בחודש האחרון, העיר פונטואז בצרפת לא מצליחה לרדת מהכותרות. כל זאת בעקבות מקרה פדופיליה שהתרחש באפריל 2017, במהלכו גבר בן 29, נשוי ואב לשני ילדים פגש בשרה (שם בדוי) כשיצאה מבית הספר בו למדה וקיים עמה יחסי מין.

השניים מתגוררים באותה השכונה ועל פי הטענות כבר ראו זה את זו בעבר, אך לא התקיים ביניהם קשר כלשהו. הגבר מצדו, הציע לשרה להצטרף אליו לבית הוריו הסמוך, שהיה ריק באותה שעה, והיא נענתה בחיוב. כבר בהיותם במעלית, ביקש הגבר משרה לבצע בו מין אוראלי - והיא הסכימה. כשהגיעו לדירה, קיימו השניים יחסי מין. 

לכל אורך המשפט, טען הגבר כי כל המעשים בוצעו בהסכמתה המלאה של שרה וללא כפייה. אך עם חזרתה הביתה, שיתפה שרה את אמה במה שהתרחש מוקדם יותר באותו יום. בהמשך, פנתה האם ההמומה למשטרה, אך בתום חקירה שבוצעה הוחלט להאשים את הגבר בתקיפה מינית בלבד ולא באונס, כיוון ששרה לכאורה הסכימה לביצוע המעשים ולא הביעה התנגדות. 

המקרה המסקרן פורסם בכלי התקשורת הצרפתים שעוררו דיון ציבורי סוער עד לכדי מחאות שהגיעו עד לפתחו של הנשיא, עמנואל מקרון, שדרוש שמתחת לגיל 15 לא תהיה כל אפשרות של הסכמה וכל מגע מיני מהסוג הזה ייחשב כתקיפה מינית או אונס. במקביל, הציבור בצרפת מביע התנגדות ודורש לשנות את הגדרת האישום לאונס, שסביר שתגרור עונש חריף יותר.

"ניצחון לקורבנות" למרות החוק

פרקליטיו של הגבר טענו כי הילדה שרה "נראית גדולה לגילה ונראית  בת 14 עד 16 לפחות", כשהטיעון על הסכמת הילדה הדהד ברקע שוב ושוב. מנגד, פרקליטתה של שרה ומשפחתה טענה כי בעת המפגש הראשון בין השניים שרה הבהירה כי היא בת 11 ואף הציגה את יומן הכיתה שלה, שהוכיח באיזו שנת לימוד היא ואת גילה הצעיר. 

מקרון:
דרש לבטל את האפשרות של הסכמה מתחת לגיל 15, מקרון|צילום: EPA/FREDERIC SCHEIBER

"מין עם ילדים נעשה בכפייה בלתי נמנעת", מסבירה יושבת ראש הוועדה לשוויון בין גברים לנשים בצרפת, לי ארנסטיין רונאי. "לא מתקבל על הדעת שגבר בן 29 יחשיב הסכמה של בת 11 כאפשרית. זה מזעזע", הוסיפה.

עד כה, נדמה שהמחאה החברתית בצרפת - אליה התגייסו פוליטיקאים, אנשי תרבות ורוח, עיתונאים ופעילים חברתיים - בהחלט גרמה לשופט לבסוף לשנות את כתב התביעה לאונס ולא לתקיפה מינית. עם זאת, נכון לעכשיו התיק נדחה בשל חקירה עמוקה יותר, ובינתיים מה שנותר על פני השטח הוא דיון סוער וחסר תקדים בנושא גיל ההסכמה, נושא שלא היה מדובר רבות לפני המקרה.

אבל השיח הסוער בצרפת רלוונטי לכל גבר ואישה בעולם בכלל ובישראל בפרט, שהתנהלו בה לא מעט דיונים דומים אחרים, בנוגע ליחסים מיניים בין קטינות ומבוגרים. "עמים בני תרבות יודעים שכדי שתהיה אמנות, וכדי שהיצירה תשגשג, יש להעניק לאמנים פריבילגיות וחירויות מוסריות שאין לבני אדם אחרים", כתב הפובליציסט בני ציפר בטור שפרסם בעיתון הארץ בחודש מרץ לפני שנתיים בדיוק, עת התפוצצה פרשיית הקטינות ואייל גולן; "זאת הבינו לפעמים גם רודנים, שלא היתה להם סובלנות לשום חירות של הפרט, אבל קיבלו איכשהו שאמנים לסוגיהם — במוזיקה, בשירה, בספרות ובציור — רשאים לחיות חיים בוהמיים ושזה חלק מאותו הסכם לא כתוב בין החברה ליוצריה, שמוקצה להם מעין מרחב מופשט משלהם, שחלים עליו חוקי מוסר והתנהגות פרועים, ובכלל זה בתחום המיני", הוסיף. 

