ראשית, הנתון שהביא פרץ בנוגע ל-"50 קילו" מופרך לחלוטין. בזמני אימונים, לוחמי החי"ר בצה"ל רגילים להתאמן עם כ-40% ממשקל גופם, מה שמביא לוחם סביר במשקל 75 ק"ג לסחוב משקל כולל של 30 ק"ג. הבדל משמעותי. באופן אישי, במהלך למעלה מארבע שנים של שירות קרבי בגדוד חי"ר, מעולם לא נדרשתי לסחוב משקל כה גדול – לא באימונים ולא בעת הכנות למלחמה, לדוגמה בזמן מבצע "עמוד ענן". יתר על כן, זכור לי במיוחד תרגיל במסגרתו דווקא ניסינו באופן יזום להוריד את משקל התיקים, זאת כדי להתמודד בצורה טובה יותר עם המשימות הצפויות בחירום.
יחד עם זאת, יש שיגידו כי הניסיון האחרון של ארבע צעירות לעתור לבג"צ כדי להתמיין לסיירות המובחרות של צה"ל מטרתו להגדיש את הסאה ולשנות מהיסוד את האיזון העדין אליו הגיע צה"ל בשנים האחרונות. כלומר, לתפיסתם ההסדרים שיצר הצבא יצרו מענה מיטיב עבור נשים שמעוניינות להיות לוחמות, והעתירה האחרונה תביא למצב של נשים ביחידות המובחרות ביותר ועם העומס הפיזי הגדול ביותר, כמו סיירת מטכ"ל ושייטת 13. ואכן, ביחידות העילית מקובל ולעיתים אף נדרש לסחוב משקלים גדולים ביותר.
עבור אלו, חשוב להזכיר את התובנות המפליאות אליהן הגיעה האנושות ב-150 השנים האחרונות: א/נשים נבדלים זה מזו במין או במגדר, אבל ממש לא רק בקריטריונים אלו. בממוצע, לגברים יש כוח פיזי גדול יותר מנשים. למרות זאת, אם אכנס לקרב רחוב עם רונדה ראוזי או קיילי הולם, אני מבטיח שאסיים עם ידי על התחתונה (או מחוץ למקום). בממוצע, גברים רצים יותר מהר מנשים. למרות זאת, וחרף העובדה שבעת לימודי בתיכון התאמנתי באופן קבוע בריצות ספרינט, תחרות ריצת 100 מ' ביני ובין שלי-אן פרייזר-פרייס צפויה לכישלון מהדהד מצדי.
"גברים בממוצע מתאימים יותר לנשיאת משקלים כבדים ולשירות ביחידות מובחרות. למרות זאת, האופי הבררני והממיין ממילא של יחידות אלו דואג לכך שלא יגיעו אל היחידה אינדיבידואלים שאינם מתאימים לאופי השירות והמשימות הצפויות"
באופן דומה, גברים בממוצע מתאימים יותר לנשיאת משקלים כבדים ולשירות ביחידות מובחרות. למרות זאת, האופי הבררני והממיין ממילא של יחידות אלו דואג לכך שלא יגיעו אל היחידה אינדיבידואלים שאינם מתאימים לאופי השירות והמשימות הצפויות. אם קיים כבר מערך מושקע של מיונים, מדוע ישנה בעיה עם מתן האפשרות גם לנשים להיכנס אליו? חשוב להזכיר, מאבקן של הצעירות אינו על הזכות לשרת ביחידה, אלא על הזכות להתמיין אליה. אם קריטריון הקבלה הוא כוח פיזי, יתכבדו ויתקבלו אל היחידה בני האדם העומדים בקריטריון. מה זה משנה מאיזה מין או מגדר מגיעים בני האדם החזקים האלה? אין מתפקידם של פוליטיקאים להגדיר היכן ראוי שנשים ישרתו והיכן לא, אלא זהו תפקידם של מפקדים, קציני וקצינות מטה, פיזיולוגים ונשות ואנשי רפואה.
קיבוצניקים אאוט, דתיים אין. אין כניסה לנשים
כלומר, הרצון למנוע שירות משותף של נשים וגברים הוא עוד ביטוי לכניסתה בכוח של סמכות רבנית לתוך צה"ל. לא סתם הציטוט שמופיע על גב ספרו של פרופ' לוי, "המפקד האליון" העוסק בנושא זה, טוען כי "לעומת צבאות בדמוקרטיות אחרות, הצבא בישראל הוא היחיד שהכפיף מרכיב מהותי מהתנהלותו המבצעית לסמכות הלכתית".
לסיכום, לצה"ל לא צריכה להיות אף בעיה עם הכנסת נשים לשירות בתפקידי לחימה. ברוב תפקידי הלחימה אין דרישות פיזיות מרחיקות לכת כמו שטען השר פרץ, ובאלו שכן כבר מתקיימים ממילא הליכי מיון קפדניים שבקלות יכולים להיות מותאמים גם לבחינה של נשים. לבסוף, ברור כי טענה זו של השר היא המשך ישיר לניסיונה של אליטה צרה לפעול כדי לעצב מחדש בדמותה את אופיו של צה"ל. כנראה שלא סתם טען ההוגה הצבאי פון קלאוזביץ' כי "המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים". מתברר כי גם הצבא עצמו הוא קרקע למאבק על המדיניות, כלומר על דמותה של החברה הישראלית.
הכותב הוא לוחם וקצין לשעבר בחטיבת הנח"ל
