל מסוים נתפשת לצערי בתור משהו לא רלוונטי – וגם על זה אנחנו מדברות. על דברים שכולנו נעבור ולא סקסי לדבר על זה".
בחמש השנים בהן "פוליטיקי קוראת" קיימות, כמעט בלתי נתפש להאמין כמה רחוק התנועה הפמניסטית הצליחה להגיע בכל כך מעט זמן. כך שביטאון פמיניסטי רשמי הוא ללא ספק הכרח במאבק כל כך היסטורי. התחקיר שנחשף על סחר בנשים באתר "יד 2", הוא אחד מסיפורי ההצלחה של גוף שמתקיים בהתנדבות ורוצה לגדול, לחקור, לתרגם את התכנים ולשלוח זרועות כבר עכשיו אל ארצות הברית ואירופה – והצורך הזה עולה כסף.
למה אתן צריכות את הכסף בעצם?
"אנחנו רוצות וצריכות לגדול. הפעילות שלנו עד היום התקיימה ללא פרוטה אבל עם המון עבודה והתמסרות של המעורבות בזה. זה כיף גדול וחשוב אבל יש לנו כבר מספיק קהל כדי להחזיק כלי תקשורת עצמאי ולגיטימי עם אג'נדה ברורה. הכסף הזה יעזור לנו להרים אתר משודרג, לייצר תכנים חדשותיים, מגזיניים, מאמרים, כתבות וכמובן – תחקירים. ולעיתונאיות שלנו מגיע לקבל כסף כדי לייצר תוכן טוב. אנחנו רוצות לייצר תוכן כמו וידאו ופודקאסטים ולהישאר רלוונטיות ונגישות לרוח הזמן. וכל זאת, למרות שהתרגלנו שמצפים מאיתנו לעבוד בחינם".