הבוקר הכריע בית המשפט בקפריסין נגד הצעירה הבריטית, שהתלוננה כי נאנסה על ידי 12 צעירים ישראלים. היא הורשעה בעבירה של בדיית הציבור, משום שבדתה כביכול את תלונתה על אונס. הצעירה ואמה עזבו את בית המשפט כאשר מסכות ה"שפתיים התפורות" מכסות את פניהן, במחאה על השתקת הסיפור בידי מערכת המשפט בקפריסין.
לאורך כל הפרשה, היו סממנים רבים לכך שהצעירה נפגעה ושההליך המשפטי כולו היה לקוי. הודאתה על תלונת שקר כביכול הייתה באנגלית משובשת, ולא יכלה אפוא להיכתב על ידי דוברת אנגלית כשפת אם. פסיכולוגית מומחית העידה, כי הצעירה סבלה מהפרעת דחק פוסט טראומטית. עוד נטען, כי המשטרה איימה לפגוע בחבריה אם לא תמשוך את התלונה. השופט מיכאליס אנדראס פאפאת'אנסיו התעלם מכל אלה וקבע, כי הנערה שיקרה בכל טענותיה, למעט עדותה שהושפלה על ידי הפצת הוידיאו.
גם אם נאמין לגרסה שאימץ השופט, נצטרך להסכים כי הצעירה נפלה קורבן לעבירת מין חמורה. צילום של אישה בזמן יחסי מין והפצת התוכן ללא הסכמתה הוא מעשה פלילי, שדי בו כדי להרוס את חייה. איש לא הועמד לדין בשל מעשה זה, ואיש לא לקח עליו אחריות.
הלב יוצא אליה
למי ראוי להאמין במקרה זה? מצד אחד, יש את מערכת המשפט, שהרשיעה אישה בהליך משובש תוך התעלמות אפילו מפשע אשר מוסכם כי בוצע בה. מצד שני, יש אישה צעירה, פוסט טראומטית, שנכשלה בניסיון לקבל משפט צודק במדינה זרה. במקרה כזה, אנחנו בוחרות להאמין לאישה. אנחנו מאמינות לה כי סטטיסטית, הנשים שבודות מקרי אונס הן נדירות מאוד, כמעט כמו נשים חובבות אורגיות המוניות במדינות זרות. לעומת זאת, נפגעות אלימות מינית שלא זוכות לצדק במערכת המשפט שכיחות מאוד. לראייה, רק בימים האחרונים התפרסם בארץ סיפורה של אישה אחרת, שהתלוננה על אונס, ביטלה את תלונתה תחת לחץ ונעצרה. אנחנו יודעות היטב כי רשויות אכיפת החוק אינן בצד הנפגעות, וכמוהן גם חלקים גדולים בחברה.
עדיין מפקפקים? דמיינו צעיר ישראלי שעבר תקיפה אלימה באירופה על רקע מוצאו היהודי. הצעיר העיד על 12 תוקפים זרים. הניחו כי זה קרה במדינה עם הלך רוח אנטישמי. עכשיו דמיינו שהוא נחקר בשפה זרה, סבל מפוסט טראומה כשמסר הודעה, לא נתנו לו לפגוש עורך דין ישראלי, והודאה על תלונת שקר חולצה ממנו תוך איומים ונכתבה על ידי אדם אחר. למי הייתם מאמינים? האם סרט וידאו שבו הצעיר מדבר בנחת עם שניים מהתוקפים היה משנה את דעתכם?
הלב יוצא אל אישה צעירה שסבלה מאלימות, ועכשיו עלול להיגזר עליה מאסר של שנה. היא מתמודדת לא רק עם הטראומה אלא גם עם האונס השני במשטרה ובבית המשפט, עם הניתוק ממשפחה וחברים. אנו מאמינות לה, כי ראינו יותר מדי פעמים איך החברה ומוסדותיה מתנקמים בנפגעות האלימות המינית. אין מוצא אחר מלבד הסולידריות.
הכותבת, לובה פיין, היא ממקימות עמותת "כולן" הנאבקת לשינוי דעת הקהל בסוגיית האשמת הקורבן
