לטריאתלון הנשים הגעתי די בתחילת הקריירה שלי בטריאתלון. עוד לא היו לי אפילו אופניים משלי, אבל הייתי רק בת 16 והיה נראה לי מגניב שיש טריאתלון רק לנשים. הטריאתלון הזה הכניס בי כל כך הרבה התלהבות ורצון להיכנס לתחום ביתר רצינות - גם הכמות האדירה של הנשים (וזה עוד כלום לעומת מה שיש היום), אבל גם העומק - אלופת ישראל בטריאתלון, אלופת ישראל בדואתלון, אלופת ישראל ברכיבת כביש, אלופת ישראל בריצת 10,000, אלופת ישראל לנוער - כולן היו שם! לכולן היה חשוב לנצח את התחרות הזאת! כמו מין אליפות הנשים השנתית. לימים, כשהפכתי להיות אחת מהן - אלופת ישראל לנוער, גם לי היה חשוב לנצח בתחרות הזאת, ואפילו הצלחתי לעשות זאת ב-2009.
אתמול הוזנק בפעם ה-25 טריאתלון הנשים על שם תמר וסוזי דבוסקין ז"ל. אבל השנה בפעם הראשונה הוא הוזנק כחלק משבוע הנשים בספורט. זהו שבוע שבו בכל יום הייתה פעילות הקשורה לספורט או לאורח חיים פעיל ובריא - תחרות חתירה בסאפ, ערב יוגה, הרצאה, משחה, וגולת הכותרת - הטריאתלון הוותיק שהוא גם אירוע ספורט הנשים הגדול בישראל.
לא חסרות דוגמאות לספורטאיות ענקיות לאורך הסטוריה, נשים מעוררות השראה שעשו את הלא אפשרי - ווילמה רודולף, סרינה וויליאמס, קטי לדקי, סימון ביילס ואחרות, ועדיין, אנחנו רואים שהרבה מאוד נשים חוששות להיכנס למעגל של אימונים ושל תחרויות בספורט.
בשנים האחרונות, אנחנו רואות תנופה הולכת וגדלה של אירועי ספורט לנשים בלבד. הספקנים מרימים גבה ושואלים - ״למה צריך אירוע ספורט לנשים? אין מספיק אירועי ספורט גם ככה?!״
התשובה היא שלא. האירועים הללו חשובים. הם גורמים להמון נשים לאזור אומץ, לקפוץ למים (תרתי משמע) ולהתחיל לעשות ספורט. בהתחלה כהכנה לאירוע ובהמשך באופן קבוע. האירועים הללו נותנים לנשים סביבה ידידותית ומזמינה יותר להתחבר לספורט בכלל ולספורט תחרותי בפרט, הם מציבים להן אתגר להתאמן אליו, הם פחות אגרסיביים מהאירועים המעורבים בהם יש בדרך כלל קרוב ל-80% גברים - הם מהווים דלת כניסה מצויינת לנשים שאחר כך ימשיכו לעסוק בספורט ותשתתפנה גם באירועים המעורבים.
בשנת 2010 ניר (בעלי) ואני החלטנו להקים קבוצת הכנה בהתנדבות לקראת טריאתלון נשים באותה השנה, כי לא היתה באזור שלנו אף קבוצה רלוונטית. לא פחות מארבעים נשים מכל הגילאים הגיעו לטעום מהחווייה! נשים ספורטיביות וגם נשים שמעולם לא עשו ספורט, נשים שהפסיקו לכמה שנים ונשים שחזרו מחופשת לידה, מגוון עצום של נשים שלקחו את עצמן בידיים ואמרו - ״אני יכולה לעשות את זה!".
רבות מהן המשיכו להתאמן איתנו גם בהמשך. החוויות, האתגרים והמטרות המשיכו להגיע. אחת הספורטאיות מספרת שפחדה להיכנס למים, והיום שוחה במשחי מים פתוחים, בתחרויות טריאתלון ואפילו ״סתם״ לכיף. ספורטאית אחרת מספרת שהעיסוק בספורט ואימוני הטריאתלון חשפו בפניה פן אחר בה - פן שלא הכירה - הפן התחרותי, ההישגי, השואף למצויינות ומקרין לעוד תחומים בחיים. לא אחת הבנות מספרות שהספורט בכלל והטריאתלון בכלל שינו להן את החיים לטובה.
הכותבת היא מדריכת שחייה וטריאתלון, בעבר אלופת ישראל לנוער וחברת נבחרת ישראל.