הרבה גבות הורמו סביב האקורד הצורם בה הסתיימה פרשת ניסו שחם. כתב אישום עב כרס והליך שנמשך כשש שנים הולידו, בסופו של דבר, הרשעה אחת בלבד - של מעשה מגונה. שחם, מצידו, דילג כמנצח מאולפן טלוויזיה אחד לשני והתראיין תחת כל עץ רענן כאילו זוכרה מכל אשמה. גם רבים מהדיווחים עסקו בעיקר בזיכויים. העובדה שמדובר בניצב (בדימוס) בכיר במשטרה שקיים יחסי מין עם שוטרות זוטרות, על יחסי מרות ועל הרשעה במעשה מגונה כמעט ונעלמה מהשיח בנושא.

 "צריך לזכור שהמחלוקת בעניינו של שחם לא נגעה מעולם לעובדות, אלא לפרשנות: האם קצין בכיר יכול לנהל קשרים מיניים עם שוטרות זוטרות, צעירות מאוד, כאשר בידיו להכריע בסוגיות הכרוכות במשרתן ובתנאי שירותן - כפי שאכן עשה" אומרת נגה ברגר מאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית; "לפי השופט, זו לא הפרת אמונים פלילית. אבל זה לא הופך את ההתנהגות שלו לכשרה. הוא הודה שקיים יחסי מין עם 8 שוטרות זוטרות הכפופות לו והתנהלות זו היא מעוותת, פסולה, סדרתית ונצלנית. שחם הגיע יום יום למקום העבודה שלו שבו אמור היה לדאוג לביטחון הציבור, ובמקום זאת הפך את מקום העבודה למגרש משחקים לסיפוק תאוותיו. הגאווה הגדולה שמפגין ניסו שחם ביומיים האחרונים תמוהה, בלשון המעטה. נאומי הניצחון שלו לא מתיישבים עם הדברים המטרידים שבהם הודה, שהיו מביכים כל אדם ישר עם אתיקה מקצועית בסיסית".

רוני אלוני סדובניק (צילום: יחסי ציבור)
רוני אלוני סדובניק|צילום: יחסי ציבור

צלחת פטרי של הטרדות מיניות

אלא שלפי עוד ועוד קולות שעולים ביממה האחרונה, לאחר שפורסמו החלטות השופטים בעניינו של שחם, יחסי מין בין קצינים לשוטרות שכפופות להם הם עניין שבשגרה במשטרת ישראל וספק אם מבינים בארגון שאמון על אכיפת החוק והביטחון את הבעייתיות שבהתנהגותו של שחם.

"בשונה מצה"ל, שב"כ והאקדמיה, במשטרה מעולם לא בגשירו או אסרו יחסי מרות, בין אם הם בהסכמה ובין אם לא" אומרת עורכת הדין רוני אלוני סדובניק; "בעקבות התיק של מאי פטאל נגד חג'בי, לדוגמא, הרמטכ"ל הוציא איגרת רמטכ"ל לכל שדרת הפיקוד שמבהירה ואוסרת את עניין יחסי המרות. דווקא במשטרת ישראל ובנציבות שירות המדינה, שזה שני גורמי האכיפה החשובים ביותר מבחינת סוגי עבירות המין, הגבול בין הסכמה ורצון לבין יחסי מרות מאוד מטושטש".

"התרבות הארגונית של משטרת ישראל כפי שעולה מהפרסומים של הכרעת הדין היא שאין פסול בקיום מערכת יחסים מינית בין מפקדים לכפופות להם, אם זה נעשה בהסכמה" היא מוסיפה. אם זה נורמטיבי שמפקדים מנסים את מזלם עם הכפופות להם, זה גם פותח פתח להטרדות מיניות, לאי הבנות, לאווירה קשה, לתרבות ארגונית מאוד מאוד קלוקלת ולאפלייה כלפי כל אותן שוטרות שלא מעוניינות לקחת חלק בסיפור הזה מבחינה מוסרית. הרי אם זה לגיטימי לקצינים לנסות את מזלם עם הכפופות, אז יכול להיות שהוא יציע למישהי שתגיד לו לא בהתחלה ואחרי זה כן, יש לגיטימציה לחיזור. אבל הליך של חיזור אם הוא נענה אז אין בעיה, אבל אם הוא לא נענה אז נוצרת עבירה".

"הכרעת הדין בתיק של שחם מעידה על מה שברור כבר מזמן: המסגרת הפלילית לא מתאימה לכל מקרה של ניצול יחסי כח" מוסיפה ברגר, "את החורים שמשאירה לנו הרשת הפלילית אנחנו צריכים ויכולות למלא באמצעות נורמות ואחריות ארגונית. זה הזמן של השוטרים והשוטרות ההגונים, שנאלצים לחזות בשחם ועמיתיו המטרידים רומסים את כבודה של משטרת ישראל פעם אחר פעם, לעמוד ולדרוש טיפול שורש מעמיק בתרבות הארגונית החולה הקיימת בה. הצעד הראשון יכול להיות איסור על קיום יחסי מין בין בכירים לעובדות שכפופות להם".