שנה שלמה עברה מאז פרץ לחיינו קמפיין Metoo# והשיח סביב הטרדות מיניות דומה שלעולם לא יחזור להיות מה שהיה לפני. אבל פרט לעובדה שעוד ועוד נשים גילו שהן לא לבד, חלקו את שעל ליבן, את סודותיהן וחשפו את התוקפים שלהן, גם הגברים גילו שמימדי תופעת ההטרדות המיניות גדולים משידעו ושהעולם בו הם חיים הוא לא בדיוק מה שהם חשבו. 

רצינו לבדוק מה עשה הקמפיין, ההיחשפות לעדויות והסיפורים, לחברינו הגברים. התשובות לפניכן.

נדהמתי מהמספרים

"לצערי לא למדתי משהו חדש, כל הנושא היה ברור לי שקיים כבר אבל המספרים הדהימו אותי. לא חשבתי שהתופעה היא עד כדי כך רחבה, לשמוע סיפורים ממשפחה וחברים שעברו זאת על בשרם הפך את הסיפור הזה לאישי ולא בתור נושא שקרה למישהו אחר שאני אל מכיר. עוד משהו שהתחדש לי הוא התגובה של הרשת. מצד אחד האשטאגים התפשטו במהירות ואני ממש שמח שהכוח של רשתות חברתיות מצליחות להציף נושאים חשובים כאלה, מצד שני התגובות הערסיות שכל פוסט קיבל מדכאות אותי ומגלות כמה החברה שלנו (אבל גם בארה"ב) מפולגת בין אנשים חשוכים למתקדמים" (יונתן)

אנחנו מפחדים - וטוב שכך

"מהפכת #meetoo היא אחד הדברים החשובים שקרו כאן. אני, ורבים מחבריי, מת להצטרף ולצרוח את המסרים של הקמפיין. אבל אנחנו מפחדים. אנחנו מפחדים שפעם, בטעות, בתום לב, ובאמת לא בכוונה, כי אני לא רוצה לפגוע באף אישה, עשיתי משהו שהתפרש כפגיעה. אני שואל את עצמי רבות, בוחן את ההיסטוריה שלי ומנסה להבין האם פגעתי במישהי, עשיתי משהו הכי קטן שאינו נכון מוסרית או חוקית. ואני לא יודע. אני מפחד לצעוק את המסרים של הקמפיין, כי אני מפחד שתקום מישהי שיצאתי איתה לפני 20 שנה ותגיד שפגעתי בה. לחשוב על עצמי כאדם שפגע באחר, זה נורא. ואז גם לקבל את זה בגל של מתקפות בפייסבוק ובתקשורת, ייגמור אותי. אז אני תומך, ומאמין אבל שותק" (אנונימי).

המשימה של המין הגברי הוא לצאת מהסרט שהוא חי בו

"למדתי שנשים בחברה שלנו מפחדות, ובצדק, חלק גדול מהזמן. הדעות שלי אמנם לא השתנו, אבל התפיסה שלי משתנה באופן מגמתי – לכיוון ההבנה שהמשימה של המין הגברי הוא לצאת מהסרט שהוא חי בו. הקמפיינים יצרו סטנדרט חדש של השלכות חברתיות ועסקיות כלפי גברים ממעמד גבוה בחברה. השנה האחרונה גרמה לי להבין שבתור הומו, זכיתי לאפשרות לתקשורת בריאה, פתוחה וישירה יותר עם נשים" (גיא)

לא חשבתי שיש כל כך הרבה גברים שהוטרדו

"הטרדות ותקיפות מיניות הם המגפה של החברה המודרנית ואם כבר כל הצפת הסיפורים האלה רק הוכיחה כמה אנחנו בתור חברה רחוקים מהאידליה שהיינו רוצים בתור חברה. הקמפיינים חידשו לי בעיקר את מספר התלונות בקרב הגברים, לא חשבתי שמספר הסיפורים יהיה כל כך גבוה. עוד דבר שהתחדש לי הוא התגובה של החברה, זה פשוט לא נתפס איך מי שהואשם בהטרדה מינית מצד עשרות נשים מכהן כנשיא ארה"ב וממנה לשופט עליון בארה"ב אדם שהואשם ע"י כמה נשים בניסיון אונס. עוד יותר לא יאומן איך החברה הגיבה לזה, התמיכה שקוואנו קיבל ואיך שהשיח הפך ל"קוואנו הוא קורבן" הוא פשוט בושה" (יונתן)

