קשה להגיד שסיקור רגיש של עבירות מין הוא הצד החזק של התקשורת הישראלית ולא מהיום. בין אם מדובר בתמונות אילוסטרציה חסרות טעם, בשימוש במונחים מכובסים כמו "קיימו יחסי מין" במקום "חשודים באונס" או במתן במה נרחבת לתוקפים, דומה שפעם אחר פעם הרדיפה אחרי הסקופ הבא משבשת את דעתינו ומביאה לסיקור רשלני ופורנוגרפי, שחוטא לא רק לעבודתנו העיתונאית, אלא גם לאמות מידה מוסריות וערכיות.
אבל נדמה שבכל הנוגע לפרשת האונס (לכאורה) בקפריסין – האשמת הקורבן עלתה מדרגה. עם או מבלי להתכוון הפכו מהדורות החדשות של כל הערוצים המרכזיים, ברדיו ובטלוויזיה, לשופר תעמולה של החשודים באונס קבוצתי, עורך דינם ומשפחותיהם.
אם צפיתם במהדורות החדשות או האזנתם לרדיו בימים האחרונים אפשר היה לחשוב בטעות שנערים תמימים שנסעו לקפריסין לסיור של היסטוריה, פילוסופיה ודיונים ברומו של עולם, מצאו את עצמם קורבן עלילת דם של נשים מרושעות, מתלוננות סדרתיות, שרוצות להרוס את החיים ל"ילדים תמימים" או מונעות ממניעים אנטישמיים.
בחסות הניסיון לסקר את האירוע הפכו כתבינו לדוברים של החשודים ואלו הפכו לבני טובים. הגיוס המתקרב שלהם הופך לעובדה רלוונטית ודקות סיקור ארוכות מושקעות בתנאי מעצרם. והקורבן? היא שיכורה, היא חשפנית, היא סחטנית ומתלוננת סדרתית שאולי סתם התלוננה על בנינו המצוינים כדי לקבל מהם פיצויים כספיים, להרוס את שמם הטוב ולהוציא את דיבתה של מדינת ישראל. וידוע ש"הבריטיות זורמות עם כולם" אז אולי היא בכלל היא רצתה את זה? הכל חוץ מנערה בת 19 שנשמתה וגופה חוללו בחסות הצורך של "טובי בנינו" להתפרק קצת לפני הגיוס הקרב.
דומה שפרט ללשאול "מה היא לבשה?" הם עשו כמעט הכל. סליחה, בעצם גם בבגדים שלבשה או לא לבשה במנוסתה מחדר 723 עסקנו.
וכל זה למה? כי הרגשנו צורך להביא עוד עדכון מפרשייה שלא באמת הייתה בה שום התפתחות משמעותית? כי רצינו להיות אלו שמדווחים ראשונים ומקליקים הכי טוב?
אפשר להבין את הקושי. הכתבים נשלחים למדינה זרה, ללא מקורות מקומיים, ללא היכרות עם מערכות החוק, המשפט או השפה ונדרשים לסקר אירוע מתגלגל ולהביא, שעה אחרי שעה, סקופים וכותרות חדשות לשביעות רצונם של עורכי המהדורות.
כך הם מעדיפים לעשות לעצמם חיים קלים ולהסתמך על אנשים דוברי עברית, שיש להם אינטרס ברור להשפיע על דעת הקהל הישראלית: עורך דינם של החשודים ומשפחותיהם.
אבל זה לא שאין עדויות אחרות: הדיילי מייל הבריטי מביא עדויות של תיירות נוספות על התנהגותם של "טובי בנינו" בקפריסין, אתרים ועיתונאים מחו"ל מסקרים את הפרשייה מנקודת מבטה של הקורבן. זה רק דורש קצת יותר מאמץ.
האם כתבינו לא יכולים לחבור לכתבים הבריטים או המקומיים ולהביא גם את הנרטיב של הצד השני, לסייג קצת את גרסתם של החשודים ולהימנע מלהפוך לשופר תעמולה?
רדיפה עיוורת אחרי הסקופ הבא מבלי לחשוב על המשמעויות הנלוות אליו היא לא רק חטא ערכי ומוסרי – היא לא מקצועית. התפקיד שלנו כתקשורת הוא לא רק לדווח על העובדות, אלא גם לחשוב מעבר, על המשמעויות הנלוות של הסיקור שלנו, על המסר שמקבל הקהל ששומע את הדיווחים שלנו.
עלינו מוטלת האחריות לא רק להצליב מקורות ומידע, לחפש נרטיבים חלופיים, להטיל ספק במידע שמספקים לנו המקורות שלנו, אלא גם להימנע מליפול פעם אחר פעם למלכודת של האשמת הקורבן ושימור תרבות האונס - ואם אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה – אולי אנחנו לא במקצוע הנכון.