בבית המשפט המחוזי בת"א חתמו לפני כשבועיים נציגי משטרת ישראל, עיריית תל אביב ומועדון החשפנות הבייבידולס על הסכם שיכשיר את המשך הפעלתו של מועדון החשפנות – ויאפשר את המשך החפצת הנשים והאלימות המינית המופעלת נגדן. יחד עם זאת, ההסכם נושא בשורה גדולה: איסור לקיים את מה שמוכר כ"לאפ דאנס".

ה"לאפ דאנס" הוא אקט מיני שבו האישה יושבת חשופה על רגליו של הזנאי, פנים אל פנים, ומתחככת באיבר מינו בעוד הוא רשאי לגעת בכל מקום שהוא רוצה בגופה. על האקט הזה מקבלות הנשים 30-50 שקלים, וכדי להרוויח את ה"כסף הגדול" הן מבצעות את האקט הזה על עשרות גברים. בזה אחר זה הזנאים נוגעים וממששים, ויש גם כאלו שצובטים, מושכים ומכאיבים. המראות על הקירות מאפשרות לנשים לא להיתקל בעיניו של הזנאי. המבט אטום. רק הכסף מעניין.

האיסור לקיים לאפ דאנס הוא הישג משמעותי, ואליו מתווספים מגבלות ואיסורים נוספים: על המועדון להתקין מצלמות טלוויזיה במעגל סגור שיכסו את כל שטח המועדון ללא אזורים נסתרים, וחל איסור לתחום אזורים באמצעות ספות, צמחים, וילונות או אורות. גם חדרי ה-VIP, בהם מתקיימים אקטים כמו מין אוראלי ואחרים, בוטלו. עירום, גם בחלק העליון וגם בתחתון, יהיה מותר רק על בימת הריקודים – והעובדות לא יסתובבו בקהל ללא ביגוד המכסה את האיברים המוצנעים שלהן. נאסר כל שימוש פיזי בגוף העובדות במטרה לגרות או לספק סיפוק מיני, גם כאשר מדובר במגע של האדם בעצמו בנוכחות העובדת. אלה הם עיקרי הסייגים, אבל בשורה התחתונה המועדון יכול לפעול - והוא אכן פתוח.

ג'וקים בכל מקום, מים מלוכלכים יוצאים מהקולר, הכל ג'יפה

מה שההסכם לא מפרט הוא מה קורה על הבמה, ואת זה בית המשפט לא בטוח ששמע. בין מופעי הבמה שבית המשפט, המשטרה והעירייה מאפשרים לקיים הם מופעים בהם הנשים נדרשות להחדיר לאיבר המין סטיקלייט, שרשרת פרחים או חפצים שונים אחרים להנאת הזנאים הצופים. אלה הם מופעים אכזריים, משפילים ומסוכנים, ועכשיו גם כשרים בחותמת של בית המשפט. "ישנם מופעים במים, או שבנות צריכות להתפלש בקרח", מספרת יונית (שם בדוי) שעבדה ב"גו-גו גירלס" ו"בבייבידולס". "כל הגוף רועד, את כמעט עירומה, קר נורא, זה עינוי. זה לא מעניין, לאף אחד לא אכפת. לא כולן מסכימות לעלות ולבצע את ריקודי הקרח או המים, אבל אין ברירה, כי אם לא תעלי - תקבלי קנס". יונית מספרת על אחת מהעובדות במועדון הבייבידולס הנמצאת במצב נפשי קיצוני. "כולם יודעים את זה", היא אומרת, ומספרת שלרוב הבחורה הזו תהיה זו שתבצע את המופעים שאחרות לא יהיו מוכנות לבצע. "מועדון החשפנות הוא עסק שמיועד להרוויח כסף על חשבון העובדות שאותן הוא לא רואה כבנות אדם. הנשים הן מוצר שתפקידו להביא כסף", היא אומרת.

יונית מתארת תנאים מחפירים. "מועדוני החשפנות שהייתי בהם הם מפגע תברואתי. אין דבר כזה ניקיון, ג'וקים בכל מקום, מקלחות מסריחות, מים מלוכלכים יוצאים מהקולר, הכל ג'יפה, מזוהם ורקוב. אם הייתה כאן ביקורת של משרד הבריאות - היו סוגרים מזמן". גם מבחינת בטיחות תנאי העבודה קשים: "הבמה רטובה הרבה פעמים, לא מנגבים אותה, הנשים רוקדות על עקבים גבוהים ונופלות כל הזמן. הייתי עדה לתקרית במהלכה אחת הנשים נתלתה על עמוד הריקוד, ולפתע העמוד ניתק ממקומו. אם את נופלת בריקוד, זה לא מעניין אף אחד. אם הפסקת תקבלי מיד מבט מהמנהלת או מהמנהל, ואת ממשיכה לרקוד".

מנהל המועדון שולט, לדבריה, גם ברמת השכרות של העובדות: "הוא מחליט אם לתת לך הנחה לאלכוהול או לא, ומוודא שתהיי לא שיכורה מדי, אבל שיכורה מספיק כדי ש'תזרמי' עם לקוח. סמים יש חופשי, רוב הבנות על קוק. זנות היא עבדות. מי שמעסיק זונה מעסיק עבד".

מהפכת MeToo היא אחת המהפכות החשובות והמכוננות מבחינת קידום מעמדן של נשים; אך אותה חברה שמנסה לשנות את הקודים הפוגעניים כלפי נשים ונלחמת בהטרדות, בניצול יחסי מרות ובביטחון במרחב האישי במטרה למגר את האלימות המינית נגד נשים, משלימה למעשה עם מציאות בה נשים עומדות על במה ומחדירות חפצים לאיבר מינן כדי לבדר גברים.

הדרישה לחיים בטוחים מאלימות מינית עבורנו ועבור בנותינו ונכדותינו לא עוברת את הסלקטור של מועדוני החשפנות. המשטרה, עיריית תל אביב ובית המשפט הפסידו הזדמנות יקרה לסגור את מועדוני הניצול המחרידים הללו שמחפיצים, מנצלים ומשפילים נשים, ובמקום זאת חתמו על הסכם שישאיר את המקומות האלה פתוחים להנאתם ואושרם של הזנאים.

עידית הראל שמש היא  מייסדת ג'ון סקול ישראל – מרכז למניעת צריכת זנות