מאמרו של ציפר עורר פלצות ברבות וברבים, ולא בכדי. למעשה, הוא התיר לאמנים לעבור על חוקי המוסר, ובכללם בתחום המיני, כדי "לאפשר ליצירה לשגשג". קולות שעלו בעקבות הפרשייה בצרפת, מראים שציפר ממש לא לבד. 

בני ציפר (צילום: מתוך אנשים, שידורי קשת)
"יש להעניק לאמנים פריבילגיות וחירויות מוסריות שאין לבני אדם אחרים", ציפר|צילום: מתוך אנשים, שידורי קשת

הטענה שגורסת שאנשי רוח ואמנים זכאים לפריבלגיות מסוימות בנושאים של מין וגיל הסכמה חזרה גם במקרה של הבמאי רומן פולנסקי שאנס חמש נערות בין הגילאים 9-16. כשאחד התומכים בו בזמנו, היה פרדריק מיטרן, שר התרבות לשעבר של צרפת.

זהו רק קצה הקרחון של דיון סוער שמתקיים כיום במדינה, שמדבר על גיל ההסכמה באופן כללי, ולא קשור רק  למקרה של הילדה שרה. כלומר, יש קולות בצרפת שטוענים שיש אנשים בעלי פריבילגיות, להם מותר לאפשר מתירנות מינית שכוללת יחסים עם קטינים או קטינות, "עבור האמנות". השרה לשוויון מגדרי בצרפת, מרלן שיאפה, הגיבה בהתנגדות חריפה לעמדות מסוג זה וכינתה אותן "תרבות אונס של המדינה". "זה לא קורה רק בצרפת", אמרה, "אבל מה שקורה כאן תורם לתירוץ וקבלה של תרבות של אונס ותקיפה מינית, שמובילה לסובלנות מסוימת כלפי פשעים כאלה בחברה".

רוח גבית מ-#metoo

על אף העובדה שבמקביל לקמפיין מי טו העולמי, התעוררו דווקא בצרפת קולות פמיניסטיים שטענו שהקמפיין "הורס את הרומנטיקה", נדמה שהוא עדיין מספיק חזק ומשפיע ומהווה רוב בדעת הקהל הצרפתית, בנוגע לגיל ההסכמה והאבסורד שיש הן באי שינוי החקיקה לטובת הקטינים והן בקבלה התרבותית-חברתית של יחסי מין בין אמנים ואנשי רוח בגירים, ובין קטינים. יש המכנים את המתרחש בצרפת כעת כ"תנועת זעם לאומית"  המכילה מודעות מוגברת לפשעי מין. 

השרה שיאפה החריפה את המאבק בעבירות אלה, ואומרת שתפעל במספר מישורים, בהם, בהמשך לדרישתו של מקרון, לקבוע את גיל ההסכמה ל-15, מה שלא יאפשר לאף חוקר משטרתי לטעון שילדה בת 11 הסכימה ולכן מדובר אונס יוגדר כ"תקיפה מינית", החרפת העונש על עבירות מין והגדלת טווח השנים לבין 20-30 וכן מתן קנסות כספיים למבצעי הטרדות רחוב, מה שלא מתרחש כיום.

ב-21 למרץ צפויה לעלות הצעת החוק המורחבת של שיאפה, בה תקבע סטנדרט חדש ליחס לעבריינות מין בצרפת – שלא תבדיל בין דת, גזע, מין, לאום ועיסוק. "רוב האנשים מקבלים את השינוי הזה", היא אומרת, "ובשורה התחתונה צריכים להביע עמדה ציבורית – האם אנחנו מתייחסים לאונס כעבירה חמורה, או מוכנים לקבל אותו 'בהתאם לנסיבות?'".