ההאשטג שאנחנו באמת צריכים לראות הוא "התלוננתי"

"אם לצמצם את זה למשפט אחד, אז למדתי שמדובר במאבק חשוב וצודק שנמצא בשיא השלב האינפנטילי שלו. כבר לפני שנה, כשההשטאג #metoo הפך לתופעה עולמית, לא הזדהיתי עם המסר הבסיסי ביותר שלו. ראשית, לא הבנתי למה המאבק תופס פוזיציה מתקרבנת. הרי זה לא שצדק או שוויון מגיעים לקורבנות אלימות מינית כאיזשהו פיצוי על הפגיעה בהם. צדק לא אמור להיות תלוי באיזו עוולה קודמת, זאת זכות אנושית בסיסית.

שנית, ההשטאג ההוא כורך את כלל הנשים כקורבנות, ומכאן שלפחות להלכה הוא כורך גם את כלל הגברים כתוקפים. זה מפריע לי כבר שנה, אבל בחודש האחרון נדמה לי שהבנתי מאיפה זה נובע: מילדותיות. מהתחושה המובנת כשלעצמה שאם נפגעתי, אז עכשיו זה כבר עניין של העולם או של היקום שמי שאשם ישלם; אני את שלי עשיתי. הבנתי שזה הלך הרוח כשצץ ההשאטאג החדש "#לא_התלוננתי"; הרי אי אפשר היה לנסח באופן קולע יותר או נאיבי יותר את המסר "פשוט תסתפקו בזה שאני הקורבן פה".

כשהעשן יתפזר, כולנו נבין שאין מנוס מהשיטה הישנה והכואבת. זו שבו הקורבן אנוס לספק ראיות, משחק מילים מכוון לגמרי, ולו מפני שהאלטרנטיבה היא עוד יותר גרועה - החרגה של אפילו עבירה חמורה אחת מחובת ההוכחה.

תראו, זה חסר טעם. אני גבר שכותב על מאבק נשי בעיקרו וקל מאוד להחליט שאני מדבר מאיזו פוזיציה. אז אומר רק את זה ואניח לכל העניין: אי אפשר להסתפק ב"כי ככה אמרתי". המאבק שהחל תחת הכותרת #metoo וגלש ל"#לא_התלוננתי" חייב להתגבר על האינסטינקט הילדותי של "נפגעתי וזה מספיק", לצאת ממלחצי התקינות הפוליטית ולומר בקול רם וברור: כן, תתלוננו. בשם הצדק, בשם החברה, בשם החוק ובראש ובראשונה בשם הקורבנות. אם אנחנו רוצים צדק לקורבנות ועונש לתוקפים, ההאשטאג שאנחנו באמת צריכים לראות הוא "התלוננתי". רצוי עם שמו ופרצופו של הבן זונה". (תומר)

התקופה הזו מרגשת אותי

"תמיד תפסתי מעצמי גבר שמצליח לראות את נקודת המבט הנשית של לחיות בעולם הזה אבל איכשהו, החשיפה לסיפורי #metoo הצליחה להיות גם עבורי אגרוף לא קטן בבטן. ההבנה הזו שמדובר באירועים יומיומיים, שכל אחת חווה כמעט כל הזמן, ושרוב הנשים פשוט התרגלו לחיות ככה, היא הבנה שקשה לעכל. וכן, אנחנו, ה"גברים הטובים", חושבים ברובנו שאין לנו הרבה מה לעשות בסיפור הזה, אבל גם אנחנו צריכים להיות פעילים יותר. להעיר, לעזור, לעבור לצד השני של המדרכה אם ממש צריך, כי כן, זה אולי נשמע מוגזם לעבור צד במדרכה כי "אני כולה הולך מאחוריה", אבל רק כשבאמת נבין איך זה מרגיש לפחד ככה, נוכל להבין גם עד כמה אנחנו יכולים לעשות משהו. התקופה הזו מרגשת אותי. כי היא באמת מרגישה כמו שינוי אמיתי. הדור הנוכחי של המתלוננות האמיצות, שסופגות המון אש לא מוצדקת, יהפכו בסופו של דבר את חייהן של בנות הדור הבא לקלים יותר, וכאלה שלא מלאים כל הזמן בחששות, דאגות ופחד. (גיל)